סיפור אישי....
ביום שבו אוכל ללבוש בגד ים שוב, ובאמת להרגיש טוב... ללבוש שמלת מותן צמודה ולהרגיש הכי פצצה, כל העיניים עליי, אני מהממת ומושכת.
כרגע אני מרגישה כמו גוש שומן לא מוגדר, תוצאה הרסנית של נפש אבודה. ההפרעת אכילה זה ביטוי להרבה דברים שגם אם אשים את האצבע עליהם זה לא יעזור להעלים אותה. אני חייבת להשתנות, אני חייבת להתחיל לעשות ולהגיד מה אני באמת רוצה, ביום שזה יקרה ההפרעת אכילה תיעלם. אבל אני מפחדת לאבד כל כך הרבה כתוצאה מכך. מפחדת לאבד אישור, הזדהות, קבלה. מה שאני באמת רוצה זה לקום ולעזוב הכל, לטוס להודו ולהתחיל לחפש את עצמי. אני רוצה לצאת למסיבות ולדפוק את הראש, אני רוצה לשכוח מה זו אחריות, מה זו כבדות. אני רוצה לרקוד עד שהנשמה תצא לי ולהמשיך לפאב הבא אחרי שנתתי את כולי. ובסתר בסתר, אני רוצה לדעת מה זה סקס טוב, מה זו אורגזמה שבאה מחרמנות אינסופית. אני רוצה לעשן ולראות הזיות, אני רוצה לקבל תובנות, אני רוצה לצרוח ולהתגלגל בשדה עד שלא יהיה לי אוויר. לטייל ולראות מראות עוצרי נשימה, להכיר אנשים. לנהל שיחה כאשר אין דעות קדומות, מחשבות שגויות, נסיון למצוא חן או להזדהות, לנסיון להרשים. נטול אינטרס, נטו להביא את עצמי. לדבר בשפת ה"אני מאמין" שלי. אני רוצה לחוות מה זה לא להתעסק בלשון הרע, לא להתעסק ברכילויות, רק בהומור ובכיף, הארות, סיפורי חיים – לאורך תקופה ארוכה. אני רוצה להסתכל במראה ושעינייה של הדמות המביטה חזרה ינצנצו במלוא הויטאליות של החיים. אני רוצה להקשיב ללב, כרגע הוא רוצה את כל הדברים שהוא לא חווה עדיין, גם דברים הרסניים. רק אז – ההפרעת אכילה תיעלם. אבל כל אלו חלומות באספמיא, שכן אני אדם מתוסכל שאוגר במגירות בלב המון טינה, ממש לתת שם ותפתח המגירה עם כל הטינה. אני בתחושה שמישהו איפשהו מתישהו בכל זמן נתון נגדי, רוצה ברעתי או לא מחבב אותי. אני מלאת ניגודים, לדוגמא, אני יכולה להגיד על עצמי שאני מאוד עסוקה במה חושבים עליי, ומצד שני שיקפצו לי ושאני אתנהג איך שבא לי. הפסקתי להפעיל את הראש, אני מחפשת את האיזי-וואי- במיוחד בלימודים. אני בזה להתעסקות שלי בפייסבוק ולהתמכרות לשטחי ולרדוד. אפילו השפה שלי נעשתה דלה, אני לא מתבטאת טוב כמו שהתבטאתי לפני 5 שנים נגיד. אני כועסת, ומוציאה את הכעס על חבר שלי. רק הוא שק האגרוף שלי, הוא ואני עצמי.
ההפרעת אכילה שלי מתבטאת בבולמוסים מחרידים, ללא "הטהרות". פשוט בולמוסים. עלייה במשקל באופן קיצוני. לפני כמה זמן ניסיתי להקיא לאחר תקופה שכן הייתי בדיאטה וראיתי שאני מצליחה להקיא רק את הארוחה ולא את המתוקים שאחרייה. זה היה נורא. האם למישהי יש כאן הפרעת אכילה בצורה הזאת, יודעת את שמה המקצועי ויכולה לספר לי את חוויותיה וידיעותיה?
ביום שבו אוכל ללבוש בגד ים שוב, ובאמת להרגיש טוב... ללבוש שמלת מותן צמודה ולהרגיש הכי פצצה, כל העיניים עליי, אני מהממת ומושכת.
כרגע אני מרגישה כמו גוש שומן לא מוגדר, תוצאה הרסנית של נפש אבודה. ההפרעת אכילה זה ביטוי להרבה דברים שגם אם אשים את האצבע עליהם זה לא יעזור להעלים אותה. אני חייבת להשתנות, אני חייבת להתחיל לעשות ולהגיד מה אני באמת רוצה, ביום שזה יקרה ההפרעת אכילה תיעלם. אבל אני מפחדת לאבד כל כך הרבה כתוצאה מכך. מפחדת לאבד אישור, הזדהות, קבלה. מה שאני באמת רוצה זה לקום ולעזוב הכל, לטוס להודו ולהתחיל לחפש את עצמי. אני רוצה לצאת למסיבות ולדפוק את הראש, אני רוצה לשכוח מה זו אחריות, מה זו כבדות. אני רוצה לרקוד עד שהנשמה תצא לי ולהמשיך לפאב הבא אחרי שנתתי את כולי. ובסתר בסתר, אני רוצה לדעת מה זה סקס טוב, מה זו אורגזמה שבאה מחרמנות אינסופית. אני רוצה לעשן ולראות הזיות, אני רוצה לקבל תובנות, אני רוצה לצרוח ולהתגלגל בשדה עד שלא יהיה לי אוויר. לטייל ולראות מראות עוצרי נשימה, להכיר אנשים. לנהל שיחה כאשר אין דעות קדומות, מחשבות שגויות, נסיון למצוא חן או להזדהות, לנסיון להרשים. נטול אינטרס, נטו להביא את עצמי. לדבר בשפת ה"אני מאמין" שלי. אני רוצה לחוות מה זה לא להתעסק בלשון הרע, לא להתעסק ברכילויות, רק בהומור ובכיף, הארות, סיפורי חיים – לאורך תקופה ארוכה. אני רוצה להסתכל במראה ושעינייה של הדמות המביטה חזרה ינצנצו במלוא הויטאליות של החיים. אני רוצה להקשיב ללב, כרגע הוא רוצה את כל הדברים שהוא לא חווה עדיין, גם דברים הרסניים. רק אז – ההפרעת אכילה תיעלם. אבל כל אלו חלומות באספמיא, שכן אני אדם מתוסכל שאוגר במגירות בלב המון טינה, ממש לתת שם ותפתח המגירה עם כל הטינה. אני בתחושה שמישהו איפשהו מתישהו בכל זמן נתון נגדי, רוצה ברעתי או לא מחבב אותי. אני מלאת ניגודים, לדוגמא, אני יכולה להגיד על עצמי שאני מאוד עסוקה במה חושבים עליי, ומצד שני שיקפצו לי ושאני אתנהג איך שבא לי. הפסקתי להפעיל את הראש, אני מחפשת את האיזי-וואי- במיוחד בלימודים. אני בזה להתעסקות שלי בפייסבוק ולהתמכרות לשטחי ולרדוד. אפילו השפה שלי נעשתה דלה, אני לא מתבטאת טוב כמו שהתבטאתי לפני 5 שנים נגיד. אני כועסת, ומוציאה את הכעס על חבר שלי. רק הוא שק האגרוף שלי, הוא ואני עצמי.
ההפרעת אכילה שלי מתבטאת בבולמוסים מחרידים, ללא "הטהרות". פשוט בולמוסים. עלייה במשקל באופן קיצוני. לפני כמה זמן ניסיתי להקיא לאחר תקופה שכן הייתי בדיאטה וראיתי שאני מצליחה להקיא רק את הארוחה ולא את המתוקים שאחרייה. זה היה נורא. האם למישהי יש כאן הפרעת אכילה בצורה הזאת, יודעת את שמה המקצועי ויכולה לספר לי את חוויותיה וידיעותיה?
