סיפור אמיתי

thevil

New member
סיפור אמיתי

ביום שלישי שעבר בשעת בוקר מוקדמת (08:30) התקשרה המחנכת של בני ואמרה שהוא לא רגוע, משתולל וכו´ והוסיפה "לא נראה לי שזה יגמר טוב", כמו במין נבואה שמגשימה את עצמה היא התקשרה שוב כשעתיים מאוחר יותר ואמרה "טוב, הזמנו מד"א לביה"ס, כנראה שלילד נשברה היד - בואי מהר" הגעתי בנהירות ואכן אמבולנס מד"א עמד בכניסה לחטיבת הביניים מחכה לי, הילד בפנים צורח מכאבים, לא דיברתי עם אף אחד וישר יצאנו לביה"ח, בדרך בין צרחה לצרחה הבנתי מהילד שאחד הילדים בכתה קילל את הסבתא שלו (ז"ל) והוא החזיר קללה, הילד השני לא חשב פעמיים והעיף עליו שולחן בכח אדיר גם המחנכת וגם הסייעת שהיו בכתה (זה היה באמצע שיעור), לא הצליחו לעצור אותו. הילד הרים את היד כדי להתגונן וספג שבר כפול - 2 עצמות היד נשברו - סמוך לשורש כף היד. בבירור שערכנו התברר שהילד נרגע אחרי השיחה הראשונה מהמורה ושהמקרה הזה לא קשור למה שקרה בבוקר, למרות זאת בשיחה עם הצוות אמרו לי "הזהרנו אותך שזה לא יגמר טוב", הילד השני הושעה מביה"ס עד אחרי הטיול השנתי שמתקיים בימים אלו ממש. הבן שלי היה בחופשת מחלה עד יום ראשון וכשרצינו לשלוח אותו לטיול שהתחיל ביום שני (לפני יומיים) עם אישור מהרופא וליווי של אבא, די גמגמו לנו, הפנו אותנו למנהל ואמרו שלא כדאי ושיהיה לו קשה, ונתנו לנו הרגשה כזו כאילו הילד שלנו בעונש. המנהל אמר לבני שלא מקללים אנשים מתים ושהוא היה צריך להתעלם, הערתי את תשומת ליבו שגם הילד השני קילל אשה מתה, ואם הבן שלי לא עונה אז מטפסים עליו עוד יותר, מה גם ששום דבר לא מצדיק לשבור יד. המנהל גם סיפר לנו שרוב ילדי הכתה (כתה מקדמת בת 8 תלמידים בבי"ס רגיל), אמרו שהבן שלי הביא את זה על עצמו כי הוא מציק (ממש מזכיר לי רצח על רקע פוליטי...), כאילו שלילד יש שליטה על הדברים האלה (הוא ADHA מאובחן ומטופל בריטלין,בטיפול קבוצתי, בספורט ועוד אבל עדיין יש לו בעיה בהקשר החברתי, מה שנקרא - לא קורה את הקוד החברתי). זהו אז עכשיו הילד, שהוא ספורטאי מצטיין לא יכול לשחק כדורגל בקבוצה שלו בליגה ולא להתאמן בחוג קראטה ומטפס על הקירות. הילדים בכתה מצדיקים את הילד התוקף ואנחנו בבעיה. לקח לי שבוע לספר את הסיפור במלואו כי אני עדיין מנסה לעכל את כל הסיפור הזה בעצמי. יש למישהו רעיון מה לעשות? אני הולכת להשתגע מעצבים. סליחה על המגילה הארוכה....
 

דליה.ד

New member
אז, תדעי שאת לא לבד בעצבים....

היום בשיחה אצל היועצת, כי הבן עובר לכיתה המקבילה נאמר לנו: "יש ילדים ששמחים שהילד עובר ויש ילדים שפוחדים מזה"....בשיחה עם הילד מסתבר שזוג הורים לילד אחר שמע שבני אמור לעבור לאותה כיתה פנו ליועצת ואמרו שהבן שלי "מתעלל" (במילה זו ממש) בבנם, שהוא נעל אותו בשירותים ולעג לו.... אנחנו מבררים את הנושא, אותו ילד מסתבר ננעל מעצמו בשירותים כי יש בעיה עם הדלת, אבל אכן בני לעג לו.... אני כמובן מאוד כעסתי על העניין, כי להאשים ילד בהתעללות זה ממש חמור (מה עוד שמדובר בילד השני שגם הוא לא צפיחית בדבש, ילד עם הרבה בעיות רגשיות ואחרות. אני הודעתי ליועצת, שהיא לא תאשים את הילד שלי בהתעללות! שיהיה לה ברור שדרושים שניים לרקוד טנגו, וגם הילד השני יודע בדיוק איך להרגיז את הבן שלי ואיך לגרום לו לצאת מהכלים. ואם יש בעיה להורים של אותו ילד שיפנו אלי לפני שהם מאשימים אותו בהאשמות חמורות. מאוד מאוד כעסתי והם כמובן ניסו להרגיע אותי....אבל, אני עד עכשיו כועסת על העניין!
 

thevil

New member
לפעמים נדמה לי..

שהבן שלי הוא כמו מין רמזור שכזה שכל מה שקורה בבית ספר, הוא אשם! ממש מושך
. אני יודעת שהוא לא מציק מרוע אלא מעצם ההפרעה שלו ואני גם יודעת שחלק מהילדים בככתה שלו מציקים לו ממש מרוע ועושים יד אחת נגדו. כשאני אומרת את זה למנהל הוא צוחק (כן, ממש כך) לי בפנים ואומר ש"אל תחשבי שכל העולם נגדכם והילד שלך טלית שכולה תכלת" ונותן לי להרגיש פראנואידית, אני בהחלט לא חושבת שהילד שלי טלית שכולה תכלת, ויש לו בעיות מכאן ועד להודעה חדשה אבל כל זה לא מצדיק את ההתנפלות עליו של "מגיע לך יד שבורה"
 

diana1973

New member
זה בדיוק מה שקורה אצלנו

המורה אומרת משהו והילד טוען משהו אחר, אני מיואשת, הוא קצת מציק לילדים וההורים ישר טוענים שהוא מרביץ, מסכן הילד ואני אני מאוד רוצה להאמין לו, אבל אני לפעמים עומדת ולא יודעת איך להגיב, האם המורה צודקת?, האם הילד צודק? כבר כמה ימים ניסיתי את השיטה של-כשהייתה בבי"ס בסדר ולא כעסו עליך ולא עשית שום דבר רע=פרס, -כשעשית משהו לא טוב, אבל ספרת לנו=לא פרס, אבל גם לא עונש,-אבל עם עשית משהו לא טוב (כמובן הלא טוב=המורה כעסה או הצקת ...)ולא ספרת אלה נודע לי מהמורה או הורה=עונש גדול. זה די מצליח הוא מספר כל יום מה עובר עליו-למרות שהתחלנו רק לפני 3 ימים. אז כל יום יש משהו חדש,יום אחד המורה לעברית העירה לו כי הוא הציק לילד אחרי שזה החביא לו את המחדד ואז בני לקח את המחדד בחזרה, יום אחר ילדה לקחה לו מחק ואותו סיפור חוזר על עצמו, רק שהוא אומר שהמורה כועסת בסוף עליו. אני מפחדת לפנות למורה שלא יקרה שיש דברים יותר חמורים והשבוע אין לי כח לזה. מ ה ע ו ש י ם? ל מ י מ א מ י נ י ם? תודה
 

דליה.ד

New member
זו בדיוק הבעיה....הם מושכים אש....

אחת הבעיות הנפוצות של ילדי adhd הן הבעיות החברתיות וההתנהגות שלהם. בשל הקשיים שלהם "לקרוא" את הסביבה נכון ולהגיב נכון, הם מסתבכים בצרות, בתגרות וקטטות. משום מה הסביבה ישר קולטת את הילד ה"בעייתי" ומאוד קל להפיל עליו את כל האחריות. משום מה שוכחים שכש"הולכים מכות" אז יש כמה חבר´ה מעורבים ולא רק ילד אחד, שבמקרה, או שלא הוא הילד שלנו.... בעיה נפוצה היא הטענות של ילדינו שמציקים להם. והם די צודקים. לא כל הילדים הם חסידי אומות העולם. יש את אותם ילדים שיודעים ללחוץ לילד שלנו בדיוק על הכפתורים הנכונים כדי שהוא יתחיל להשתולל, להקביץ, לצעוק וכו´...נורא מתסכל! בנוסף לילדים שלנו לפעמים יש בעיה של רגישות יתר ולכן מספיק שילד עבר לידם ומבחינתם זו הצקה רצינית שהם לא יכולים "להחליק" אותה ושוב יש לנו התפרצות... רבים מילדינו הם מאוד "נוגעים" הם חייבים להחזיק, למשש, לבדוק ולפעמים זה מתפרש כאילו הילד "חטף" איזה חפץ, שהילד "התחיל" בריב וכו´. סיבה נוספת היא כמובן האימפולסיביות בה הם מתנהגים ולפעמים התגובה לא פרופורציונאלית לגירוי... ומספיק שיאמרו להם איזה מילה והבוקס עף לאותו ילד שדיבר.... אותנו ההורים המצבים האלה שוחקים, אבל אם תחשבו על הילדים תבינו שהם, בעיני הסביבה, תמיד הם הילדים ה"רעים", ה"אלימים", ה"מרביצנים", ה"בעייתיים" ולך תבנה לך דימוי עצמי חיובי כאשר אתה כל הזמן מסתבך ומסתבך.... חייבים להקנות לילדים שלנו כלים להימנע מאותן היסתבכויות. החיים שלהם קשים כפליים וחשוב והכרחי לתת להם כלים.
 

thevil

New member
כלים

דליה, את מכירה את הילד שלי? כי התאור הוא מדוייק להפליא!!! ולעניננו, אנחנו מודעים לעובדה שצריך ל"צייד" אותו ודווקא מחפשים כלים רק שלא כל כך מוצאים, אשמח אם תתני לנו כמה טיפים כי כל ה"פטנטים" שלנו "נשחקו מרוב שימוש" וכבר לא יעילים כל כך. ותודה על כל המילים החכמות שלך והתחושה ש"אנחנו לא לבד" בסיפור הזה.
 

r66

New member
זה נכון, זה לא באשמתם

האהוב שלנו היה מכה ומשתולל וכל מה שהילדים והמורים אמרו שהוא עשה, הוא :"מה פתאום????" ופותח עיני עגל כאלה שבא להתעלף. והאמא המפ.. שלו התנגדה נואשות לריטאלין. אבל אף פעם לא השארתי את בעיותיו למישהו אחר. עבדנו קשה (כמעט שנתיים) על ההתנהגות שלו פסיכולוג, אלבאום, פרסים, הבטחות, סחיטות (מצידו). אבל זה היה שווה. כי עכשיו, כשהחלטנו לתת ריטאלין הוא כבר היה "למוד" מאוד התנהגותית. ומהיום הראשון ועד עכשיו (טפו...טפו..טפו..), שום מכות, שום תלונות. לא "ביקרתי" אפילו פעם אחת בביה"ס. מדי כמה ימים אני מתקשרת למורות של כווווווווולם ומתעניינת. אך, איזה כיף. בעיה חדשה נוצרה -הוא מקבל ריטאלין רק מרוסק עם סוכר (פתאום קשה לו לבלוע), ואם אני שוכחת, "הלך עליי".
 

a25

New member
אני לא יודעת מה הייתי עושה

אבל מהכירותי הקצרה עם עצמי, ולמרות שאני לא אמא אני יודעת מה אולי הייתי אומרת.. אני חושבת שזו חוצפה להתייחס אל מי ששבר לילד שלך את היד כקדוש ולא משנה מה הסיבה... אין כזה דבר הביא את זה על עצמו... אתה לא מביא על עצמך אלימות ואין לזה הצדקה אף פעם - לא משנה מה הילד אמר. ואם למנהל יש בעיה - אפשר להתלונן למשרד החינוך על מנהל שמעודד אלימות בבית ספרו כפתורן לבעיות (בהחלט איום לגיטימי בעיני) ואם הוא ימשיך להתנכל לילד שלך (המנהל) אני באופן אישי בהחלט הייתי מודיעה לו שאפנה למשרד החינוך ואתלונן על גישתו המאד מחורבנת...
 

thevil

New member
המנהל לא מצדיק את הילדים הוא רק

מעביר לנו את הדברים שנאמרו בשיחה עם הילדים בכתה. דווקא המנהל הזה הוא המנהל הכי נורמלי שנתקלנו בו בכל שנותיו של הילד בבית הספר, הוא מנסה לעזור.
 
כמו שנוהגים להזכיר לי, הבן שלי רק

רק בן שנתיים. אני אומר תמיד ´נחיה ונראה. לבן שלי לא יהיו בעיות כאלה. הבן שלי לא ילך לבית הספר. הוא ילמד רק במקומות בהם הוא נחשב ללקוח´.
 

zivadina

New member
לא זוכרת למי מהמטפלות בבית הספר

ואולי זה היה עם המחנכת שלו, הבן שלי ידע לנתח את מקור הצרות שלו. וכך הוא היה יושב אתה ועובד כל פעם על בעיה חברתית אחרת, ומציע את הפתרונות בעצמו. למשל, הוא גילה שהמריבות התכופות שלו באוטובוס התלמידים היו כי הוא התעקש לשבת בספסל האחורי, מקום שרובם אוהבים. אז הוא סיכם שהוא יבחר לשבת (תמיד באותו המקום, מעניין) במושב שאף אחד לא מבקש. ולזכות בית הספר אפשר להגיד שתמיד היתה לו איזושהי מורה טיפולית לשעה בשבוע. ו...כן, הוא משך אליו אש, והיינו טורחים להביא אותו להתנצל בפני הנפגעים (הפיזיים) שלו, כדי לא לחטוף תלונה במשטרה. אחרי בר המצוה הוא התמתן, כך שיש תקוה.
 

thevil

New member
הילד כבר אחרי בר מצוה ואני לא ממש

רואה שיפור, להיפך שנה שעברה הייתה לו התקדמות אדירה והשנה הוא כאילו הולך אחורה. מצד אחד כל בעיות גיל הטיפש עשרה הידוע לשמצה ומצד שני ה- ADHD זה משגע אותו ואותנו. אני מכירה את ה"ריב על הכסא" רק שהבן שלי לא מוכן להתפשר, תמיד נדמה לו ש"דופקים" אותו.
 

דליה.ד

New member
"מי מכיר את המתבגר שלי?"

ספר מצויין להורים עם מתבגרים בעלי adhd, ממליצה בחום! יש ילדים עם adhd אשר אכן ההתבגרות מחוללת בהם נפלאות והם מתמתנים, לעומתם יש את אלו שההתבגרות מחוללת בהם שמות והם הופכים מרדניים, סרבניים, מדוכאים, אלימים ועוד צרות.
 

thevil

New member
הספר הראשון שקראתי היה

"מי מכיר את הילד שלי?" ובכיתי נורא כי עד אז חשבתי שאני מטומטמת שלא יודעת לטפל בילד שלה, והנה פתאום עוד אמא מתארת בדיוק (כמעט) את מה שאני עוברת. אני אנסה להשיג או לקנות את הספר על המתבגר. ושוב, תודה לך דליה.
 

thevil

New member
מחר הילד חוזר לכתה אחרי שבועיים

והאמת? אפילו שהוא ילד גדול (כמעט בן 14) אני מתה מפחד לשלוח אותו לגוב האריות הזה. בעלי ישב ודיבר איתו וממש נתן לו הנחיות מה ואיך לעשות בכל מקרה שעלול לקרות - אחרי שמחאו כפיים לילד ששבר לו את היד, אני מצפה לגרוע מכל... אני חושבת להשאיר אותו בבית אבל בעלי לא מסכים. אין לי כח יותר לטלפון מביה"ס ששוב קרה משהו, לדפיקות לב - מה קרה הפעם, התעייפתי כבר.
 
למעלה