אוריאל מעוז
New member
סיפור יפה..... 
שד הכעס פעם אחת בא הבעש``ט (הבעל שם טוב) אל מקורב שלו ר` ברוך קאמינקר, והלה היה בבית שלו ונתכעס שם על המשרתים. ובתוך כך אמרו לו שהבעש``ט בא, השליך הכול ובא אצל הבעש``ט. אמר לו הבעש``ט: ``אני קיבלתי על עצמי שלא לכעוס עוד אפילו על הערל שלי אלכסיי. ולולא ידעתי שבאתי לביתך ואני מכיר אותך שאתה דר כאן לא הייתי מכיר אותך, כי שד הלביש אותך מראש ועד רגל מחמת הכעס שכעסת. הסיפור הזה מזכיר לי את אחד מעקרונות הרייקי:רק היום ארפה מהכעס! והנה עוד ממקורותינו על מידת הכעס: מסכת אבות פרק ב` משנה י` : ואל תהי נוח לכעוס. קהלת פרק ז` פסוק ט` : אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח. מסכת נדרים כ``ב: כל הכועס, כל מיני פורענויות של גהינום שולטין בו... ועוד: כל הכועס אין שכינה חשובה כנגדו ומשכח תלמודו ומוסיף טיפשות וידוע כי עוונותיו מרובים מזכויותיו. משלי פרק כט` פסוק כב`: ובעל חימה - רב פשע. מסכת שבת ק``ה: המקרע את בגדיו והמפזר מעותיו והמשבר כלים בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. מסכת פסחים ס``ו: כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. ובזוהר הקדוש פרשת תצווה סעיף נ``ה: כל הכועס מחליף את נשמתו הקדושה בסיטרא אחרא (בכוח האחר כלומר השטן). חכמנו זיכרונם לברכה ראו בכעס מידה רעה שיש להתרחק ממנה והפליגו בתיאורים על ההשלכות של מידה זו. שיפטו בעצמכם, האם כך אתם רוצים לחיות? אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות! (רבי נחמן) בספר שערי אורה כתוב: שלושה דברים מוציאים את האדם מן העולם: הקנאה, התאווה והכבוד... ושלושתם יוצאים מן הכעס. ולמה? כאשר אדם מקנא לחבירו הוא כועס על כך שלחברו יש ולו אין. כאשר אדם מתאווה למשהו הוא כועס על כך שאין לו את הדבר. וכאשר האדם מלא תאוות כבוד הוא כועס על כך שלא מכבדים אותו מספיק. באו נחשוב אחרת, וננסה לא לכעוס אחד על חברו ואולי העולם יראה אחרת. אור וטוב אוריאל מעוז
שד הכעס פעם אחת בא הבעש``ט (הבעל שם טוב) אל מקורב שלו ר` ברוך קאמינקר, והלה היה בבית שלו ונתכעס שם על המשרתים. ובתוך כך אמרו לו שהבעש``ט בא, השליך הכול ובא אצל הבעש``ט. אמר לו הבעש``ט: ``אני קיבלתי על עצמי שלא לכעוס עוד אפילו על הערל שלי אלכסיי. ולולא ידעתי שבאתי לביתך ואני מכיר אותך שאתה דר כאן לא הייתי מכיר אותך, כי שד הלביש אותך מראש ועד רגל מחמת הכעס שכעסת. הסיפור הזה מזכיר לי את אחד מעקרונות הרייקי:רק היום ארפה מהכעס! והנה עוד ממקורותינו על מידת הכעס: מסכת אבות פרק ב` משנה י` : ואל תהי נוח לכעוס. קהלת פרק ז` פסוק ט` : אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח. מסכת נדרים כ``ב: כל הכועס, כל מיני פורענויות של גהינום שולטין בו... ועוד: כל הכועס אין שכינה חשובה כנגדו ומשכח תלמודו ומוסיף טיפשות וידוע כי עוונותיו מרובים מזכויותיו. משלי פרק כט` פסוק כב`: ובעל חימה - רב פשע. מסכת שבת ק``ה: המקרע את בגדיו והמפזר מעותיו והמשבר כלים בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. מסכת פסחים ס``ו: כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. ובזוהר הקדוש פרשת תצווה סעיף נ``ה: כל הכועס מחליף את נשמתו הקדושה בסיטרא אחרא (בכוח האחר כלומר השטן). חכמנו זיכרונם לברכה ראו בכעס מידה רעה שיש להתרחק ממנה והפליגו בתיאורים על ההשלכות של מידה זו. שיפטו בעצמכם, האם כך אתם רוצים לחיות? אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות! (רבי נחמן) בספר שערי אורה כתוב: שלושה דברים מוציאים את האדם מן העולם: הקנאה, התאווה והכבוד... ושלושתם יוצאים מן הכעס. ולמה? כאשר אדם מקנא לחבירו הוא כועס על כך שלחברו יש ולו אין. כאשר אדם מתאווה למשהו הוא כועס על כך שאין לו את הדבר. וכאשר האדם מלא תאוות כבוד הוא כועס על כך שלא מכבדים אותו מספיק. באו נחשוב אחרת, וננסה לא לכעוס אחד על חברו ואולי העולם יראה אחרת. אור וטוב אוריאל מעוז