סיפור חביב
- פותח הנושא נועית7
- פורסם בתאריך
וסיפור פחות חביב
עשיתי קורס מקצועי שכלל 12 שעות למידה מדי יום (ביום שישי קצת פחות). ביום הראשון הסגל דאג לכיבוד עבורנו, בורקסים ומאפים טעימים, ובהמשך חברי הקורס הביאו כיבוד עשיר ומגוון. מיותר לציין שהדבר היחיד שיכולתי לגעת בו היה במבה שנראה כל כך לא אטרקטיבי ליד הכל. הבאתי לעצמי עוגה ו"ממתקים" נ"ג, אבל זו תחושה לא נעימה כי לא מצאתי לנכון לשים את העוגה שלי בשולחן הכיבוד (כולם יכולים לאכול הכל, אני רק את העוגה הזאת ואני גם אכבד?) ואמנם אף אחד לא העיר לי אבל אני הרגשתי רע, אני לא רוצה לחשוב מה עובר על ילדים בטיול שנתי שחברים מבקשים מהם לכבד. חוץ מזה שכל יום הביאו דברים אחרים שווים ומפתים במיוחד וזה בעסה לראות ולא להתקרב.
עשיתי קורס מקצועי שכלל 12 שעות למידה מדי יום (ביום שישי קצת פחות). ביום הראשון הסגל דאג לכיבוד עבורנו, בורקסים ומאפים טעימים, ובהמשך חברי הקורס הביאו כיבוד עשיר ומגוון. מיותר לציין שהדבר היחיד שיכולתי לגעת בו היה במבה שנראה כל כך לא אטרקטיבי ליד הכל. הבאתי לעצמי עוגה ו"ממתקים" נ"ג, אבל זו תחושה לא נעימה כי לא מצאתי לנכון לשים את העוגה שלי בשולחן הכיבוד (כולם יכולים לאכול הכל, אני רק את העוגה הזאת ואני גם אכבד?) ואמנם אף אחד לא העיר לי אבל אני הרגשתי רע, אני לא רוצה לחשוב מה עובר על ילדים בטיול שנתי שחברים מבקשים מהם לכבד. חוץ מזה שכל יום הביאו דברים אחרים שווים ומפתים במיוחד וזה בעסה לראות ולא להתקרב.
אני אהיה בדיוק בסיטואציה הזו
בתחילת ספטמבר יש לי סמינר רכזים של 3 ימים, כל יום מ-9 בבוקר עד 7 בערב והבנתי שלכיבוד ולארוחות חלק נכבד. אני החלטתי שאני אביא איתי דברים מהבית, אבל לא ארגיש לרגע חריגה, בטח לא אשים את האוכל שלי ליד שולחן הגשה או משהו כזה (מה אני צריכה למשוך תשומת לב?), אני גם לא אביא עוגות או דברים כאלה. פשוט סנדוויץ' מהבית, פרי ושני חטיפים ואיזו קופסא עם אורז. אני לא הייתי שמה במקומך את העוגה והחטיפים בשולחן הכיבוד, כי אז היית מושכת תשומת לב וזה לא נעים. כשאוכלים את האוכל שלך בשקט, זה פחות מביך.
בתחילת ספטמבר יש לי סמינר רכזים של 3 ימים, כל יום מ-9 בבוקר עד 7 בערב והבנתי שלכיבוד ולארוחות חלק נכבד. אני החלטתי שאני אביא איתי דברים מהבית, אבל לא ארגיש לרגע חריגה, בטח לא אשים את האוכל שלי ליד שולחן הגשה או משהו כזה (מה אני צריכה למשוך תשומת לב?), אני גם לא אביא עוגות או דברים כאלה. פשוט סנדוויץ' מהבית, פרי ושני חטיפים ואיזו קופסא עם אורז. אני לא הייתי שמה במקומך את העוגה והחטיפים בשולחן הכיבוד, כי אז היית מושכת תשומת לב וזה לא נעים. כשאוכלים את האוכל שלך בשקט, זה פחות מביך.
אני בקורס שעברתי
ממש אחרי גילוי הצליאק, פשוט הבאתי לעצמי סנדביץ' וסגרנו עניין. נראה לי שהרגשת המסכנות היא משהו שעם קצת כוח רצון מתגברים עליו. המקום היחיד שעוד לא הסכמתי ללכת עם משפחה / חברים זה מסעדת פסטות, כי זה באמת מוגזם... אבל תמיד כשאוכלים מולי פיתה וכו' אני שמחה על הקלוריות שחסכתי. לפני כמה ימים התארחנו אצל דודים ונוצרת ארוחה מאולתרת, אז דודה שלי שאלה מה אני רוצה במקום קרקרים וביקשתי מלפפון, ואני פשוט יודעת שאחרת במקום 2 מלפפונים וגמבה הייתי זוללת איזה 10 קרקרים, וזה דווקא מעודד אותי. (במיוחד שאני מאוד אוהבת מלפפונים)
ממש אחרי גילוי הצליאק, פשוט הבאתי לעצמי סנדביץ' וסגרנו עניין. נראה לי שהרגשת המסכנות היא משהו שעם קצת כוח רצון מתגברים עליו. המקום היחיד שעוד לא הסכמתי ללכת עם משפחה / חברים זה מסעדת פסטות, כי זה באמת מוגזם... אבל תמיד כשאוכלים מולי פיתה וכו' אני שמחה על הקלוריות שחסכתי. לפני כמה ימים התארחנו אצל דודים ונוצרת ארוחה מאולתרת, אז דודה שלי שאלה מה אני רוצה במקום קרקרים וביקשתי מלפפון, ואני פשוט יודעת שאחרת במקום 2 מלפפונים וגמבה הייתי זוללת איזה 10 קרקרים, וזה דווקא מעודד אותי. (במיוחד שאני מאוד אוהבת מלפפונים)
כשכולם אוכלים רוגלעך ומאפינס
זה די מבאס לאכול סנדביץ', אותי לפחות, בגלל זה הבאתי לעצמי עוגה. ויש עוד קטע בעייתי שהבאתי וזה שלא נעים להביא משהו, עוגה במקרה הזה ולאכול לבד בזמן שהאחרים מביאים דברים שווים לשולחן הכיבוד, זה גורם להרגשה סוציומטית אפילו שזה מוצדק, אבל זה לא נעים במיוחד שלא מדובר במסיבה של חברים שמכירים אותי ואני לא אתחיל לספר לכולם שם שיש לי צליאק. זה קרה לי גם בצבא שהבאתי ממתקים מיוחדים כי בזמן שכולם אכלו עוגיות מהשק"ם רציתי שיהיה גם לי משהו טעים ואנשים ביקשו שאני אכבד אותם ולא נעים כי אם אני אכבד אותם לי לא ישאר ואני לא יכולה לקנות עוד בשק"ם.
זה די מבאס לאכול סנדביץ', אותי לפחות, בגלל זה הבאתי לעצמי עוגה. ויש עוד קטע בעייתי שהבאתי וזה שלא נעים להביא משהו, עוגה במקרה הזה ולאכול לבד בזמן שהאחרים מביאים דברים שווים לשולחן הכיבוד, זה גורם להרגשה סוציומטית אפילו שזה מוצדק, אבל זה לא נעים במיוחד שלא מדובר במסיבה של חברים שמכירים אותי ואני לא אתחיל לספר לכולם שם שיש לי צליאק. זה קרה לי גם בצבא שהבאתי ממתקים מיוחדים כי בזמן שכולם אכלו עוגיות מהשק"ם רציתי שיהיה גם לי משהו טעים ואנשים ביקשו שאני אכבד אותם ולא נעים כי אם אני אכבד אותם לי לא ישאר ואני לא יכולה לקנות עוד בשק"ם.
לא הבנת
זה בדיוק מה שהפריע לי - הבאתי עוגה שאני הכנתי, אבל מה שסביר להניח שהיה קורה אם הייתי מביאה את זה לשולחן הכיבוד הכללי, זה שמהר מאוד לא הייתה נשארת לי עוגה וזה לא פר כי כולם יכולים לאכול מהכל ואני יכולה רק את העוגה הזאת, ולא היה ממש אפשרי שכל יום אני אביא כמה דברים לכולם, ולכן העדפתי להביא רק לעצמי.
זה בדיוק מה שהפריע לי - הבאתי עוגה שאני הכנתי, אבל מה שסביר להניח שהיה קורה אם הייתי מביאה את זה לשולחן הכיבוד הכללי, זה שמהר מאוד לא הייתה נשארת לי עוגה וזה לא פר כי כולם יכולים לאכול מהכל ואני יכולה רק את העוגה הזאת, ולא היה ממש אפשרי שכל יום אני אביא כמה דברים לכולם, ולכן העדפתי להביא רק לעצמי.
מנסיוני במקרים דומים
בעבודה שלי יש מדי פעם ימי עיון. בגלל שאנחנו כבר חבורה קבועה עוד מהקורס, אנחנו מארגנים את ארוחת הצהריים כולם ביחד, כל אחד מביא משהו. אז במקום שאני ארגיש לא בנוח ואשאר רעבה (שזה מסוכן כי אני נהיית עצבנית אם אני רעבה...) - אני מביאה פשטידה שלי שאני יודעת שמותר לי. כמו כן, כחלק מהצוות המארגן, אני יודעת שתמיד יהיו גם סלטים, גבינות ותפו"א בתנור. ואיך אני יודעת שלא יאכלו לי את כל הפשטידה? אני פשוט שמה לי בצד כמה חתיכות לפני ההתנפלות על האוכל, ומסבירה לכלום שזה בגלל שאסור לי לאכול מכל שאר הדברים. ביום עיון הראשון שאלו אותי למה והסברתי על המחלה (כחלק מתוכנית האב שלי להפצת המודעות לצליאק ע"י הסבר לכל מי שרק מוכן לשמוע). בימי העיון שאחרי, כבר לא הייתי צריכה להסביר למה אני שומרת לי בצד מהפשטידה, ואפילו גיליתי חברים טובים שהכינו עבורי עוד פשטידה בלי קמח ובלי אבקת מרק, ואפילו עוגה בלי קמח!!! (למרות שהיה בה הרבה שוקולד ולצערי הרב לא יכולתי לאכול - מי שלא יודע אסור לי קקאו...). בגיזרת החטיפים, אני תמיד דואגת שתמיד תהיה במבה... חשוב לי להסביר שגם אם אני לא בצד המארגן, שקובע מה אוכלים ומה מביאים, אני פשוט שואלת את המארגנים מה האחרים מביאים וככה יודעת מראש מה יהיה לי בעייתי ויודעת להתארגן בהתאם. פני בובה - האם חברי הקורס היו מודעים למגבלת הקמח? כי אם לא, איך אפשר לצפות מהם שיתחשבו? ושאלה לכולם - למה אתם מרגישים לא בנוח לסרב למי שמבקש ממכם אוכל, כאשר אתם יודעים שלא ישאר לכם? כבר יצא לי לסרב לאנשים, ואחרי שמסבירים להם למה, לא רק שהם מקבלים בהבנה, הם גם למדו על הצליאק! עוד סיבה שבגללה אני מסרבת לחלוק אוכל או יותר נכון חטיפים מיוחדים שלנו, היא המחיר היקר שלהם. ואין לי שום בעיה להגיד למישהו לא ולהסביר שמדובר על עסק יקר. ככה לא רק שהוא מודע עכשיו לצליאק, הוא גם מודע לבעיית המחירים האסטרונומיים....
אני חושבת שזאת בחירה אישית להרגיש מסכנה. ולפעמים, אני באמת במצב רוח כזה ומחשיבה את עצמי מסכנה. אבל אז, בד"כ, אני מבינה שההרגשה הזאת לא תמלא לי את הבטן המקרקרת וכדאי שאני אצא מזה ואכין לי משהו לאכול.... יותר מזה, אני יודעת עכשיו לזהות מראש באילו מקרים יש סכנה שאני ארחם על עצמי או אשאר רעבה, ודואגת מראש או לאוכל או לניטרול רגש המסכנות. גישה זו באה אחרי שנים של חיבוק המסכנות ונראה לי שפשוט התבגרתי.
בעבודה שלי יש מדי פעם ימי עיון. בגלל שאנחנו כבר חבורה קבועה עוד מהקורס, אנחנו מארגנים את ארוחת הצהריים כולם ביחד, כל אחד מביא משהו. אז במקום שאני ארגיש לא בנוח ואשאר רעבה (שזה מסוכן כי אני נהיית עצבנית אם אני רעבה...) - אני מביאה פשטידה שלי שאני יודעת שמותר לי. כמו כן, כחלק מהצוות המארגן, אני יודעת שתמיד יהיו גם סלטים, גבינות ותפו"א בתנור. ואיך אני יודעת שלא יאכלו לי את כל הפשטידה? אני פשוט שמה לי בצד כמה חתיכות לפני ההתנפלות על האוכל, ומסבירה לכלום שזה בגלל שאסור לי לאכול מכל שאר הדברים. ביום עיון הראשון שאלו אותי למה והסברתי על המחלה (כחלק מתוכנית האב שלי להפצת המודעות לצליאק ע"י הסבר לכל מי שרק מוכן לשמוע). בימי העיון שאחרי, כבר לא הייתי צריכה להסביר למה אני שומרת לי בצד מהפשטידה, ואפילו גיליתי חברים טובים שהכינו עבורי עוד פשטידה בלי קמח ובלי אבקת מרק, ואפילו עוגה בלי קמח!!! (למרות שהיה בה הרבה שוקולד ולצערי הרב לא יכולתי לאכול - מי שלא יודע אסור לי קקאו...). בגיזרת החטיפים, אני תמיד דואגת שתמיד תהיה במבה... חשוב לי להסביר שגם אם אני לא בצד המארגן, שקובע מה אוכלים ומה מביאים, אני פשוט שואלת את המארגנים מה האחרים מביאים וככה יודעת מראש מה יהיה לי בעייתי ויודעת להתארגן בהתאם. פני בובה - האם חברי הקורס היו מודעים למגבלת הקמח? כי אם לא, איך אפשר לצפות מהם שיתחשבו? ושאלה לכולם - למה אתם מרגישים לא בנוח לסרב למי שמבקש ממכם אוכל, כאשר אתם יודעים שלא ישאר לכם? כבר יצא לי לסרב לאנשים, ואחרי שמסבירים להם למה, לא רק שהם מקבלים בהבנה, הם גם למדו על הצליאק! עוד סיבה שבגללה אני מסרבת לחלוק אוכל או יותר נכון חטיפים מיוחדים שלנו, היא המחיר היקר שלהם. ואין לי שום בעיה להגיד למישהו לא ולהסביר שמדובר על עסק יקר. ככה לא רק שהוא מודע עכשיו לצליאק, הוא גם מודע לבעיית המחירים האסטרונומיים....
אוסנת עשור
New member
נועית, איפה יש ד"ר לק בירושלים???
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.