אמאשלדניאל
New member
סיפור חיים
עכשיו אני לבד. הילדים שלי לבד - בלי אבא. התחתנו אחרי שנתיים וחצי של ביחד. צעירים נורא. בני 23. אח``כ הילדים באו. החיים לא היו קלים - קשיים כלכליים, קשיים בזוגיות, התמודדות עם מוות במשפחה, התמודדות עם כל הקשיים שכולנו מתמודדים איתם בד``כ, רק ששנינו תמיד היינו אחד עם השני. הוא היה המשפחה שלי ואני - המשפחה שלו. אח``כ קרתה התאונה. משאית דרסה אותי למוות. פציעת קשה וקטלנית - אך הצילו את חיי. נלחמתי בעוז - היו לי שני ילדים קטנים וגבר אחד נהדר שקיבל את הלם חייו. הוא לא התאושש מזה - לראות אותי בחדר טראומה, דרוסה ומתה, כשרופאים רבים סביבי מנסים להציל את חיי. אני התגברתי. שיכורה מהחיים המחודשים ניסיתי למצות את המקסימום - לימודים נוספים לתואר שני. התחתחות ויציאה למועדונים, מסיבות, ספורט ועוד ועוד ניצול של כל דקת זמן שקיבלתי במתנה. היה לו קשה, הוא ניסה. ואז ניכנסתי להריון עם השלישי. ואני כבר בת 35+. הוא לא היה שלם. הוא הלך והדרדר. היה לו קשה עם ההריון השלישי, היה לו קשה עם פיטורים מהעבודה, היה לו קשה עם ההשמנה שלי. היה לו קשה עם מטלות היום יום, השיפוצים, קשיי התפקוד שלי והילד הממשמש ובא. נוסף על כל אלה הוא החליט ללכת וללמוד - לעשות הסבה לתכנות מחשבים. כמה נפלא - תמכתי כמייטב יכולתי. הגבר היפה שלי, החתיך, החכם החל להיות מחוזר. נשים צעירות ויפות זמזמו סביבו. הוא התאהב. פתאום גילה את ההתרגשות אחרי שנים רבות של נישואין. הוא רצה להתרגש. הוא רצה להרגיש. הוא רצה לעזוב. אבל - הוא לא יכל בלעדי. אני הייתי המשפחה שלו. אני הייתי האהבה. המין. הקשר עם החיים. הוא לא יכול היה לבד. ואני שלחתי אותו להחליט - אני או לא אני. חצי שנה סבלתי את ההתלבטות שלו, את הדיכאון. ואני עם תינוק קטן. וקשיי פרנסה ועוד שניים גדולים שדורשים את שלהם. שלחתי אותו להחליט - אל תחזור אלי אלא אם אתה חוזר עם כל הלב אלי - ורק אלי. הוא נסע לאילת (קורס צלילה) הוא נסע לאילת, ולמחרת תלה את עצמו. זה היה לפני חצי שנה. ואני - אנה אני באה? חלקים ממנו יחיו תמיד בתוכי. חלקים ממני מתו ביחד איתו. ובשלושה יהלומים קטנים נושמים - גופו, פניו, הנשמה והחכמה כל היופי הזה.
עכשיו אני לבד. הילדים שלי לבד - בלי אבא. התחתנו אחרי שנתיים וחצי של ביחד. צעירים נורא. בני 23. אח``כ הילדים באו. החיים לא היו קלים - קשיים כלכליים, קשיים בזוגיות, התמודדות עם מוות במשפחה, התמודדות עם כל הקשיים שכולנו מתמודדים איתם בד``כ, רק ששנינו תמיד היינו אחד עם השני. הוא היה המשפחה שלי ואני - המשפחה שלו. אח``כ קרתה התאונה. משאית דרסה אותי למוות. פציעת קשה וקטלנית - אך הצילו את חיי. נלחמתי בעוז - היו לי שני ילדים קטנים וגבר אחד נהדר שקיבל את הלם חייו. הוא לא התאושש מזה - לראות אותי בחדר טראומה, דרוסה ומתה, כשרופאים רבים סביבי מנסים להציל את חיי. אני התגברתי. שיכורה מהחיים המחודשים ניסיתי למצות את המקסימום - לימודים נוספים לתואר שני. התחתחות ויציאה למועדונים, מסיבות, ספורט ועוד ועוד ניצול של כל דקת זמן שקיבלתי במתנה. היה לו קשה, הוא ניסה. ואז ניכנסתי להריון עם השלישי. ואני כבר בת 35+. הוא לא היה שלם. הוא הלך והדרדר. היה לו קשה עם ההריון השלישי, היה לו קשה עם פיטורים מהעבודה, היה לו קשה עם ההשמנה שלי. היה לו קשה עם מטלות היום יום, השיפוצים, קשיי התפקוד שלי והילד הממשמש ובא. נוסף על כל אלה הוא החליט ללכת וללמוד - לעשות הסבה לתכנות מחשבים. כמה נפלא - תמכתי כמייטב יכולתי. הגבר היפה שלי, החתיך, החכם החל להיות מחוזר. נשים צעירות ויפות זמזמו סביבו. הוא התאהב. פתאום גילה את ההתרגשות אחרי שנים רבות של נישואין. הוא רצה להתרגש. הוא רצה להרגיש. הוא רצה לעזוב. אבל - הוא לא יכל בלעדי. אני הייתי המשפחה שלו. אני הייתי האהבה. המין. הקשר עם החיים. הוא לא יכול היה לבד. ואני שלחתי אותו להחליט - אני או לא אני. חצי שנה סבלתי את ההתלבטות שלו, את הדיכאון. ואני עם תינוק קטן. וקשיי פרנסה ועוד שניים גדולים שדורשים את שלהם. שלחתי אותו להחליט - אל תחזור אלי אלא אם אתה חוזר עם כל הלב אלי - ורק אלי. הוא נסע לאילת (קורס צלילה) הוא נסע לאילת, ולמחרת תלה את עצמו. זה היה לפני חצי שנה. ואני - אנה אני באה? חלקים ממנו יחיו תמיד בתוכי. חלקים ממני מתו ביחד איתו. ובשלושה יהלומים קטנים נושמים - גופו, פניו, הנשמה והחכמה כל היופי הזה.