סיפור "בן-זן" מספר 1
- פותח הנושא בן טל-שחר
- פורסם בתאריך
בנוגע לאופטימלית, אפשר להשיב "אפס" ואפשר להשיב "אינסוף" אך שתי התשובות תהיינה בלתי מובנות, כמו גם נכונות.
יש פער עצום בין עולם המלים לבין עולם המעשה; ולכן רק אנשי מעשה יכולים להבין באמת על מה עולם המלים מצביע ("מי ייתן ואמצא אדם ששכח את המלים, להחליף איתו מלה") וזה איפשר לך להבין את כוונתי ב"כמה שפחות"
יחד עם זאת, להבנה יש דרגות, זה לא "0" או "1", אלא אינספור דרגות וסגנונות של הבנה. אותו הדבר גם לאימון - יש דרגות. האימון המושלם אינו קיים. אני מתכוון לכך גם במשמעות של "האימון הטוב ביותר - הוא האימון שאיננו" וגם במשמעות של "אין דבר כזה האימון הטוב ביותר - תמיד יש אימון טוב יותר".
הוא לעולם לא מפסיק, מפני שהוא מעולם לא התחיל.
כשאדם בא להתאמן, הוא עושה זאת תחילה בגסות.
בהמשך הוא עושה זאת ביתר עידון.
לבסוף הוא עושה זאת בעידון כה עמוק ושלם, עד שלכאורה הוא לא עושה כלום - לא ניתן להגיד "עכשיו הוא התחיל להתאמן".
ברמה כזאת של עידון, האימון יכול להימשך לנצח... ואין כבר צורך להפסיקו.
לפיכך, "אי-קיומו" של האימון המושלם לא נמדד רק בכמות ובזמן. הוא פשוט נוכח שם תמיד, באי-קיומו, מתפתח ופועל בלא גבולות ובלא מגבלות, דווקא בגלל שאינו קיים
אה ובזכותך כתבתי עכשיו דברים שמעולם לא חשבתי עליהם קודם
יפה מאד. תודה!
אני לא יכולה להגיד שהבנתי אותך בדיוק ככה, אז תודה על ההבהרה. זה באמת מסדר לי הרבה דברים ששמעתי מהרבה אנשים.
אני חושבת שדוגמא יותר מוגבלת לאותו דבר זה משהו שמורה לפילאטיס אמרה לנו (לכל הכיתה) פעם: אני כבר לא צריכה לעשות אימון פילאטיס. אני עושה פילאטיס כשאני עושה כלים, או ספונג'ה, או מרימה תינוק.... הכול נהיה פילאטיס.
במדיטציה זה גם ככה, רק עוד יותר עמוק, כי כל דבר שאתה עושה, כולל עשייה אפס, אפשר לעשות מתוך מדיטציה.... ואז לא מתרגלים אף פעם, וגם מתרגלים כל הזמן
על הדרך נתת לי מחשבה להבדל בין אומנויות לחימה פנימיות וחיצוניות, אבל זה כבר לפורום אחר.
אני לא יכולה להגיד שהבנתי אותך בדיוק ככה, אז תודה על ההבהרה. זה באמת מסדר לי הרבה דברים ששמעתי מהרבה אנשים.
אני חושבת שדוגמא יותר מוגבלת לאותו דבר זה משהו שמורה לפילאטיס אמרה לנו (לכל הכיתה) פעם: אני כבר לא צריכה לעשות אימון פילאטיס. אני עושה פילאטיס כשאני עושה כלים, או ספונג'ה, או מרימה תינוק.... הכול נהיה פילאטיס.
במדיטציה זה גם ככה, רק עוד יותר עמוק, כי כל דבר שאתה עושה, כולל עשייה אפס, אפשר לעשות מתוך מדיטציה.... ואז לא מתרגלים אף פעם, וגם מתרגלים כל הזמן
על הדרך נתת לי מחשבה להבדל בין אומנויות לחימה פנימיות וחיצוניות, אבל זה כבר לפורום אחר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.