"סיפור גדול"
למי שחלילה לא מכיר - מדובר על סרט שגיבוריו הם ארבעה גברים שמנים שנפגשו בקבוצת דיאטה (פלוס חברה נוספת בקבוצה שמפתחת עם אחד מהם מערכת יחסים) שהחליטו להשתמש במשקלם כדי לפתוח קבוצת סומו, ששם מבנה הגוף שלהם נחשב למתאים (וחלקם היו אפילו רזים מידי).
אז אתמול בבוקר יצא לי לראות אותו בפעם הראשונה, ואני מודה שהיו לי רגשות קצת מנוגדים בכמה נקודות. קודם כל, זה טוב שמראים את הסרט ממבט הראות של ה"שמנים" כדי שכולם יוכלו אולי להזדהות איתם ועם העלבונות הקטנים ששמנים חווים בלי שמישהו יחשוב עליהם - בין אם זו המלצרית שאוטומאטית מביאה במסעדה משקה דיאט ולא רגיל, או מנהלת קבוצת ההרזיה הבוטה וחסרת האמפתיה שלא עוזרת למי שמתקשה אלא בעצם מתעצבת עליו שהוא הורס לה את הסטטיסטיקות של התחרות בין המדריכות, או אלו שאיכשהו מצרפים לכל קללה "שמן". בנוסף, יש גם רגעים קטנים של הבנות שהשומן הוא לא מה שעומד מאחורי כל בעיה, וש"הדיאטה" היא לא פתרון קסם לכולן. יש נקודה שבה בת זוגו של אחד מהגיבורים בוגדת בו, ולמרות הנטיה שלו היא להאשים את המשקל, בשלב מסוים הוא מודה שאולי הבעיה היא בעצם העובדה שהוא היה בעל גרוע.
מצד שני, יש לי תחושה שהרבה מהנקודות העדינות בסדט יתפספסו למי שלא שמנ/ה שמקבל/ת את עצמו/ה. כמו למשל הדמות של זהבה (עירית קפלן) שהיא חברה בקבוצת הדיאטה וגם עובדת כסוהרת. אבל בניגוד לגברים שנוטשים את קבוצת ההרזיה לטובת הסומו, היא מתחילה בתהליך קבלה עצמית בזה שהיא נוטשת את ההרזיה - אבל אח"כ חוזרת אליה, והיא הופכת לעוד גורם שגורם לבן הזוג שלה (אחד מחברי קבוצת הסומו) לחץ לחזור לדיאטה וללכת להליכות. בנקודת ה"שבירה" שלה היא אומרת שבעצם אין מישהי שיכולה להיות שמנה ויפה, ולמרות שהסרט מנסה להראות כאילו היא ובן זוגה מצאו אהבה למרות המשקל, הוא לא סותר אותה כשהיא אומרת את זה, ולפחות בפינה הנשית של הסרט חסר הייצוג של מישהי שמנה שיכולה לקבל את עצמה ככזו, ושזה בסדר גם עבורה לא להיות בדיאטה... או בשלב מסוים, היא מנסה לשפר את התזונה עבור האסירות שבהן היא מטפלת כסוהרת או עובדת סוציאלית - והן מתנפלות עליה שהאוכל הלא בריא הוא הנחמה היחידה שלהן בכלא, ובתור רזות לא צריך "להעניש" אותן עם אוכל בריא, והן לועגות לה על זה שהיא "דאבה" ובגלל זה "מונעת" מהן אוכל מנחם. וגם פה יש אמירה בעייתית - כי הסרט כביכול מנסה אולי להראות שתזונה בריאה היא טובה לכולם, אבל בעצם שמשאירים ת הסצנה האחרונה בנושא עם "נצחון" של הרזות שלועגות לדמות של עירית, בעצם מציגים אותה כדמות חלשה וכביכול מישהי ש"מתנקמת" ברזות על התסכול שלה מהדיאטה.
מה דעתכן? מישהי פה ראתה את הסרט והתרשמה לטובה או לרעה?
למי שחלילה לא מכיר - מדובר על סרט שגיבוריו הם ארבעה גברים שמנים שנפגשו בקבוצת דיאטה (פלוס חברה נוספת בקבוצה שמפתחת עם אחד מהם מערכת יחסים) שהחליטו להשתמש במשקלם כדי לפתוח קבוצת סומו, ששם מבנה הגוף שלהם נחשב למתאים (וחלקם היו אפילו רזים מידי).
אז אתמול בבוקר יצא לי לראות אותו בפעם הראשונה, ואני מודה שהיו לי רגשות קצת מנוגדים בכמה נקודות. קודם כל, זה טוב שמראים את הסרט ממבט הראות של ה"שמנים" כדי שכולם יוכלו אולי להזדהות איתם ועם העלבונות הקטנים ששמנים חווים בלי שמישהו יחשוב עליהם - בין אם זו המלצרית שאוטומאטית מביאה במסעדה משקה דיאט ולא רגיל, או מנהלת קבוצת ההרזיה הבוטה וחסרת האמפתיה שלא עוזרת למי שמתקשה אלא בעצם מתעצבת עליו שהוא הורס לה את הסטטיסטיקות של התחרות בין המדריכות, או אלו שאיכשהו מצרפים לכל קללה "שמן". בנוסף, יש גם רגעים קטנים של הבנות שהשומן הוא לא מה שעומד מאחורי כל בעיה, וש"הדיאטה" היא לא פתרון קסם לכולן. יש נקודה שבה בת זוגו של אחד מהגיבורים בוגדת בו, ולמרות הנטיה שלו היא להאשים את המשקל, בשלב מסוים הוא מודה שאולי הבעיה היא בעצם העובדה שהוא היה בעל גרוע.
מצד שני, יש לי תחושה שהרבה מהנקודות העדינות בסדט יתפספסו למי שלא שמנ/ה שמקבל/ת את עצמו/ה. כמו למשל הדמות של זהבה (עירית קפלן) שהיא חברה בקבוצת הדיאטה וגם עובדת כסוהרת. אבל בניגוד לגברים שנוטשים את קבוצת ההרזיה לטובת הסומו, היא מתחילה בתהליך קבלה עצמית בזה שהיא נוטשת את ההרזיה - אבל אח"כ חוזרת אליה, והיא הופכת לעוד גורם שגורם לבן הזוג שלה (אחד מחברי קבוצת הסומו) לחץ לחזור לדיאטה וללכת להליכות. בנקודת ה"שבירה" שלה היא אומרת שבעצם אין מישהי שיכולה להיות שמנה ויפה, ולמרות שהסרט מנסה להראות כאילו היא ובן זוגה מצאו אהבה למרות המשקל, הוא לא סותר אותה כשהיא אומרת את זה, ולפחות בפינה הנשית של הסרט חסר הייצוג של מישהי שמנה שיכולה לקבל את עצמה ככזו, ושזה בסדר גם עבורה לא להיות בדיאטה... או בשלב מסוים, היא מנסה לשפר את התזונה עבור האסירות שבהן היא מטפלת כסוהרת או עובדת סוציאלית - והן מתנפלות עליה שהאוכל הלא בריא הוא הנחמה היחידה שלהן בכלא, ובתור רזות לא צריך "להעניש" אותן עם אוכל בריא, והן לועגות לה על זה שהיא "דאבה" ובגלל זה "מונעת" מהן אוכל מנחם. וגם פה יש אמירה בעייתית - כי הסרט כביכול מנסה אולי להראות שתזונה בריאה היא טובה לכולם, אבל בעצם שמשאירים ת הסצנה האחרונה בנושא עם "נצחון" של הרזות שלועגות לדמות של עירית, בעצם מציגים אותה כדמות חלשה וכביכול מישהי ש"מתנקמת" ברזות על התסכול שלה מהדיאטה.
מה דעתכן? מישהי פה ראתה את הסרט והתרשמה לטובה או לרעה?