סיפור בנאלי

suger babe

New member
סיפור בנאלי

פגשתי מישהו בחלל הוירטואלי הזה כשהייתי בודדה וזקוקה בנישואי צמחה חברות מתוקה ואיזשהו רגש שלא הוא ולא אני העזנו להגדיר כמו בכל הסיפורים האלה בעלי גילה את דבר הרומן סלח עד כמה שיכל והמשכנו הלאה, הוא לא נעלם מחיי ובעלי שעדין שמר את הכעס בליבו פגש אתמול את אשתו סיפר לה הכל בפעם האחרונה שדברנו הוא היה בדרכו אל אשתו ברור לי שאני לא עוזבת את הקן ושמקומי לצד בעלי אבל אני דואגת..
 

אוֹרן

New member
סליחה, אבל לא הבנתי את הודעתך

היית נשואה, ופגשת מישהו. בעלך גילה את זה. הוא עד עכשיו כועס ואתמול הוא פגש את אישתו?? מה זאת אומרת אישתו? זאת לא את? מי סיפר למי, את מי את לא עוזבת, מי עוד נשוי פה למי? אפשר להסביר יותר בפשטות?
 

suger babe

New member
וואו אני מוחמאת...

אני נשואה לבעלי למאהב יש אישה משלו בעלי פגש את אישתו זה קרה אתמול קצת יותר ברור?
 

shellyland

New member
ממה את מוחמאת, לעזאזל?

נראה לי שאת אין דיפ שיט, כמו שאומרים. בא לי נורא להגיד לך: בישלת דייסה? תאכלי אותה! אבל אני מבינה שזה הדבר האחרון שאת רוצה לשמוע עכשיו. עצתי: העיפי את ההוא לקיבינימט, התמקדי בפתרון בבעיות הנישואין שלך והניחי לו להתמקד בשלו. שלום ותודה.
 

suger babe

New member
ומה אם...

אני יודעת שעל פניו בסיפור הזה אני היא הרעה אני יודעת שלא יכולתי לספר הכל ולא יכולתם לנחש אבל מה אם פתאום אחרי שנות בדידות אתה מגלה חבר אמיתי ואהבה ..
 

ל יב י

New member
אם אחרי שנות בדידות....

גילית את החברות האמיתית, אהבה וחום, הייתי מציעה לך ללכת על זה. כמובן בתנאי שזו לא אשליה, כי את בטח יודעת שכשמתאהבים אז מרגישים הכי ביחד בעולם ואחר כך מסתבר שכל אחד דואג רק לתחת שלו ושאין כזה ביחד באמת. תלוי גם עד כמה ניסית לתקן את הנישואים שלך, עד כמה השקעת בהם, האם הגעת למצב שעשית את הכל כדי שיהיה לכם טוב ובכל זאת רע? מכיון שאת נשואה ואולי אפילו יש לך ילדים הייתי מציעה לך לשקול את צעדייך בזהירות . אבל אם את נמצאת במקום שחור קודר ואפל, בודד ומנוכר, שווה לעזוב אותו.
 
מסכימה

ואם יורשה לי, את נשמעת שלווה, יחסית למישהי שנישואיה עומדים בפני פירוק כלשהו, אם הפעם האחרונה שדיברת עם בעלך היתה דרך אשתו של המאהב (ומדוע זה נשמע לי כמו פרק לא מוצלח של "לחיי האהבה?"). בואי נפריד בין שני הדברים: האחד - חוסר הסיפוק מחיי הנישואין שלך, שמתבטאים במשפט הברור "אחרי שנות בדידות". אם נישואייך הם מבחינתך בדידות, ברור לגמרי שאת לא נמצאת במקום הנכון, ואם אכן ניסית לשפר אותם ולהפכם ל"שנות אושר ועושר" ולא הצלחת, המסקנה היחידה היא ללכת (אולי משום כך את לוקחת את כל הסיפור בשלווה גמורה). הדבר השני הוא הרומן, או שמצאת את אהבת חייך, שזה יפה והיה מאוד משמח אותי, אילולא אהבת חייך היתה ברגע זה עדיין נשואה. בין המציאה שלך של האהבה האמיתית ובין לצפות שהרומן ייפרד מאישתו ותחיו בשמחה עד גיל הבלות, המרחק הוא רחוק. בתור עצה ראשונה לתהליך ארוך שאת צריכה לעבור, הייתי ממליצה לך לחשוב ברצינות מה את רוצה מחייך. להילחם על נישואייך לא בגלל שהם נישואים, אלא בגלל בן זוגך, שכנראה היתה אי פעם סיבה טובה מדוע החלטת להתחתן איתו. אם את מחליטה שאת לא נלחמת, אל תצפי, תבני ותקווי שאת יוצאת מהנישואים לחבור לעד לאהבת חייך, כי אולי שכחת פרט שולי - שהוא את השיקולים שלו צריך לעשות, ולא בטוח שהוא רואה בך את אהבת חייו המפוספסתץ. בלי קשר לכך, לפרק שתי משפחות ולהתאחד זו לא משימה בלתי אפשרית, אבל היה רצוי שתעשו את זה אם אכן שניכם יודעים שזה מה שאתם רוצים. את אומרת בהודעתך הראשונה שאת דואגת, ואם יורשה לי להתבטא בחריפות - יש לך בהחלט על מה !!!. בגדת הן בקשר ביניכם, ובינינו, בגדת בעצמך, שאת נמצאת בקשר שהוא בדידות מבחינתך, ולא ניסית לשנות אותו. אחרי הנאום המעמיק הזה, אני תוהה מדוע את נחרצת ש"את נשארת בקן הזה". אחרי שאת יודעת שאת לא מאושרת, שיש בחוץ משהו יותר טוב עבורך (אם זה הרומן או אם זה משהו אחר), מה מחזיק אותך פה?
 
למעלה