סיפור+התיעצות
אתמול הלכנו לים אחה'צ בעלי בני בן 2.4 ואני. שיחקנו בחול וחפרנו בור, בני התעצבן כי הוא רצה שיהיה מים בתוך הבור והסברתי לו שעוד רגע הבור יהיה מספיק עמוק ויהיו בו מים. ועד שזה באמת קרה הוא בכה. פתאום עובר איזה איש שבחיים לא פגשתי, הוא לא מכיר אותי, ואומר לי "כבר בגיל כזה הילד שלך מפונק?" ואני במקום להגיד לו שלא יתערב ושזה לא ענינו התחלתי להסביר לו, "זה לא פינוק, זה תיסכול". בהמשך בני רצה ארטיק, הלכנו לקיוסק, הוא בחר ארטיק, אכל היה מבסוט, המשיך לשחק והיה רגוע לחלוטין. עוד פעם מבקש ארטיק, התלבטתי אם ליקנות לו אז אמרתי לו לך עם אבא. הלך עם אבא בחר ארטיק אחר, חזרו, הוא אכל היה מאושר, שיחק. כבר מאוחר הולכים הביתה. עולים מהים ובדרך הוא מבקש עוד ארטיק. אני אומרת לו אכלת כבר שניים, אנחנו הולכים לאכול א. ערב, מחר נבוא שוב לים וניקינה עוד ארטיק. הוא נכנס לקריזה, זורק את עצמו על הארץ, בוכה בהיסטריה, אנשים עוברים ואומרים לי,"לא נורא שיבכה זה בריא זה מפתח את הריאות". עמדנו ליד הברזים איפה שמורידים את החול לפני שעולים מהים. בגלל שבני שונא את זרם המים הקר הזה אמרתי לו בו אני אוריד ממך קצת את החול ועם מגבת הורדתי ממנו את החול. ועכשיו עובר איש, ואומר" יש כאן ברזים בשביל להוריד ממנו את החול." בעלי אומר לו "לא הוא לא אוהב את זה" אז האיש עונה לו"במה שלא היית צריךלוותר לו_ויתרת, ובמה שכן היית צריך לוותר לו, לא ויתרת, אני עמדתי בצד והקשבתי, ותחשבו על זה." הייתי בהלם, איך אנשים מרשים לעצמם בלי שהם בכלל מכירים אותנו להביר ביקורת על הבחירות שלי ועל דרך החינוך שלי. בנוסף לעצבים שלי, חשבתי גם האם הוא צדק אותו איש, שהבחירות שלנו היו לא נכונות, אני לא חושבת שצריך ליקנות לו ארטיקים בלי הגבלה, ובעניין החול, היה כבר קצת קר כי היה שבע וחצי בערב והוא שונא ששוטפים אותו בעלייה מהים אז מה רע בזה שאני מורידה ממנו את החול עם הידיים,(במילא הוא יבש והחול יורד ממנו בקלות. בסוף לקחתי אותו משם בידיים, בדרך לאוטו הוא כל כך בכה והקיא עלי, וכשנכנסנו לאוטו נרגע וביקש ציצי. למרות שאני לא נותנת ציצי חופשי אלה רק ליפני שהולך לישון, נתתי לו והוא נרגע. בבית כשהגענו הוא היה במצב רוח נהדר כאילו כלום לא קרה. אבל אני המשכתי לחשוב על המקרה כל הלילה ורציתי לישמוע את דעתכן, האם פעלנו נכון או שהאיש צדק? תודה למי שהגיעה עד כאן.
אתמול הלכנו לים אחה'צ בעלי בני בן 2.4 ואני. שיחקנו בחול וחפרנו בור, בני התעצבן כי הוא רצה שיהיה מים בתוך הבור והסברתי לו שעוד רגע הבור יהיה מספיק עמוק ויהיו בו מים. ועד שזה באמת קרה הוא בכה. פתאום עובר איזה איש שבחיים לא פגשתי, הוא לא מכיר אותי, ואומר לי "כבר בגיל כזה הילד שלך מפונק?" ואני במקום להגיד לו שלא יתערב ושזה לא ענינו התחלתי להסביר לו, "זה לא פינוק, זה תיסכול". בהמשך בני רצה ארטיק, הלכנו לקיוסק, הוא בחר ארטיק, אכל היה מבסוט, המשיך לשחק והיה רגוע לחלוטין. עוד פעם מבקש ארטיק, התלבטתי אם ליקנות לו אז אמרתי לו לך עם אבא. הלך עם אבא בחר ארטיק אחר, חזרו, הוא אכל היה מאושר, שיחק. כבר מאוחר הולכים הביתה. עולים מהים ובדרך הוא מבקש עוד ארטיק. אני אומרת לו אכלת כבר שניים, אנחנו הולכים לאכול א. ערב, מחר נבוא שוב לים וניקינה עוד ארטיק. הוא נכנס לקריזה, זורק את עצמו על הארץ, בוכה בהיסטריה, אנשים עוברים ואומרים לי,"לא נורא שיבכה זה בריא זה מפתח את הריאות". עמדנו ליד הברזים איפה שמורידים את החול לפני שעולים מהים. בגלל שבני שונא את זרם המים הקר הזה אמרתי לו בו אני אוריד ממך קצת את החול ועם מגבת הורדתי ממנו את החול. ועכשיו עובר איש, ואומר" יש כאן ברזים בשביל להוריד ממנו את החול." בעלי אומר לו "לא הוא לא אוהב את זה" אז האיש עונה לו"במה שלא היית צריךלוותר לו_ויתרת, ובמה שכן היית צריך לוותר לו, לא ויתרת, אני עמדתי בצד והקשבתי, ותחשבו על זה." הייתי בהלם, איך אנשים מרשים לעצמם בלי שהם בכלל מכירים אותנו להביר ביקורת על הבחירות שלי ועל דרך החינוך שלי. בנוסף לעצבים שלי, חשבתי גם האם הוא צדק אותו איש, שהבחירות שלנו היו לא נכונות, אני לא חושבת שצריך ליקנות לו ארטיקים בלי הגבלה, ובעניין החול, היה כבר קצת קר כי היה שבע וחצי בערב והוא שונא ששוטפים אותו בעלייה מהים אז מה רע בזה שאני מורידה ממנו את החול עם הידיים,(במילא הוא יבש והחול יורד ממנו בקלות. בסוף לקחתי אותו משם בידיים, בדרך לאוטו הוא כל כך בכה והקיא עלי, וכשנכנסנו לאוטו נרגע וביקש ציצי. למרות שאני לא נותנת ציצי חופשי אלה רק ליפני שהולך לישון, נתתי לו והוא נרגע. בבית כשהגענו הוא היה במצב רוח נהדר כאילו כלום לא קרה. אבל אני המשכתי לחשוב על המקרה כל הלילה ורציתי לישמוע את דעתכן, האם פעלנו נכון או שהאיש צדק? תודה למי שהגיעה עד כאן.