סיפור בהמשכים

[אביר אור קסום]

סיפור בהמשכים

אתחיל לכתוב ספור וכל אחד ממכם ימשיך אותו: הוא ישב על החוף בהה לעבר השקיעה הגלים שצפו וליכחו את קצות רגליו הרהר בדמותה זאת שפגש אך לפני יומיים שם בתור לרכבת על ספסל התחנה אתה יודע מתי הרכבת הבאה לבינימינה? שאלה אותו סליחה פנית אלי שאל מרים את ראשו מהספר שבו היה שקוע

 

[ניקיטה1977]

"אתה

רואה כאן עוד מישהו מלבדך?" חייכה ובעיניה הבזיק ניצוץ שובבי. "אכן..." מילמל והעביר אצבעותיו בשיערו במבוכה "רק שנינו כאן..." "אני דני" סגר את הספר והושיט ידו לעברה היא התמהמהה לרגע קל, ואז לחצה את ידו המושטת "שרון" אמרה ונתנה לידה הקפואה להתחמם בידו החמימה לעוד שניה נוספת, שדמתה בעיניו לנצח. "אז מה אתה אומר?" שאלה "מ..מה?" השיב כמי שניעור מחלום בהקיץ "הרכבת הבאה לבנימינה. יש לך מושג מתי היא תגיע? אם הפעם אאחר זה בוודאי יהיה אסון!"

 

[ליאהה]

מדוע יהיה זה אסון??

ניסה דני לשמור על הפאסון אל תשאל- ענתה לו שרון, יש לי פגישה עם מישהו , ברכבת לבינימינה-- ליד החלון אוי לא חשב דני לעצמו- מקווה שהיא מרגישה את המי קולון...

 

[ניקיטה1977]

איך רומן רומנטי הפך לשיר בחרוזים?

ואיך שלהבת נפלה בארזים? שמעי, כפרע, בלי להגזים עוד נהפוך לכשרונות צעירים! דרך אגב, מתי מתראים??

 

[אביר אור קסום]

ליאה ישנה

עוד לא התפכחה אחרי פורים והשתיה ממשיכה במנטרת נהפוך הוא האם אני משפיע עליך, כפרוש. בכל מקרה זהו סיפור ולא שיר ומליצה הרי אני קורא אותכן לסדר פעם ראשונה

 

[דנידין 1]

אגב שאלה שרון,

איזה בושם שמת? אמאל'ה חשב דני בבעתה. היא גם קוראת מחשבות? (איך אני נכנסתי לסיפור הזה, שאל דני (דין) את עצמו)...

 

[ניקיטה1977]

וואלה, באמת איך הכנסתי אותך לזה?

דפקא חשבתי שלצורך העניין דני זה שם נוסטלגי חזק...

 

[דנידין 1]

למה?

יש לי ריח של נפטלין?

 

[ניקיטה1977]

../images/Emo6.gif יאללה נראה אותך ממשיך ת'סיפור אבל עם רגש

 

[דנידין 1]

איפה עצרנו?

 

[ניקיטה1977]

תמשיך מהמי קולון של ליאה, גם טוב

 

[דנידין 1]

ובקול אמר דני, קחי אותי שרון!!!!!!!!!!

(זה ברגש?)

 

[אפי 100]

דני באינסטיקט מתאושש

צר לי לאכזב אותך כי הרכבת בדיוק חלפה לה וגם אני פיספסתי אותה, ועד שהרכבת הבאה תגיע אשמח אם תצטרפי איתי לארוחת צהריים ולרגע קט היא מהרהרת, כדי לא לחשוף את מטרת פנייתה אליו בתחילה אך בליבה שמחה עד עמקי נשמתה ומשיבה, האמת שאני לא כל כך רעבה אך אשמח להצטרף אליך

 

[אפי 100]

באינסטיקט= באינסטינקט

 

[מיקי*]

הם פנו להם אל עבר בית הקפה

הפינתי שנמצא לו ליד התחנה. היא הזמינה קפה הפוך (שהרי לא היתה רעבה...) והוא הזמין לעצמו לזניה טעימה עם מקיאטו. ובין ביס לביס, הציצו זה על זו במבטים חטופים. אז מה לך בבנימינה, שאלה? אני רק הולך לבקר חבר שנפצע בפעילות מבצעית, הוא ענה. ואת? היא הססה בינה לבינה, האם לספר לו שחברה גר שם או להמציא לו סיפור.

 

[ניקיטה1977]

"חברה", גם כן סוג של חבר...

חבר אמור לתמוך, להבין, לאהוב וזה לא מה שהיא מרגישה בזמן האחרון, בעצם מעולם לא הרגישה באמת בטוחה איתו. כ"כ הרבה הזדמנויות נקרו בדרכה ומשום מה היא עדיין כבולה במערכת היחסים הלא מובנת הזאת. "אז למה האיחור יהיה אסון?" קולו הרך קטע את מחשבותיה מה היא תספר לו? שה"חבר" הזה שלה כועס על איחורים? שהכעס שלו איננו כעס רגיל? שהוא לא תמיד שולט בעצמו ושהוא שוכח שהיא בסה"כ בחורה עדינה ולא אחד מהבריונים שהוא רגיל ללכת איתם מכות בשכונה?? היא הרי איננה מכירה אותו, מדוע שתספר דווקא לו את הסוד הכמוס ביותר שלה, שהיא איננה מעיזה לספר לאף אחד מלבד ליומנה האישי?

 

[אפי 100]

אז למה האיחור יהיה אסון ??? !!!

היא פשוט מסתירה את נבכי ליבה כלפי דני אולי משחקי אגו, או חוסר בטחון עצמי ומאידך אינה רוצה לפספס על כן מעוררת בו תמריץ ליוזמה מצידו " שאם תאחר יהיה אסון ?

וזה לפירוש רש"י , יש עוד פירוש לפי תוספות

 

[ניקיטה1977]

הבעיה העיקרית היא

שדני חילוני. מה לעשות?! לא הכל מושלם בחיים. הוא לא מכיר את רש"י ותוספות בשבילו נמצאות ליד המנה העיקרית

 

[דנידין 1]

היי! היי! הפעם הגזמת!!!!

אני חילוני? אני עדיין דתי איכשהו ואני יודע מה זה רש"י ותוספות

 

[אפי 100]

ולאחר שהיססה רגע קט

החליטה שאין כמו האמת אכן אולי טוב שכך שהרכבת חלפה לה שאם לא כן לא הייתי מכירה אותך