סיפור ההריון שלי
היי בנות,
אני רוצה לשתף אתכן בסיפור ההריון שלי. ביליתי פה המון בפורום, ונתמכתי בבנות המדהימות פה שבלעדיכן התקופה הזו היתה בלתי נסבלת. אז קודם כל תודה לכולכן, אתן מקסימות.
אז הסיפור שלי הוא קצת שונה מכל סיפורי ההריון שקראתי פה בעבר, כי קשה לי לומר שהשגתי את ההריון בטיפולים (לפחות לא בטיפולים קשים) אבל בכל זאת רוצה לשתף בתקווה שיעזור לבנות שנמצאות במצבי, כי בכל זאת, עברתי תקופה קשה מבחינה נפשית.
אנחנו היינו מהלא מוסברים, ניסינו שנתיים ללא הצלחה ואז פנינו לעזרה. עשינו את כל הבדיקות ההתחלתיות והכל נמצא תקין גם אצלי וגם אצל הבן זוג. וכמובן, כל הזמן ממשיכים לנסות.
עוד חצי שנה עברה לה, והתחלנו ב"טיפולים" הקלים: איקקמלומין והזרעות. האיקקלומין עבד מצויין, שני זקיקים, אבל שוב תוצאה שלילית. בפעם בשניה לא היו לי זקיקים בכלל, לראשונה בכל השנים האלו (אני יודעת כי כל חודש עקבתי עם ערכות ביוץ). הנסיון השלישי לא צלח גם הוא, ואז החלטנו עם הרופא שאנחנו נותנים הזדמנות אחרונה לאיקקלומין, לפני המעבר לשלב הבא (למרות שפעם רביעית עם איקקלומין לא מומלצת). הגעתי הביתה מצויידת בכל החומר וההוראות לקראת השלב הבא של הזריקות, ובלי הרבה אמונה שהפעם הרביעית באמת תצליח (חשבתי שהנס הזה קיים רק אצל אחרות). אבל הנס הזה קרה גם אצלי והפעם הרביעית הצליחה, שלוש שנים מאז שהתחלנו לנסות, חצי שנה מאז הנסיון הראשון של איקקלומין.
אני חייבת לומר שהצלחתי לשמוח אבל לא להיות מאושרת ללא גבולות. כל הזמן פחדתי שמשהו ישתבש. ואז בשבוע 8 הרופאה בישרה לי ששני הזקיקים עבדו - תאומים. אז הייתי באמת מאושרת.
הגענו לשקיפות כמה שבועות אחרי, כמובן בלחץ מהתוצאות. ואז הרופא בישר לנו: יש לכם שלוש, לא אחד. שניים באותו שק ואחד בשק נפרד. את היום הזה אני זוכרת טוב יותר מהיום שגיליתי שאני בהריון. הייתי בהלם ולא הפסקתי לבכות כל הדרך חזרה. היה צריך להחליט מאוד מהר האם לדלל או להשאיר את שלושתם למרות כל הסכנות. כמובן שמיד אמרתי שאני משאירה את שלושתם ובשום אופן לא עושה דילול. אבל אחרי שיחות והתיעצויות עם אינסוף רופאים, הבנתי שאני יכולה בקלות לאבד את כל ההריון. עברנו תהליך לא קל ובסוף עברתי את הדילול, משלוש לאחד, בגלל הסכנות המרובות של שניים באותו שק. כל כך רציתי להשאיר שניים, אבל זו אפילו לא הייתה אופציה מבחינת הרופאים, כי הסיכון עדיין נשאר מאוד גבוה. ניסיתי להישאר אופטימית כל הזמן בשביל האחד שנשאר. עם המון תמיכה מהבן זוג, עברנו גם את זה. לאחר הדילול, עברנו חודש מתוח במיוחד, שבסופו אפשר היה לומר שחלפה הסכנה של איבוד ההריון והיינו מאושרים. היה קיים גם סיכון קטן של לידה מוקדמת, שכמובן שלא יכלתי להתעלם ממנו לאורך כל ההריון, ולכן שמרתי קצת יותר, עד שבוע מסויים.
היום, אני שבוע 38 עם עוברית מתוקה. אני לא זוכרת מתי, אבל שכחתי מכל הנסינות הכושלים ומהדילול הכואב ונהנתי מאוד מההריון. כמובן שרק כשאראה את הקטנה שלי, ארגע לחלוטין ואבין שכל זה אמיתי.
שוב תודה לכל בנות הפורום על התמיכה המדהימה, הייתן החברות הכי טובות שלי בתקופה שביליתי פה ואני מאחלת לכל אחת מכן להיקלט במהרה ושתזכו להיות מאושרות.
היי בנות,
אני רוצה לשתף אתכן בסיפור ההריון שלי. ביליתי פה המון בפורום, ונתמכתי בבנות המדהימות פה שבלעדיכן התקופה הזו היתה בלתי נסבלת. אז קודם כל תודה לכולכן, אתן מקסימות.
אז הסיפור שלי הוא קצת שונה מכל סיפורי ההריון שקראתי פה בעבר, כי קשה לי לומר שהשגתי את ההריון בטיפולים (לפחות לא בטיפולים קשים) אבל בכל זאת רוצה לשתף בתקווה שיעזור לבנות שנמצאות במצבי, כי בכל זאת, עברתי תקופה קשה מבחינה נפשית.
אנחנו היינו מהלא מוסברים, ניסינו שנתיים ללא הצלחה ואז פנינו לעזרה. עשינו את כל הבדיקות ההתחלתיות והכל נמצא תקין גם אצלי וגם אצל הבן זוג. וכמובן, כל הזמן ממשיכים לנסות.
עוד חצי שנה עברה לה, והתחלנו ב"טיפולים" הקלים: איקקמלומין והזרעות. האיקקלומין עבד מצויין, שני זקיקים, אבל שוב תוצאה שלילית. בפעם בשניה לא היו לי זקיקים בכלל, לראשונה בכל השנים האלו (אני יודעת כי כל חודש עקבתי עם ערכות ביוץ). הנסיון השלישי לא צלח גם הוא, ואז החלטנו עם הרופא שאנחנו נותנים הזדמנות אחרונה לאיקקלומין, לפני המעבר לשלב הבא (למרות שפעם רביעית עם איקקלומין לא מומלצת). הגעתי הביתה מצויידת בכל החומר וההוראות לקראת השלב הבא של הזריקות, ובלי הרבה אמונה שהפעם הרביעית באמת תצליח (חשבתי שהנס הזה קיים רק אצל אחרות). אבל הנס הזה קרה גם אצלי והפעם הרביעית הצליחה, שלוש שנים מאז שהתחלנו לנסות, חצי שנה מאז הנסיון הראשון של איקקלומין.
אני חייבת לומר שהצלחתי לשמוח אבל לא להיות מאושרת ללא גבולות. כל הזמן פחדתי שמשהו ישתבש. ואז בשבוע 8 הרופאה בישרה לי ששני הזקיקים עבדו - תאומים. אז הייתי באמת מאושרת.
הגענו לשקיפות כמה שבועות אחרי, כמובן בלחץ מהתוצאות. ואז הרופא בישר לנו: יש לכם שלוש, לא אחד. שניים באותו שק ואחד בשק נפרד. את היום הזה אני זוכרת טוב יותר מהיום שגיליתי שאני בהריון. הייתי בהלם ולא הפסקתי לבכות כל הדרך חזרה. היה צריך להחליט מאוד מהר האם לדלל או להשאיר את שלושתם למרות כל הסכנות. כמובן שמיד אמרתי שאני משאירה את שלושתם ובשום אופן לא עושה דילול. אבל אחרי שיחות והתיעצויות עם אינסוף רופאים, הבנתי שאני יכולה בקלות לאבד את כל ההריון. עברנו תהליך לא קל ובסוף עברתי את הדילול, משלוש לאחד, בגלל הסכנות המרובות של שניים באותו שק. כל כך רציתי להשאיר שניים, אבל זו אפילו לא הייתה אופציה מבחינת הרופאים, כי הסיכון עדיין נשאר מאוד גבוה. ניסיתי להישאר אופטימית כל הזמן בשביל האחד שנשאר. עם המון תמיכה מהבן זוג, עברנו גם את זה. לאחר הדילול, עברנו חודש מתוח במיוחד, שבסופו אפשר היה לומר שחלפה הסכנה של איבוד ההריון והיינו מאושרים. היה קיים גם סיכון קטן של לידה מוקדמת, שכמובן שלא יכלתי להתעלם ממנו לאורך כל ההריון, ולכן שמרתי קצת יותר, עד שבוע מסויים.
היום, אני שבוע 38 עם עוברית מתוקה. אני לא זוכרת מתי, אבל שכחתי מכל הנסינות הכושלים ומהדילול הכואב ונהנתי מאוד מההריון. כמובן שרק כשאראה את הקטנה שלי, ארגע לחלוטין ואבין שכל זה אמיתי.
שוב תודה לכל בנות הפורום על התמיכה המדהימה, הייתן החברות הכי טובות שלי בתקופה שביליתי פה ואני מאחלת לכל אחת מכן להיקלט במהרה ושתזכו להיות מאושרות.
