סיפור חדש - שלי 
אני לא יודעת לאן אמורים לשרשר סיפורים אז הפעם פתחתי הודעה חדשה אני מקווה שזה לא מפריע לכן.. הסיפור: פרק 1: יום-חופשי אורלנדו בלום, סופרסטאר מדרגהה ראשונה. החיים שלו הם חיים, כמו של כל בן אדם אחר. הוא נראה מיוחד, חתיך הורס, שובר לבבות אבל אפילו לו, יש חברה. אפילו הוא שהחיים שלו בשמיים, יש לו רגשות. הוא מאוהב. כל יום שהסקסי, גיבור הסיפור, מדליק את הטלוויזיה, הוא רואה את החיים שבחוץ, חדשות, תצוגות של דוגמניות. תאמינו - או לא אבל, אורלנדו בלום דואג לחיים שלו, ואפילו לקריירה שלו. הוא חושש שיגמרו שנות חייו, שנות היופי, שנות ההנאה, שנות הקריירה. הוא דואג שערמת המעריצים הגבוהה תיתפורר ותפוג. וכשיש לאורלנדו יום חופשי, הוא נהנה. "אורלי, סוף סוף יום חופשי" כריסטי נשקה לצאוורו של אורלנדו ונשכבה על הספה הרכה. אורלנדו לא התנגד לה הוא נגרר אחר עניבתו הנימשכת לנשיקה חמימה. "גם אני אוהב אותך כריסטי," אמר אורלנדו הרגיל לביטוי האהבה של כריסטי: נישיקות, משיכת עניבה וכל צורה אחרת שמושכת אותוט לסקסיות שבה. הרי איך הבחורה לא יכולה לתפוס את עיני הגברים ועוד איך לא את הסקסי שבהם? מה חסר לה לנערה-אישה זו שאורלנדו יכל להיות אביה? יש לה עיניים סקסיות, שפתיים בדיוק בעובי המתאים, גוף חטוב, 90,60,90 מידה של דוגמנית צמרת והכי מושך בה (או כך חשב אורלנדו) היה השיער הגולש לה עד לישבן חלק ופרוותי, נעים לליטוף, בלונדיני.. כל נערה בגיל העשרה הייתה חולמת לגוף שכזה. בפגישתם הראשונה, של כריסטי ואורלנדו, הם נפגשו (או יותר נכון כריסטי משכה אותו בעינייה הירוקות החתוליות) בנמל הירידה של צילומי הסרט "שודדי הקאריבים" כריסטי בדיוק תפסה את אורלנדו בתילבושת הסקסית שלבש, השיער הרטוב ועיניו המשגעות נעצו בה מבט מופתע. ושם איך אפשר שלא להזמין אותה לבית קפה? (ובמקרה שלנו, לא להזמין אותו לכוס מיץ שיצא מהמקרר). "אז.. בא לך לצאת היום או שנישאר בבית, אני יכולה להיסתפק בכמה נשיקות, חיבוקים.." היא רמזה. אורלנדו ידע על מה היא רמזה. אבל מצב רוחו מנע מאורלנדו להיכנס למיטה ביום שמש שכזה, להיתקע בבית היה אפשר לחשוב שהאישה שעומדת מולו פריקית. "אני אוכל להסתפק בטיול בפארק.. " אמר אורלנדו ופיהק פיהוק קטנטן על-מנת לא להעליב את ארוסתו. מצב רוחו הידרדר לאחרונה בגלל המניעה של מפיקי "הארי פוטר וגביע האש" להשתתפותו כנער בלונדיני ("אתה לא מתאים מדי אתה זקן") איך אורלנדו בלום לא התאים? הרי לכל סרט הוא מתאים, למה הפעם לא? גם אותו הדאיגו השאלות. "אורלי..." פלטה כריסטינה שהחיוך מלבין השיניים כבה "אני הולכת להתלבש" היא השתכנעה שהגבר שיכל להיות אביה לא יצער אותה ובטח לא ביום שטוף שמש. ובעד טיול בפארק, די ברור שתסלח לו בערב כשחיבוקיו יעטפו אותה בשרשרת של חמימות. אורלנדו הרגיש הקלה מעטה. רוב הפעמים שהוא דחה את כריסטינה היא הגיבה בצורה רעה ("אני חושבת שלהיות איתך היתה טעות אורלנדו, תמיד עסוק מידי בישבילי") אבל תמיד בסוף נישקה אותו והצטערה. כריסטי ידעה מראש מה מצפה לה בחיי אורלנדו בלום, הרבה קריינים, נשיקות עם אחרות וסצנות סוטות במידה שלפעמיםן עברה את הקו האדום. הכי הציק לכריסטי, המבטים הנשיים, סקסיים ומטריפים שנתנו בו השחקניות, כאילו הן קורצות לה ואומרות "אורלנדו כבר שלי.." אבל זה לא היה כך, היא ידעה ומישום מה הספק הזה עלה לה על העצבים. כריסטינה חזרה ובשתיקה הם יצאו אל הAudi אוטומט שחנתה בפינת בית המנוחה. ("אני חלא מבינה למה קנית את הזבל הזה כשאתה יכול לקנות רולס רויס," אמרה כריסטינה לאחר שראתה את ה"גרוטעה" מוחנה ליד ביתם הפרטי אך אורלנדו המשיך להיתעקש עליה) הם נסעו ופטפטו על סלבריטאים שנראים נורא או מתדרדרים ("בריטני ספירס הזו ממש פרחה מדרגה ראשונה") אפשר היה להיתפוצץ ממידת הריכולים שיכלה לפלוט כריסטי על כל השחקניות שנחשבו "סלבריטיס גדולות" ("קיילי מינו הזקנה הזו כבר הידרדרה מספיק בשנות השמונים – 80") לעשן הסיגריה שהחניקה את המכונית אורלנדו פתח את החלון האוטומטי שאהב לסגור, לפתוח ושוב הפעולה מחדש. 'פארק לאומי למטיילי רגל' השלט היה תלוי מול מדרכות הפארק המזוהמות בפחיות קוקה קולה חצי מלאה, עטיפות השלגונים ואיך לא טיטולי תינוקות. ("איכס, זיהום פארק זה נורא," אורלנדו פצה את פיו לאחר כמה שעות של הקשבה לכריסטי) "עדיין.." הוא התחיל משפט שלא הסתיים בעיתו. "מה עדיין??" כריסטי נכנסה ללחץ, 'עדיין מה?' שאלה את עצמה. אולי הוא יעזוב אותה? אך החששות לא פינו מקום להקשבה והמילים רצו בראשה והתעקלו לאט לאט.. "עדיין אני לא מאמין שאני יכול לצאת עם מישהי שיכולתי להיות אבא שלה," אמר אורלנדו. זהו, עכשיו אם היא לא תרצה יותר לדבר איתו כלום לא יעזור,או שפשוט היא תחטיף לו סטירה (וכשבנות נותנות סטירות, זה לא כמו בסרטים עם הגברים), ואולי היא תתחיל לנאום שוב את נאום 'הגיל לא חשוב' על החיים ועל המוות. "אורלי-" היא התחילה לדבר אך אורלנדו קטע אותה במשפט האהוב על האישה-נערה שעמדה מולו: 'אני אוהב אותך' "אנ אוהב אותך" זהו, היא סלחה לו, היה אפשר לראות את זה בפנים שלה שעטו הבאה שמחה. היא נשקה לו ארוכות... והחלום התנפץ - ♥ "זינג" ושוב קולה של המצלמה הארורה הרסה לאורלנדו שלנו את החופש. 'לא שוב..' אך זה היה מאוחר מדי המצלמה צילמה אותם בקטע הרומנטי-דרמטי שהיה אפשר להכניס לסט ועוד מול החתיכה הזו מהסרט פשוט חוסר-מזל בולט. "כאן אורלנדו בלום, שלום אורלנדו מה יש לך להגיד על המחווה הרומנטית הזו?" אורלנדו לא רצה לענות, הוא רצה להראות לשדרנית הזאת שזה יום חופש ואמור להיות לו לשם שינוי קצת חופש וגם ממנה ולפעמים רצה חופש גם כריסטי. "אני נהנה מהחברות שלנו, אבל עכשיו, אם תסלחי לי, יש לי יום חופש" הוא סיים את דבריו וההמולה שהייתה סביבו החלה להתפזר אט-אט. כריסטי, נשארה מאחור. "את החברה החדשה של אורלנדו?" זו הייתה בלונדינית עם עיניים לא תואמות גופיית טריקו לבנה וטייץ צמוד. "כן, ואנחנו חברים כמעט חצי שנה אז אני לא כ"כ אוהבת שאת משתמשת בכינוי 'חדשה'. ה'גבירה' האופנתית התקדמה אליה בסנוביות והניעה את הישבן מצד לצד. "כן, גם אני החברה שלו.. כבר שנה.. "
אני לא יודעת לאן אמורים לשרשר סיפורים אז הפעם פתחתי הודעה חדשה אני מקווה שזה לא מפריע לכן.. הסיפור: פרק 1: יום-חופשי אורלנדו בלום, סופרסטאר מדרגהה ראשונה. החיים שלו הם חיים, כמו של כל בן אדם אחר. הוא נראה מיוחד, חתיך הורס, שובר לבבות אבל אפילו לו, יש חברה. אפילו הוא שהחיים שלו בשמיים, יש לו רגשות. הוא מאוהב. כל יום שהסקסי, גיבור הסיפור, מדליק את הטלוויזיה, הוא רואה את החיים שבחוץ, חדשות, תצוגות של דוגמניות. תאמינו - או לא אבל, אורלנדו בלום דואג לחיים שלו, ואפילו לקריירה שלו. הוא חושש שיגמרו שנות חייו, שנות היופי, שנות ההנאה, שנות הקריירה. הוא דואג שערמת המעריצים הגבוהה תיתפורר ותפוג. וכשיש לאורלנדו יום חופשי, הוא נהנה. "אורלי, סוף סוף יום חופשי" כריסטי נשקה לצאוורו של אורלנדו ונשכבה על הספה הרכה. אורלנדו לא התנגד לה הוא נגרר אחר עניבתו הנימשכת לנשיקה חמימה. "גם אני אוהב אותך כריסטי," אמר אורלנדו הרגיל לביטוי האהבה של כריסטי: נישיקות, משיכת עניבה וכל צורה אחרת שמושכת אותוט לסקסיות שבה. הרי איך הבחורה לא יכולה לתפוס את עיני הגברים ועוד איך לא את הסקסי שבהם? מה חסר לה לנערה-אישה זו שאורלנדו יכל להיות אביה? יש לה עיניים סקסיות, שפתיים בדיוק בעובי המתאים, גוף חטוב, 90,60,90 מידה של דוגמנית צמרת והכי מושך בה (או כך חשב אורלנדו) היה השיער הגולש לה עד לישבן חלק ופרוותי, נעים לליטוף, בלונדיני.. כל נערה בגיל העשרה הייתה חולמת לגוף שכזה. בפגישתם הראשונה, של כריסטי ואורלנדו, הם נפגשו (או יותר נכון כריסטי משכה אותו בעינייה הירוקות החתוליות) בנמל הירידה של צילומי הסרט "שודדי הקאריבים" כריסטי בדיוק תפסה את אורלנדו בתילבושת הסקסית שלבש, השיער הרטוב ועיניו המשגעות נעצו בה מבט מופתע. ושם איך אפשר שלא להזמין אותה לבית קפה? (ובמקרה שלנו, לא להזמין אותו לכוס מיץ שיצא מהמקרר). "אז.. בא לך לצאת היום או שנישאר בבית, אני יכולה להיסתפק בכמה נשיקות, חיבוקים.." היא רמזה. אורלנדו ידע על מה היא רמזה. אבל מצב רוחו מנע מאורלנדו להיכנס למיטה ביום שמש שכזה, להיתקע בבית היה אפשר לחשוב שהאישה שעומדת מולו פריקית. "אני אוכל להסתפק בטיול בפארק.. " אמר אורלנדו ופיהק פיהוק קטנטן על-מנת לא להעליב את ארוסתו. מצב רוחו הידרדר לאחרונה בגלל המניעה של מפיקי "הארי פוטר וגביע האש" להשתתפותו כנער בלונדיני ("אתה לא מתאים מדי אתה זקן") איך אורלנדו בלום לא התאים? הרי לכל סרט הוא מתאים, למה הפעם לא? גם אותו הדאיגו השאלות. "אורלי..." פלטה כריסטינה שהחיוך מלבין השיניים כבה "אני הולכת להתלבש" היא השתכנעה שהגבר שיכל להיות אביה לא יצער אותה ובטח לא ביום שטוף שמש. ובעד טיול בפארק, די ברור שתסלח לו בערב כשחיבוקיו יעטפו אותה בשרשרת של חמימות. אורלנדו הרגיש הקלה מעטה. רוב הפעמים שהוא דחה את כריסטינה היא הגיבה בצורה רעה ("אני חושבת שלהיות איתך היתה טעות אורלנדו, תמיד עסוק מידי בישבילי") אבל תמיד בסוף נישקה אותו והצטערה. כריסטי ידעה מראש מה מצפה לה בחיי אורלנדו בלום, הרבה קריינים, נשיקות עם אחרות וסצנות סוטות במידה שלפעמיםן עברה את הקו האדום. הכי הציק לכריסטי, המבטים הנשיים, סקסיים ומטריפים שנתנו בו השחקניות, כאילו הן קורצות לה ואומרות "אורלנדו כבר שלי.." אבל זה לא היה כך, היא ידעה ומישום מה הספק הזה עלה לה על העצבים. כריסטינה חזרה ובשתיקה הם יצאו אל הAudi אוטומט שחנתה בפינת בית המנוחה. ("אני חלא מבינה למה קנית את הזבל הזה כשאתה יכול לקנות רולס רויס," אמרה כריסטינה לאחר שראתה את ה"גרוטעה" מוחנה ליד ביתם הפרטי אך אורלנדו המשיך להיתעקש עליה) הם נסעו ופטפטו על סלבריטאים שנראים נורא או מתדרדרים ("בריטני ספירס הזו ממש פרחה מדרגה ראשונה") אפשר היה להיתפוצץ ממידת הריכולים שיכלה לפלוט כריסטי על כל השחקניות שנחשבו "סלבריטיס גדולות" ("קיילי מינו הזקנה הזו כבר הידרדרה מספיק בשנות השמונים – 80") לעשן הסיגריה שהחניקה את המכונית אורלנדו פתח את החלון האוטומטי שאהב לסגור, לפתוח ושוב הפעולה מחדש. 'פארק לאומי למטיילי רגל' השלט היה תלוי מול מדרכות הפארק המזוהמות בפחיות קוקה קולה חצי מלאה, עטיפות השלגונים ואיך לא טיטולי תינוקות. ("איכס, זיהום פארק זה נורא," אורלנדו פצה את פיו לאחר כמה שעות של הקשבה לכריסטי) "עדיין.." הוא התחיל משפט שלא הסתיים בעיתו. "מה עדיין??" כריסטי נכנסה ללחץ, 'עדיין מה?' שאלה את עצמה. אולי הוא יעזוב אותה? אך החששות לא פינו מקום להקשבה והמילים רצו בראשה והתעקלו לאט לאט.. "עדיין אני לא מאמין שאני יכול לצאת עם מישהי שיכולתי להיות אבא שלה," אמר אורלנדו. זהו, עכשיו אם היא לא תרצה יותר לדבר איתו כלום לא יעזור,או שפשוט היא תחטיף לו סטירה (וכשבנות נותנות סטירות, זה לא כמו בסרטים עם הגברים), ואולי היא תתחיל לנאום שוב את נאום 'הגיל לא חשוב' על החיים ועל המוות. "אורלי-" היא התחילה לדבר אך אורלנדו קטע אותה במשפט האהוב על האישה-נערה שעמדה מולו: 'אני אוהב אותך' "אנ אוהב אותך" זהו, היא סלחה לו, היה אפשר לראות את זה בפנים שלה שעטו הבאה שמחה. היא נשקה לו ארוכות... והחלום התנפץ - ♥ "זינג" ושוב קולה של המצלמה הארורה הרסה לאורלנדו שלנו את החופש. 'לא שוב..' אך זה היה מאוחר מדי המצלמה צילמה אותם בקטע הרומנטי-דרמטי שהיה אפשר להכניס לסט ועוד מול החתיכה הזו מהסרט פשוט חוסר-מזל בולט. "כאן אורלנדו בלום, שלום אורלנדו מה יש לך להגיד על המחווה הרומנטית הזו?" אורלנדו לא רצה לענות, הוא רצה להראות לשדרנית הזאת שזה יום חופש ואמור להיות לו לשם שינוי קצת חופש וגם ממנה ולפעמים רצה חופש גם כריסטי. "אני נהנה מהחברות שלנו, אבל עכשיו, אם תסלחי לי, יש לי יום חופש" הוא סיים את דבריו וההמולה שהייתה סביבו החלה להתפזר אט-אט. כריסטי, נשארה מאחור. "את החברה החדשה של אורלנדו?" זו הייתה בלונדינית עם עיניים לא תואמות גופיית טריקו לבנה וטייץ צמוד. "כן, ואנחנו חברים כמעט חצי שנה אז אני לא כ"כ אוהבת שאת משתמשת בכינוי 'חדשה'. ה'גבירה' האופנתית התקדמה אליה בסנוביות והניעה את הישבן מצד לצד. "כן, גם אני החברה שלו.. כבר שנה.. "
