סיפור אישי - חתונה
שלום חברים, יצא לי לעיין בפורום מדי פעם אך הפעם החלטתי לשתף. אני מגדיר עצמי כמגמגם קל. זה תוקף אותי בסיטואציות מסויימות או מול אנשים מסויימים. אחד הדברים שהכי הלחיצו אותי כבר במשך שנים (כבר מגיל ההתבגרות) זהו מעמד החופה, שבו אנו נאלצים לדקלם משפטים מול קהל. לעיתים זה היה מגיע למצבים שהייתי חושב על הסיטואציה ומתקשה להרדם, ומזיע בכל הגוף. משהו נורא. לפני כמספר שבועות הגעתי למעמד הנ"ל. לצערי כל היום הראש שלי לא היה נקי ועסקתי באיך אני עובר את זה בשלום ונמנע מקטסטרופה. כמו כן, ביקשתי מהרב שיביא לי את הברכות כתובות על מנת שאקריא אותן, דבר שמקל עלינו כפי שאתם יודעים.. ברגע האמת בברכה הראשונה הרגשתי תחושת בטחון שאני יכול בלי הדף אך גמגמתי במילה מקודשת (זו המילה שהפחידה אותי מכל!!) דבר שגרם לי למבוכה, אבל התעשתתי והמשכתי לקרוא בצורה סדירה. בברכה השניה כבר היה טוב יותר והרגע הקשה כבר מאחורי.. אני חייב לומר שיצאתי ברגשות מעורבים: מצד אחד אני שמח שנמנעתי ממבוכה גדולה שממנה חששתי כבר 15 שנה בערך, ולא קפאתי שם על הבמה, מצד שני מתסכל אותי שזה לא עבר חלק. כמובן שלא נעים לי לצפות בסיטואציה הספציפית בסרט ... עצות שלי לכל החבר'ה שהולכים לעבור את זה ומוטרדים: 1.אל תתרגשו! תקחו אפילו רסקיו או תשתו קצת אלכוהול. התרגשות עושה רע! 2.תקראו את הברכות מדף. זה מקל מאוד ומוריד לחץ, במיוחד ברגע האמת. 3.אל תהיו כמוני ותנסו לא לחשוב על זה יותר מדי. זה ממש פוגע בבריאות. מאחל המון המון הצלחה לכולם!!!
שלום חברים, יצא לי לעיין בפורום מדי פעם אך הפעם החלטתי לשתף. אני מגדיר עצמי כמגמגם קל. זה תוקף אותי בסיטואציות מסויימות או מול אנשים מסויימים. אחד הדברים שהכי הלחיצו אותי כבר במשך שנים (כבר מגיל ההתבגרות) זהו מעמד החופה, שבו אנו נאלצים לדקלם משפטים מול קהל. לעיתים זה היה מגיע למצבים שהייתי חושב על הסיטואציה ומתקשה להרדם, ומזיע בכל הגוף. משהו נורא. לפני כמספר שבועות הגעתי למעמד הנ"ל. לצערי כל היום הראש שלי לא היה נקי ועסקתי באיך אני עובר את זה בשלום ונמנע מקטסטרופה. כמו כן, ביקשתי מהרב שיביא לי את הברכות כתובות על מנת שאקריא אותן, דבר שמקל עלינו כפי שאתם יודעים.. ברגע האמת בברכה הראשונה הרגשתי תחושת בטחון שאני יכול בלי הדף אך גמגמתי במילה מקודשת (זו המילה שהפחידה אותי מכל!!) דבר שגרם לי למבוכה, אבל התעשתתי והמשכתי לקרוא בצורה סדירה. בברכה השניה כבר היה טוב יותר והרגע הקשה כבר מאחורי.. אני חייב לומר שיצאתי ברגשות מעורבים: מצד אחד אני שמח שנמנעתי ממבוכה גדולה שממנה חששתי כבר 15 שנה בערך, ולא קפאתי שם על הבמה, מצד שני מתסכל אותי שזה לא עבר חלק. כמובן שלא נעים לי לצפות בסיטואציה הספציפית בסרט ... עצות שלי לכל החבר'ה שהולכים לעבור את זה ומוטרדים: 1.אל תתרגשו! תקחו אפילו רסקיו או תשתו קצת אלכוהול. התרגשות עושה רע! 2.תקראו את הברכות מדף. זה מקל מאוד ומוריד לחץ, במיוחד ברגע האמת. 3.אל תהיו כמוני ותנסו לא לחשוב על זה יותר מדי. זה ממש פוגע בבריאות. מאחל המון המון הצלחה לכולם!!!
