היהלום שבכתר7
New member
סיפור חיי
סיפור חיי. נולדתי בצפון ובגיל מאוד צעיר החליטו כבר בשבילי בגיל 11 חודש נשלחתי לבית יתומים עם אחותי התאומה , וכעבור שנה נוספת לבית יתומים נוסף עד שהגעתי להוריי. בגיל מאוד צעיר אימי סיפרה שהם לא ההורים שלנו ולמה לקחו אותנו, לי תמיד היה חלום שמי שילדה אותי תבוא לחפש אותי, לא הבנתי למה נטשה אותי? לי היה חלום שאימי הביולוגית תבוא לחפש אותי, ותקח אותי עימה .גם בחברה שבה הייתי לא הבינו, את ההבדל בין הורים מאמצים לחורגים, לא קיבלו אותי בחברה זו,הרגשתי מנודה ,גם בזמן השירות הצבאי הייתי לבד אבל היה בי,הרצון לדעת עליה מהיכן באתי,ולמה עזבה אותי כל כך מוקדם מבלי להפרד ממני נהפכתי למרדנית ומופנמת מנותקת מכולם, והתגיסתי לצה"לוגם בשרות לא היה מי יודע מה כי רציתי להיות רחוק מהבית כי לא אהבתי את,אווירת הבית כלל למרות זאת החלטתי לפנות לרשיות לפתיחת תיק האימוץ שלי. כבר נענעתי בשלילה בתירוץ המוכר תבוא תלך, וידעתי שיהיה עליי להשקיע המון זמן וסבלנות,לתהליך הזה ואז הציבו אותי בג'נין ,מאוד שמחתי כי זה היה רחוק מהבית , אבל היו לי כל כך הרבה מחשבות מה עליי לשאול אותם, ואז פשוט כנראה אלוהים רצה להטיב עימי והכרתי את האהבה היחידה שהייתה לי, כל כך שמחתי אהבה שנמשכה במשך שנתיים בשירות הצבאי ואז נקטעה ביום אחד בתאונה מחרידה,שבה אני נפצעתי ,אני החלתי לאחר ההחלמה להמשיך הלאה בחיי,לא נתתי לזה מקום בליבי ובגיל 22 פניתי שוב לרשיות בכדי לדעת על אימי היכן היא קבורה,ונענתי בשלילה ואז החלטתי לצאת למסע חיפוש לבדי והגעתי אליו כלומר לאב הביולוג,ותכף הבנתי שיש המון סתירות בסיפור שלו,כל מה שביקשתי ממנו זה לדעת היכן ואם בכלל יש לי עוד אחים ואחיות , הוא נתן לי כתובת של אישה שגרה בירושלים הגעתי אליה ואז התברר שהיא בעצם בת-דודתה של אימי הביולוגית קודם היא לא האמינה שזו אני משוחחת עימה,אמרתי שאני במקרה בדרכי לירושלים,לטיול והחלטתי להפגש עימה,כל כך התרגשתי ואז היא סיפרה לי על אימי הביולוגית ונתנה לי מס' טלפון של אחי שגר בחולון התקשרתי אליו והוא חשב שהוא הוזה אמרתי לו שאני בירושלים ואמרתי לו שיחכה אני אגיע לת"א ונפגש חייבים הגעתי והתרגשות הייתה גדולה ואז לראשונה ראיתי תמונה שלה וכאן כבר לא יכולתי לשלוט,בדמעות בכיתי דמעות שהיו קבורות כל כך הרבה שנים שם למטה עמוק , וקבענו להפגש עם האח השני והאחות בירושלים היה זה יום מרגש מלא חוויות חזרתי הביתה די מרוצה מכך. במשך עשור האחרון ניסיתי להשלים את הפזאל של חייה אבל כנראה לא ישולם לעולם ואז גם עליתי לראשונה לקברה בצפון כל הדרך חשבתי מה בעצם אני הולכת לומר לה כי ידעתי שזה הולך להיות יום לא קל בכלל עבורי. שהגעתי לשם פשוט המילים נעתקו מגרוני לא הייתי מסוגלת לומר כלום, עמדתי שם והדמעות ירדו ללא הפסקה, ונדהמתי אבל גם מאוד כעסתי, שאחיי לא טיפלו במצבה ,היא הייתה כה מוזנחת ובקושי ראו את אשר היה כתוב, כבר למחרת אמרתי להם שחייבים לעשות מצבה יותר מכובדת וגם בית לנר נשמה לא היה ואז נסעתי לשיכון בו נולדתי בעצם וראיתי אישה מבוגרת יושבת ליד הבניין,בו גרתי היא הביטה ואמרה לי את אחת מהתינוקות נכון? אמרתי לה שכן ,היא ביקשה שאמתין רגע נכנסה לביתה,והביאה קופסא אמרה שזה אימי השאירה למשמרת אצלה ,שאם אחת מהתינוקות תגיע שאמסור לכן זאת שהיא נתנה לי את הקופסא,עברה בי צמרמורת והשתדלתי לא להזיל דימעה פתחתי את הקופסא והייתה שם שרשרת לב שנפתחת,פתחתי אותה ושם היו תמונות של אחותי התאומה ושלי שהיינו תינוקות היא אמרה שמתי שנגיע ונקבל זאת,נדע שהיא לעולם לא הפסיקה לאהוב אותנו ושהיא מצטערת כל כך שהייתה צריכה לעזוב מוקדם אותנו,אבל בטוחה שהגענו למשפחה חמה ואוהבת. היום אני בעצם סגרתי את המעגל הזה כי יודעת שזה פזאל שלעולם לא יושלם כי את הסוד היא לקחה עימה לקבר. אז את כל האהבה שיש בי מעניקה לבן היקר שלי ונכון אמא יש רק אחת בחיים.
סיפור חיי. נולדתי בצפון ובגיל מאוד צעיר החליטו כבר בשבילי בגיל 11 חודש נשלחתי לבית יתומים עם אחותי התאומה , וכעבור שנה נוספת לבית יתומים נוסף עד שהגעתי להוריי. בגיל מאוד צעיר אימי סיפרה שהם לא ההורים שלנו ולמה לקחו אותנו, לי תמיד היה חלום שמי שילדה אותי תבוא לחפש אותי, לא הבנתי למה נטשה אותי? לי היה חלום שאימי הביולוגית תבוא לחפש אותי, ותקח אותי עימה .גם בחברה שבה הייתי לא הבינו, את ההבדל בין הורים מאמצים לחורגים, לא קיבלו אותי בחברה זו,הרגשתי מנודה ,גם בזמן השירות הצבאי הייתי לבד אבל היה בי,הרצון לדעת עליה מהיכן באתי,ולמה עזבה אותי כל כך מוקדם מבלי להפרד ממני נהפכתי למרדנית ומופנמת מנותקת מכולם, והתגיסתי לצה"לוגם בשרות לא היה מי יודע מה כי רציתי להיות רחוק מהבית כי לא אהבתי את,אווירת הבית כלל למרות זאת החלטתי לפנות לרשיות לפתיחת תיק האימוץ שלי. כבר נענעתי בשלילה בתירוץ המוכר תבוא תלך, וידעתי שיהיה עליי להשקיע המון זמן וסבלנות,לתהליך הזה ואז הציבו אותי בג'נין ,מאוד שמחתי כי זה היה רחוק מהבית , אבל היו לי כל כך הרבה מחשבות מה עליי לשאול אותם, ואז פשוט כנראה אלוהים רצה להטיב עימי והכרתי את האהבה היחידה שהייתה לי, כל כך שמחתי אהבה שנמשכה במשך שנתיים בשירות הצבאי ואז נקטעה ביום אחד בתאונה מחרידה,שבה אני נפצעתי ,אני החלתי לאחר ההחלמה להמשיך הלאה בחיי,לא נתתי לזה מקום בליבי ובגיל 22 פניתי שוב לרשיות בכדי לדעת על אימי היכן היא קבורה,ונענתי בשלילה ואז החלטתי לצאת למסע חיפוש לבדי והגעתי אליו כלומר לאב הביולוג,ותכף הבנתי שיש המון סתירות בסיפור שלו,כל מה שביקשתי ממנו זה לדעת היכן ואם בכלל יש לי עוד אחים ואחיות , הוא נתן לי כתובת של אישה שגרה בירושלים הגעתי אליה ואז התברר שהיא בעצם בת-דודתה של אימי הביולוגית קודם היא לא האמינה שזו אני משוחחת עימה,אמרתי שאני במקרה בדרכי לירושלים,לטיול והחלטתי להפגש עימה,כל כך התרגשתי ואז היא סיפרה לי על אימי הביולוגית ונתנה לי מס' טלפון של אחי שגר בחולון התקשרתי אליו והוא חשב שהוא הוזה אמרתי לו שאני בירושלים ואמרתי לו שיחכה אני אגיע לת"א ונפגש חייבים הגעתי והתרגשות הייתה גדולה ואז לראשונה ראיתי תמונה שלה וכאן כבר לא יכולתי לשלוט,בדמעות בכיתי דמעות שהיו קבורות כל כך הרבה שנים שם למטה עמוק , וקבענו להפגש עם האח השני והאחות בירושלים היה זה יום מרגש מלא חוויות חזרתי הביתה די מרוצה מכך. במשך עשור האחרון ניסיתי להשלים את הפזאל של חייה אבל כנראה לא ישולם לעולם ואז גם עליתי לראשונה לקברה בצפון כל הדרך חשבתי מה בעצם אני הולכת לומר לה כי ידעתי שזה הולך להיות יום לא קל בכלל עבורי. שהגעתי לשם פשוט המילים נעתקו מגרוני לא הייתי מסוגלת לומר כלום, עמדתי שם והדמעות ירדו ללא הפסקה, ונדהמתי אבל גם מאוד כעסתי, שאחיי לא טיפלו במצבה ,היא הייתה כה מוזנחת ובקושי ראו את אשר היה כתוב, כבר למחרת אמרתי להם שחייבים לעשות מצבה יותר מכובדת וגם בית לנר נשמה לא היה ואז נסעתי לשיכון בו נולדתי בעצם וראיתי אישה מבוגרת יושבת ליד הבניין,בו גרתי היא הביטה ואמרה לי את אחת מהתינוקות נכון? אמרתי לה שכן ,היא ביקשה שאמתין רגע נכנסה לביתה,והביאה קופסא אמרה שזה אימי השאירה למשמרת אצלה ,שאם אחת מהתינוקות תגיע שאמסור לכן זאת שהיא נתנה לי את הקופסא,עברה בי צמרמורת והשתדלתי לא להזיל דימעה פתחתי את הקופסא והייתה שם שרשרת לב שנפתחת,פתחתי אותה ושם היו תמונות של אחותי התאומה ושלי שהיינו תינוקות היא אמרה שמתי שנגיע ונקבל זאת,נדע שהיא לעולם לא הפסיקה לאהוב אותנו ושהיא מצטערת כל כך שהייתה צריכה לעזוב מוקדם אותנו,אבל בטוחה שהגענו למשפחה חמה ואוהבת. היום אני בעצם סגרתי את המעגל הזה כי יודעת שזה פזאל שלעולם לא יושלם כי את הסוד היא לקחה עימה לקבר. אז את כל האהבה שיש בי מעניקה לבן היקר שלי ונכון אמא יש רק אחת בחיים.
