איזו לידה כייפית, רגועה ונפלאה
מזמן לא קראתי סיפור לידה בו הלידה הייתה כה נינוחה ונעימה. פשוט חיוך גדול לאורך כל הקריאה. איזה יופי. מה שהדהים אותי זה שלא האמנתי שבברזילי אפשר ללדת בלידה כזו טבעית (גם אני ילדתי שם כידוע, כשבמהלך הצירים כרעתי, הרופאה אמרה לי שצריך לשכב בזמן הצירים
) עשיתי "כן" בראש, ואיך שהיא יצאה - חזרתי לתנוחה הקודמת (למגינת ליבו של החצי, שפחד כי "זה אסור"). ריגש אותי מאוד השם שנתתם. גם השם טל, וגם השם צבי. מאוד התפעלתי בזמנו מהתיאור שתיארת את סבך, אני יודעת כמה היית יקרה לו, וכמה הוא היה אהוב עלייך. המשכיות הדורות נוגעת מאוד ללב. אגב, תכננתי לשאול אותך האם חבל הטבור היה כרוך מסביב לצוואר (חשבתי מכיוון שיש לדעתי קשר בין צירים שלא מתפתחים ללידה, לבין כריכה של חבל הטבור (כאשר מדובר בצירים אמיתיים, שמזוהים במוניטור ככאלה, ולכאורה אמורים להוביל ללידה) . זה לא נחקר, אבל בכל המקרים שנתקלתי בהם עד כה - תופעת הצירים הלא מתפתחים הייתה בהתאמה לכריכה של חבל הטבור (התחלתי להתעניין בתחום בעקבות האובדן שלי. בעיני זה כמו ש"אין קשר" בין ריבוי תנועות למצוקה עוברית, פשוט מאחר והנושא מעולם לא היה מושא למחקר). קובולט - יקירתי היפה - איזה נפלא שסופסוף ניתן לומר לך "מזל טוב".