סיפור חדש בבכורה ראשונה...
אמא!!! אני מרגישה כמו בלידה של התינוק שלי... חחחחחחחחחחח טוב ועכשיו הסיפור: כשמביטים לה בעיניים, היא לא מחזירה מבט, משפילה את העיניים למטה, שלא ייראו אותן עצובות, בוכות. כשמביטים לה בעיניים, היא אומרת הכל, שופכת את הלב, לא מסתירה כלום, אומרת את האמת. כשמביטים לה בעיניים, רואים ילדה יפה, ילדה תמימה ונאיבית, שלא מודעת ליופי שלה, פשוט ילדה. כשמביטים לה בעיניים, לא רואים את הסבל שעברה, את העינויים בחדר הקטן, את הצעקות והצרחות שלה, לא רואים את האונס שעברה. הילדים האלו לא מבינים, כשהם אנסו אותה, הם אנסו את הנפש שלה, והיא לא יכולה להתגבר על הכאב, כי היא רק ילדה. היא גדלה שונה, ללא חברים אמיתיים, ללא אהבות גדולות, מפחדת להתקרב, שונאת את המגע האנושי, את הליטוף הרך, או את החיבוק החם. הילדים האלו לא מבינים את הנפש הזועקת, כי מבחינתם זה היה רק משחק, משחק כמו ילדה שמשחקת בבובה, ללא רגשות אמיתיים, ללא העזה של לחשוב על מה היא מרגישה. ואני, שגדלתי איתה באותו גוף, הרגשתי הכל, וזעקתי בבכי לעזרה ואיש לא שמע את תפילתי, כי זה רק משחק, משחק בבובה. כשמביטים לי בעיניים, אני לא מסוגלת להחזיר מבט, מפחדת מכל התקרבות לא צפוייה, כי הילדים האלו אנסו את הנפש שלי, והנפש לא מתרפאת לעולם, יש לה צלקות. כשמביטים לי בעיניים, אני לא בוכה, כי זה רק משחק, משחק בילדה. מה דעתכם?
אמא!!! אני מרגישה כמו בלידה של התינוק שלי... חחחחחחחחחחח טוב ועכשיו הסיפור: כשמביטים לה בעיניים, היא לא מחזירה מבט, משפילה את העיניים למטה, שלא ייראו אותן עצובות, בוכות. כשמביטים לה בעיניים, היא אומרת הכל, שופכת את הלב, לא מסתירה כלום, אומרת את האמת. כשמביטים לה בעיניים, רואים ילדה יפה, ילדה תמימה ונאיבית, שלא מודעת ליופי שלה, פשוט ילדה. כשמביטים לה בעיניים, לא רואים את הסבל שעברה, את העינויים בחדר הקטן, את הצעקות והצרחות שלה, לא רואים את האונס שעברה. הילדים האלו לא מבינים, כשהם אנסו אותה, הם אנסו את הנפש שלה, והיא לא יכולה להתגבר על הכאב, כי היא רק ילדה. היא גדלה שונה, ללא חברים אמיתיים, ללא אהבות גדולות, מפחדת להתקרב, שונאת את המגע האנושי, את הליטוף הרך, או את החיבוק החם. הילדים האלו לא מבינים את הנפש הזועקת, כי מבחינתם זה היה רק משחק, משחק כמו ילדה שמשחקת בבובה, ללא רגשות אמיתיים, ללא העזה של לחשוב על מה היא מרגישה. ואני, שגדלתי איתה באותו גוף, הרגשתי הכל, וזעקתי בבכי לעזרה ואיש לא שמע את תפילתי, כי זה רק משחק, משחק בבובה. כשמביטים לי בעיניים, אני לא מסוגלת להחזיר מבט, מפחדת מכל התקרבות לא צפוייה, כי הילדים האלו אנסו את הנפש שלי, והנפש לא מתרפאת לעולם, יש לה צלקות. כשמביטים לי בעיניים, אני לא בוכה, כי זה רק משחק, משחק בילדה. מה דעתכם?