סיפור אמיתי!
מעשה שהיה כך היה... אז כך... אני בן 21 וחצי משוחרר מהצבא אחרי שירות מלא של 3 שנים בחיל האויר שלנו. בילדותי, בתקופת הבי"ס אובחנתי בניצן כסובל מ ADHA דיסלקציה , בעיות קשב וריכוז וכ"ו. התגייסתי בתחילת שנת 1999 לצבא עם פרופיל 97. למעשה הבעיות התחילו כבר בטירונות. היתה לי בעית הסתגלות ופחד שאובחן אצל פסיכולוג מומחה לענין כתסמונת "חרדת נטישה". עד כדי כך שבשבוע השני של הטירונות נלקח ממני הנשק עקב חשש שאני אשים קץ לחיי. בכל אופן כמובן שבסופו של דבר סיימתי את הטירונות בשלום.... אגב מקצועי הצבאי היה נהג משאית. אחרי הטירונות עברתי קורס קצר לנהגי משאיות . עכשיו תתחילו להבין מה הקשר לפורום. לפני הצבא ובעצם מאז שאני זוכר את עצמי אני מטופל אצל פסיכולוגים והיו בידי אישורים רפואים חתומים ע"י מומחים בנושא דיסלקציה וכ"ו שיש לי קושי להיות מרוחק מהבית ובתנאים קשים. אך כידוע הצבא הוא לא גוף הגיוני, ומכיון שכך שלח אותי לבסיס חיל האויר בדרום (אני מתגורר באזור ת"א). ברגע שהגעתי למקום נכנסתי לדיכאון עמוק ולא הייתי מוכן לעשות כלום עד שלא יוציאו אותי משם. לשמחתי הפסיכולוגית של הבסיס הבחינה בכך לאחר כ שבוע של דיכאון והסתגרות באיזה חדר. מיד הבינה את המצב ושלחה אותי לפסיכולוגית הראשית של חיל האויר. היא התגלתה כאחת שבאמת רוצה לעזור והבינה את המצב. בדקה , בדקה , בדקה, וגילתה שיש סעיף רפואי ואני מדגיש רפואי 45 של ADHD אגב חשוב לציין שהיא בדקה וגילתה שהסעיף אינו פוסל נהיגה ומכיוון שכך הורתה להוריד לי פרופיל ובנוסף או יותר נכון עקב כך להעביר אותי לבסיס באיזור המרכז. וכך היה. שובצתי כנהג משאית בבסיס מסוים באיזור צריפין והכל היה טוב ויפה. בוקר אחד בעודי מתכונן לנסיעה במשאית , הגיע מפקדי והורה לי לפני כל החיילים לרדת מהמשאית ולתת לו את רישיון הנהיגה שלי. כששאלתי למה? הסביר לי שהגיע מכתב דחוף שחתום ע"י איזה רופאה צבאית שטוען שעלי לעבור בדיקות מקיפות וחוות דעת של רופאים עקב סעיף פוסל נהיגה. יותר מחודשיים עבדתי עבודות רס"ר בגלל שרופאה צבאית אחת החליטה שאני פסול נהיגה למרות שהוכח בעבר שאין הדבר כך. מיותר להגיד שהדבר משפיל ופוגע! פניתי לשני רופאים . האחד ניורולוג מומחה והשני רופא בשם ד"ר צסטנר ,רופא מומחה לליקוי למידה אגב הוא גם ניהל בי"ס בירושלים לתלמידים לקויי למידה. אחרי מעבק של חודשיים וטיול מרופא לרופא הבאתי את האישורים לועדה הרפואית בתל השומר ובסופו של דבר הוחזר לי רישיון הנהיגה! כמו"כ הרופאה ששלחה את המכתב להוריד אותי מההגה הודתה בעקיפין שסעיף הליקוי שלי מלכתחילה לא פסל נהיגה במשאית ובכלל!!! כמו"כ הודתה שהסעיף הוא רפואי ולא נפשי כמו שהיא כתבה במכתב שבגללו הורדתי מההגה. אגב עד היום גם באזרחות אני נאלץ לתקן ולומר כל הזמן שסעיף הליקוי שלי הוא רפואי ולא נפשי! אז מוסר השכל: אם אתם הורים לחייל שמקצועו הצבאי נהג משאית או משהו כזה והוא מאובחן כסובל מליקוי למידה או משהו כזה אל תוותרו, אל תתפשרו! סעיף הליקוי הצבאי בנושא אינו פוסל נהיגה !!!!!!!!!! ושלא יבלבלו לכם את השכל! ולמערכת הצבאית אני אומר: תבדקו את הרופאים שאתם מעסיקים לפני שתעסיקו אותם!!!!!!!!!!!!!
מעשה שהיה כך היה... אז כך... אני בן 21 וחצי משוחרר מהצבא אחרי שירות מלא של 3 שנים בחיל האויר שלנו. בילדותי, בתקופת הבי"ס אובחנתי בניצן כסובל מ ADHA דיסלקציה , בעיות קשב וריכוז וכ"ו. התגייסתי בתחילת שנת 1999 לצבא עם פרופיל 97. למעשה הבעיות התחילו כבר בטירונות. היתה לי בעית הסתגלות ופחד שאובחן אצל פסיכולוג מומחה לענין כתסמונת "חרדת נטישה". עד כדי כך שבשבוע השני של הטירונות נלקח ממני הנשק עקב חשש שאני אשים קץ לחיי. בכל אופן כמובן שבסופו של דבר סיימתי את הטירונות בשלום.... אגב מקצועי הצבאי היה נהג משאית. אחרי הטירונות עברתי קורס קצר לנהגי משאיות . עכשיו תתחילו להבין מה הקשר לפורום. לפני הצבא ובעצם מאז שאני זוכר את עצמי אני מטופל אצל פסיכולוגים והיו בידי אישורים רפואים חתומים ע"י מומחים בנושא דיסלקציה וכ"ו שיש לי קושי להיות מרוחק מהבית ובתנאים קשים. אך כידוע הצבא הוא לא גוף הגיוני, ומכיון שכך שלח אותי לבסיס חיל האויר בדרום (אני מתגורר באזור ת"א). ברגע שהגעתי למקום נכנסתי לדיכאון עמוק ולא הייתי מוכן לעשות כלום עד שלא יוציאו אותי משם. לשמחתי הפסיכולוגית של הבסיס הבחינה בכך לאחר כ שבוע של דיכאון והסתגרות באיזה חדר. מיד הבינה את המצב ושלחה אותי לפסיכולוגית הראשית של חיל האויר. היא התגלתה כאחת שבאמת רוצה לעזור והבינה את המצב. בדקה , בדקה , בדקה, וגילתה שיש סעיף רפואי ואני מדגיש רפואי 45 של ADHD אגב חשוב לציין שהיא בדקה וגילתה שהסעיף אינו פוסל נהיגה ומכיוון שכך הורתה להוריד לי פרופיל ובנוסף או יותר נכון עקב כך להעביר אותי לבסיס באיזור המרכז. וכך היה. שובצתי כנהג משאית בבסיס מסוים באיזור צריפין והכל היה טוב ויפה. בוקר אחד בעודי מתכונן לנסיעה במשאית , הגיע מפקדי והורה לי לפני כל החיילים לרדת מהמשאית ולתת לו את רישיון הנהיגה שלי. כששאלתי למה? הסביר לי שהגיע מכתב דחוף שחתום ע"י איזה רופאה צבאית שטוען שעלי לעבור בדיקות מקיפות וחוות דעת של רופאים עקב סעיף פוסל נהיגה. יותר מחודשיים עבדתי עבודות רס"ר בגלל שרופאה צבאית אחת החליטה שאני פסול נהיגה למרות שהוכח בעבר שאין הדבר כך. מיותר להגיד שהדבר משפיל ופוגע! פניתי לשני רופאים . האחד ניורולוג מומחה והשני רופא בשם ד"ר צסטנר ,רופא מומחה לליקוי למידה אגב הוא גם ניהל בי"ס בירושלים לתלמידים לקויי למידה. אחרי מעבק של חודשיים וטיול מרופא לרופא הבאתי את האישורים לועדה הרפואית בתל השומר ובסופו של דבר הוחזר לי רישיון הנהיגה! כמו"כ הרופאה ששלחה את המכתב להוריד אותי מההגה הודתה בעקיפין שסעיף הליקוי שלי מלכתחילה לא פסל נהיגה במשאית ובכלל!!! כמו"כ הודתה שהסעיף הוא רפואי ולא נפשי כמו שהיא כתבה במכתב שבגללו הורדתי מההגה. אגב עד היום גם באזרחות אני נאלץ לתקן ולומר כל הזמן שסעיף הליקוי שלי הוא רפואי ולא נפשי! אז מוסר השכל: אם אתם הורים לחייל שמקצועו הצבאי נהג משאית או משהו כזה והוא מאובחן כסובל מליקוי למידה או משהו כזה אל תוותרו, אל תתפשרו! סעיף הליקוי הצבאי בנושא אינו פוסל נהיגה !!!!!!!!!! ושלא יבלבלו לכם את השכל! ולמערכת הצבאית אני אומר: תבדקו את הרופאים שאתם מעסיקים לפני שתעסיקו אותם!!!!!!!!!!!!!