dianchic84
New member
סיפור אישי
ברצוני לשתף אתכם בסיפור שלי ולקבל חוות דעת. אני בת 28. אני מוסיקאית ופסנתרנית. בגיל 11 עליתי לארץ מגיאורגיה. מאז שאני זוכרת את עצמי מוסיקה ופסנתר מלווים אותי כל הזמן. הרבה שעות של נגינה ולימודים, מבחנים והופעות, תחרויות ופסטיבלים. מצד אחד נגינה היתה כל העולם בשבילי, מצד שני תמיד היה לי מחסור בחברים. מבחינה בריאותית הייתי תמיד בריאה חוץ מכמה קילוגרמים מיותרים שעם הזמן הפכו להרבה. וכבר כ 10 שנים שאני מנסה לרזות ולא מצליחה. אם ירדתי אז אחר כך תמיד עליתי. בקיצור להיות רזה (במידה כמובן) תמיד היה אחד החלומות שלי. לפני כחמש שנים חליתי בבולמיה וסבלתי מזה כשנתיים עד שסיפרתי על זה לחברה טובה (שהיא מאמנת כושר במקצועה) שעזרה לי לעצור את זה. קיבלתי ממנה את כל התמיכה שהייתי צריכה וגם הרבה יחס ואהבה. ממש כמו אחות וגם חברה יחידה שהייתה לי בעצם. חוץ מזה שהפסקתי עם הבולמיה בעזרתה גם ירדתי במשקל בצורה בריאה ונכונה , הייתי מאוד מאושרת, מלאת שמחת חיים. מרוב שהייתי מאושרת הבחינו בי שאני יותר מדי ב"היי". אז (לפני שנתיים בערך) התפרצה לי מאניה דיפרסיה. מחלה שפגעה בי, השפיעה על המשפחה שלי וכל הסובבים אותי. הקשר עם החברה נותק, מה שגרם לי לעצב רב ודיכאון עוד יותר. מאוד רוצה שהיא תחזור להיות בקשר איתי כי היא מאוד חשובה לי. שכחתי לציין שהייתי נשואה כ 3 שנים, ובעקבות המחלה התגרשתי. בזבזתי הרבה כסף על כל מיני שטויות . כיום אני מטופלת תרופתית ומרגישה מאוזנת, גרה אצל ההורים שלי ומקבלת המון תמיכה ואהבה למרות שאני אכזבתי אותם הרבה פעמים. ולמרות שיש לי משפחה מדהימה ותומכת עדיין אני מרגישה לבד. אני עובדת בשתי עבודות. עבודה אחת בקונסרבטוריון בנס ציונה כמורה לפסנתר ובנוסף עובדת במענה טלפוני, שיחות יוצאות. אז אני פונה ליעוץ, איך ואיפה אפשר למצוא חברים טובים? אני אשמח לקבל תגובות וחוות דעת אולי זה יעזור לי. אשמח גם לענות על השאלות. המון תודה מראש.
ברצוני לשתף אתכם בסיפור שלי ולקבל חוות דעת. אני בת 28. אני מוסיקאית ופסנתרנית. בגיל 11 עליתי לארץ מגיאורגיה. מאז שאני זוכרת את עצמי מוסיקה ופסנתר מלווים אותי כל הזמן. הרבה שעות של נגינה ולימודים, מבחנים והופעות, תחרויות ופסטיבלים. מצד אחד נגינה היתה כל העולם בשבילי, מצד שני תמיד היה לי מחסור בחברים. מבחינה בריאותית הייתי תמיד בריאה חוץ מכמה קילוגרמים מיותרים שעם הזמן הפכו להרבה. וכבר כ 10 שנים שאני מנסה לרזות ולא מצליחה. אם ירדתי אז אחר כך תמיד עליתי. בקיצור להיות רזה (במידה כמובן) תמיד היה אחד החלומות שלי. לפני כחמש שנים חליתי בבולמיה וסבלתי מזה כשנתיים עד שסיפרתי על זה לחברה טובה (שהיא מאמנת כושר במקצועה) שעזרה לי לעצור את זה. קיבלתי ממנה את כל התמיכה שהייתי צריכה וגם הרבה יחס ואהבה. ממש כמו אחות וגם חברה יחידה שהייתה לי בעצם. חוץ מזה שהפסקתי עם הבולמיה בעזרתה גם ירדתי במשקל בצורה בריאה ונכונה , הייתי מאוד מאושרת, מלאת שמחת חיים. מרוב שהייתי מאושרת הבחינו בי שאני יותר מדי ב"היי". אז (לפני שנתיים בערך) התפרצה לי מאניה דיפרסיה. מחלה שפגעה בי, השפיעה על המשפחה שלי וכל הסובבים אותי. הקשר עם החברה נותק, מה שגרם לי לעצב רב ודיכאון עוד יותר. מאוד רוצה שהיא תחזור להיות בקשר איתי כי היא מאוד חשובה לי. שכחתי לציין שהייתי נשואה כ 3 שנים, ובעקבות המחלה התגרשתי. בזבזתי הרבה כסף על כל מיני שטויות . כיום אני מטופלת תרופתית ומרגישה מאוזנת, גרה אצל ההורים שלי ומקבלת המון תמיכה ואהבה למרות שאני אכזבתי אותם הרבה פעמים. ולמרות שיש לי משפחה מדהימה ותומכת עדיין אני מרגישה לבד. אני עובדת בשתי עבודות. עבודה אחת בקונסרבטוריון בנס ציונה כמורה לפסנתר ובנוסף עובדת במענה טלפוני, שיחות יוצאות. אז אני פונה ליעוץ, איך ואיפה אפשר למצוא חברים טובים? אני אשמח לקבל תגובות וחוות דעת אולי זה יעזור לי. אשמח גם לענות על השאלות. המון תודה מראש.
