סיפור הלידה שלי
בוקר טוב
היה אמור להיות לי קיסרי מתוכנן ביום רביעי.
ביום חמישי שעבר בשתיים בלילה התחילו לי כאבים בבטן התחתונה. הסתובבתי התהפכתי וכלום לא השתנה. הערתי את בעלי , התקשרנו לאם המיועדת , הכנתי תיק והלכנו לבי"ח הדסה.
בשעה 7 נכנסתי לקיסרי, הרדמה חלקית. הרגשתי כמו על השולחן של דקסטר... את לא רואה כלום ורק שומעת מה עושים לך...מי שניתח אותי היה הפרופסור מנהל המחלקה, ראובינהוף התותח ,
אז ידעתי שאני בידיים טובות, רק שהוא הסביר כל מה שהוא עושה אונליין לרופא מתמחה, אז זה היה קצת קריפי..
ברגע שהם יצאו צורחים ירדו הדמעות וההקלה הגיעה.
כי תכלס עד שהם לא בחוץ זה לא נגמר.
הראו לי אותם והוציאו אותם להורים המיועדים שחיכו בחוץ, והם יחד עם בעלי עמדו מסביבם התחבקו והזילו דמעות.
בעלי אמר שזה היה אחד הרגעים המרגשים בחייו.
אושפזתי בסוויטה במחלקת נשים, חדר באמת סוף הדרך, והאחיות התייחסו אלי כאילו אני איזה מלאך שנחת להם שם..
והתאוששות מקיסרי זה ממש לא כזה נורא, אם את בריאה יחסית ולוקחת כל הזמן משככי כאבים.
לאור סיפורי האימים שהולכים בפורום הריון תאומים , אני יכולה לומר שחוץ מבחילות והקאות שלא מהעולם הזה, ההריון עבר ממש ב"שעמום" , יחסית להריון תאומים.
ילדתי בשבוע 36+1 , הבן במשקל 2.6 והבת במשקל 2.2. מהממים ובריאים ובלי פגייה הכי חשוב !
נפגשנו עם ההורים והתינוקות בתינוקיה איזה פעמיים, לראות את האושר שהבאת לשני האנשים האלה זה באמת משהו לא רגיל,
ממש כאילו הורידו מהם שקים מהגב. אמיתי. הם פשוט לא הפסיקו לחייך.
העובדות סוציאליות של הדסה מדהימות, וגם פקידת הסעד היתה ממש בסדר.
עשו את כל הבירוקרטיה בחמש דקות וביחס לבבי.
בנסיעה חזרה אתמול מבית החולים הביתה אני ובעלי עדיין היינו בהיי, והתחושה היא שבאמת עשינו משהו חיובי ומשמעותי
עם החיים שלנו, משהו שלא כל אחד יכול לעשות. ובאמת הוא עזר פרגן ותמך לאורך כל הדרך הצדיק שלי.
ובכל מקרה, אני הייתי אם פונדקאית, ושמחתי מאוד להחזיר אותם להורים שלהם,
ולחזור הביתה לשני הילדים שלי, בלי שאני צריכה לקום בלילה ולטפל באף תינוק
שיהיה לכולן הריון מוצלח ולידה קלה !
בוקר טוב
היה אמור להיות לי קיסרי מתוכנן ביום רביעי.
ביום חמישי שעבר בשתיים בלילה התחילו לי כאבים בבטן התחתונה. הסתובבתי התהפכתי וכלום לא השתנה. הערתי את בעלי , התקשרנו לאם המיועדת , הכנתי תיק והלכנו לבי"ח הדסה.
בשעה 7 נכנסתי לקיסרי, הרדמה חלקית. הרגשתי כמו על השולחן של דקסטר... את לא רואה כלום ורק שומעת מה עושים לך...מי שניתח אותי היה הפרופסור מנהל המחלקה, ראובינהוף התותח ,
אז ידעתי שאני בידיים טובות, רק שהוא הסביר כל מה שהוא עושה אונליין לרופא מתמחה, אז זה היה קצת קריפי..
ברגע שהם יצאו צורחים ירדו הדמעות וההקלה הגיעה.
כי תכלס עד שהם לא בחוץ זה לא נגמר.
הראו לי אותם והוציאו אותם להורים המיועדים שחיכו בחוץ, והם יחד עם בעלי עמדו מסביבם התחבקו והזילו דמעות.
בעלי אמר שזה היה אחד הרגעים המרגשים בחייו.
אושפזתי בסוויטה במחלקת נשים, חדר באמת סוף הדרך, והאחיות התייחסו אלי כאילו אני איזה מלאך שנחת להם שם..
והתאוששות מקיסרי זה ממש לא כזה נורא, אם את בריאה יחסית ולוקחת כל הזמן משככי כאבים.
לאור סיפורי האימים שהולכים בפורום הריון תאומים , אני יכולה לומר שחוץ מבחילות והקאות שלא מהעולם הזה, ההריון עבר ממש ב"שעמום" , יחסית להריון תאומים.
ילדתי בשבוע 36+1 , הבן במשקל 2.6 והבת במשקל 2.2. מהממים ובריאים ובלי פגייה הכי חשוב !
נפגשנו עם ההורים והתינוקות בתינוקיה איזה פעמיים, לראות את האושר שהבאת לשני האנשים האלה זה באמת משהו לא רגיל,
ממש כאילו הורידו מהם שקים מהגב. אמיתי. הם פשוט לא הפסיקו לחייך.
העובדות סוציאליות של הדסה מדהימות, וגם פקידת הסעד היתה ממש בסדר.
עשו את כל הבירוקרטיה בחמש דקות וביחס לבבי.
בנסיעה חזרה אתמול מבית החולים הביתה אני ובעלי עדיין היינו בהיי, והתחושה היא שבאמת עשינו משהו חיובי ומשמעותי
עם החיים שלנו, משהו שלא כל אחד יכול לעשות. ובאמת הוא עזר פרגן ותמך לאורך כל הדרך הצדיק שלי.
ובכל מקרה, אני הייתי אם פונדקאית, ושמחתי מאוד להחזיר אותם להורים שלהם,
ולחזור הביתה לשני הילדים שלי, בלי שאני צריכה לקום בלילה ולטפל באף תינוק
שיהיה לכולן הריון מוצלח ולידה קלה !
