when i pretend
New member
סיפור כואב
כשלון זהו סיפור נוסף על כשלונה של הידידות האפלטונית. היא הייתה יפה כמו הזריחה אחרי לילה גשום וסוער. והוא.. גם הוא נראה לא רע בכלל, רק שאת הדבר הבאמת חשוב הוא לא ידע – איך הוא נראה בעיניה הגדולות והחומות? האם היא אי פעם חשבה עליו במובן הזה? האם היא אי פעם חשבה אם היא נמשכת אליו? האם היא אי פעם ניסתה לדמיין אותו בראשה בתור משהו שהוא מעבר לידיד (גם אם מייד אחר כך דחתה את המחשבה מעליה)? לעיתים רחוקות הוא זרק לה רמזים אבל.. היא לקחה אותם כמו שהוא נתן אותם – בהומור ולא יותר.. גם אם המחשבה עברה בראשה, היא מייד ברחה.. היא לא העזה לחשוב שיש קצת רצינות בתוך הרמיזה.. אפלטוניות הקשר שלהם היה הדוגמא המושלמת לקשר אפלטוני. כבר 4 שנים של הכרות ומעולם לא היה כל מגע פיזי. לא נשיקה לשלום, וגם לא חיבוק (טוב נו..אולי פעם בשנה ביומולדת..). מעולם לא החזיקו ידיים, וגם לא קרה שהם הלכו מחובקים למשך יותר מ-2 שניות (וגם אז, זה רק היה בתור בדיחה..). הם דיברו הרבה, ועל הכל, על החיים, על חברים, על הקשרים הרומנטיים שהיו לשניהם במהלך השנים, כולל עד הדברים האישיים והאינטימיים ביותר, שפכו את הלב ותמכו זה בזו, אך תמיד כשישבו לדבר, היה מרחק של לפחות מטר ביניהם. היה אפילו אפשר לחשוב שזה נעשה מתוך מודעות, כי לא רצו לגלות מה יקרה אם יתקרבו קצת יותר, זה לא עניין אותם, היה להם נוח בתוך האפלוטוניות, או שאולי.. אולי הם פשוט פחדו..פחדו לגלות מה יקרה אם אחד מהם יעיז.. הפרדוקס למרות כל המחשבות האלו שעברו בראשו.. "איך זה יהיה לנשק אותה?" ... "איך היא תהיה במיטה?" "איך זה יהיה להחזיק לה את היד?" "איך כתפי תגיב למגע ראשה ושיערה הנעים?" ... "איך עורי יגיב למגע ידה המלטפת?" "האם גם היא חושבת את המחשבות האלה בדיוק עכשיו, או שאולי זה מעולם לא חלף בראשה?" למרות כל אלה, כאשר הוא ניסה לדמיין זאת בראשו, הוא פשוט לא הצליח. כאילו מוחו כבר התרגל לשנים של קשר אפלטוני, שהוא כבר איבד את היכולת ליצור את תמונות שכאלה בתוכו. זה פשוט נראה מוזר מידי... זה פשוט לא התאים... זה פשוט לא היה הם... אז מה כל זה אומר? "אולי בתת-מודע יש לך רגשות כלפיה שאתה מדחיק..." אמר לו פעם הפסיכולוג, לפני בערך שנה וחצי, אחרי שסיפר לו על חלום שחלם עליה... נכנס באוזן אחת, והשאלה נשארה ומהדהדת בראשו מידי פעם. מאז היו עוד חלומות עליה.. אבל הוא לא ייחס להם חשיבות. המשיך בשלו, יצר קשרים עם אחרות והמשיך איתה את הקשר האפלטוני ללא כל שינוי... והעלילה מסתבכת... הסיפור הזה לעולם לא יונח על שולחנה, בגלל סיבה אחת עיקרית, ואפילו יש לה שם – אלון (שם בדוי). אלון היה חברו הטוב ביותר, כבר 14 שנה. בשנים האחרונות יצא גם לאלון להכיר אותה דרך מפגשים חברתיים משותפים, ולפני שנה וחצי בערך... אלון והיא נהייו זוג. אך הוא לא קינא להם כלל. להפך – הוא תמך בהם מכל הלב, בילה איתם ביחד. בשעת משבר, הוא תיווך ביניהם בעת הצורך והיה אוזן קשבת לשניהם. הוא פינה לאלון את הדרך, הרבה פעמים על חשבון עצמו, ועשה הכל כדי לא להפריע לקשר שלהם ולהיות שם בשבילם מתי שרק יצטרכו. לעיתים הם נראו זוג מושלם ומאוהב ללא גבול (אבל בפנים.. בפנים היו סדקים שדרשו טיפול..) התגלגלו להם החיים, ולאחר עשרה חודשים בערך – היא נפרדה מאלון. היא פשוט לא אהבה אותו יותר, וגם לא נמשכה אליו. עם הזמן, הקשר שלה עם אלון נותק לגמרי, מאחר ואלון עדיין אוהב אותה, ואי אפשר להיות "ידיד אפלטוני" של מישהי שאוהבים... סיום אז זהו. זה המצב. מצב בלתי אפשרי. הוא פנוי, היא פנויה, והידידות האפלטונית נמשכת לה... יותר מכל הוא רוצה שהיא תקרא את הסיפור. אך התוצאה הסבירה ביותר של צעד כזה תהיה הרס. הרס של הידידות, הרס של החברות ארוכת השנים עם אלון, והרס של התקווה... תקווה שרק אוכלת אותו מבפנים.
כשלון זהו סיפור נוסף על כשלונה של הידידות האפלטונית. היא הייתה יפה כמו הזריחה אחרי לילה גשום וסוער. והוא.. גם הוא נראה לא רע בכלל, רק שאת הדבר הבאמת חשוב הוא לא ידע – איך הוא נראה בעיניה הגדולות והחומות? האם היא אי פעם חשבה עליו במובן הזה? האם היא אי פעם חשבה אם היא נמשכת אליו? האם היא אי פעם ניסתה לדמיין אותו בראשה בתור משהו שהוא מעבר לידיד (גם אם מייד אחר כך דחתה את המחשבה מעליה)? לעיתים רחוקות הוא זרק לה רמזים אבל.. היא לקחה אותם כמו שהוא נתן אותם – בהומור ולא יותר.. גם אם המחשבה עברה בראשה, היא מייד ברחה.. היא לא העזה לחשוב שיש קצת רצינות בתוך הרמיזה.. אפלטוניות הקשר שלהם היה הדוגמא המושלמת לקשר אפלטוני. כבר 4 שנים של הכרות ומעולם לא היה כל מגע פיזי. לא נשיקה לשלום, וגם לא חיבוק (טוב נו..אולי פעם בשנה ביומולדת..). מעולם לא החזיקו ידיים, וגם לא קרה שהם הלכו מחובקים למשך יותר מ-2 שניות (וגם אז, זה רק היה בתור בדיחה..). הם דיברו הרבה, ועל הכל, על החיים, על חברים, על הקשרים הרומנטיים שהיו לשניהם במהלך השנים, כולל עד הדברים האישיים והאינטימיים ביותר, שפכו את הלב ותמכו זה בזו, אך תמיד כשישבו לדבר, היה מרחק של לפחות מטר ביניהם. היה אפילו אפשר לחשוב שזה נעשה מתוך מודעות, כי לא רצו לגלות מה יקרה אם יתקרבו קצת יותר, זה לא עניין אותם, היה להם נוח בתוך האפלוטוניות, או שאולי.. אולי הם פשוט פחדו..פחדו לגלות מה יקרה אם אחד מהם יעיז.. הפרדוקס למרות כל המחשבות האלו שעברו בראשו.. "איך זה יהיה לנשק אותה?" ... "איך היא תהיה במיטה?" "איך זה יהיה להחזיק לה את היד?" "איך כתפי תגיב למגע ראשה ושיערה הנעים?" ... "איך עורי יגיב למגע ידה המלטפת?" "האם גם היא חושבת את המחשבות האלה בדיוק עכשיו, או שאולי זה מעולם לא חלף בראשה?" למרות כל אלה, כאשר הוא ניסה לדמיין זאת בראשו, הוא פשוט לא הצליח. כאילו מוחו כבר התרגל לשנים של קשר אפלטוני, שהוא כבר איבד את היכולת ליצור את תמונות שכאלה בתוכו. זה פשוט נראה מוזר מידי... זה פשוט לא התאים... זה פשוט לא היה הם... אז מה כל זה אומר? "אולי בתת-מודע יש לך רגשות כלפיה שאתה מדחיק..." אמר לו פעם הפסיכולוג, לפני בערך שנה וחצי, אחרי שסיפר לו על חלום שחלם עליה... נכנס באוזן אחת, והשאלה נשארה ומהדהדת בראשו מידי פעם. מאז היו עוד חלומות עליה.. אבל הוא לא ייחס להם חשיבות. המשיך בשלו, יצר קשרים עם אחרות והמשיך איתה את הקשר האפלטוני ללא כל שינוי... והעלילה מסתבכת... הסיפור הזה לעולם לא יונח על שולחנה, בגלל סיבה אחת עיקרית, ואפילו יש לה שם – אלון (שם בדוי). אלון היה חברו הטוב ביותר, כבר 14 שנה. בשנים האחרונות יצא גם לאלון להכיר אותה דרך מפגשים חברתיים משותפים, ולפני שנה וחצי בערך... אלון והיא נהייו זוג. אך הוא לא קינא להם כלל. להפך – הוא תמך בהם מכל הלב, בילה איתם ביחד. בשעת משבר, הוא תיווך ביניהם בעת הצורך והיה אוזן קשבת לשניהם. הוא פינה לאלון את הדרך, הרבה פעמים על חשבון עצמו, ועשה הכל כדי לא להפריע לקשר שלהם ולהיות שם בשבילם מתי שרק יצטרכו. לעיתים הם נראו זוג מושלם ומאוהב ללא גבול (אבל בפנים.. בפנים היו סדקים שדרשו טיפול..) התגלגלו להם החיים, ולאחר עשרה חודשים בערך – היא נפרדה מאלון. היא פשוט לא אהבה אותו יותר, וגם לא נמשכה אליו. עם הזמן, הקשר שלה עם אלון נותק לגמרי, מאחר ואלון עדיין אוהב אותה, ואי אפשר להיות "ידיד אפלטוני" של מישהי שאוהבים... סיום אז זהו. זה המצב. מצב בלתי אפשרי. הוא פנוי, היא פנויה, והידידות האפלטונית נמשכת לה... יותר מכל הוא רוצה שהיא תקרא את הסיפור. אך התוצאה הסבירה ביותר של צעד כזה תהיה הרס. הרס של הידידות, הרס של החברות ארוכת השנים עם אלון, והרס של התקווה... תקווה שרק אוכלת אותו מבפנים.