סיפור אינטימי
נתקלתי בשיר הזה של רחל שפירא לפני כחודש והוא לא נותן לי מנוחה מאז. במקום אחר הוא נקרא גם " שיר למענך". ברור לי שהוא יושב אצלי על כמה קצוות עצב חשופים אבל המסר מתפזר למרכזים שונים ואני לא ממש מבינה מה הוא אומר לי. וכבר חשבתי: היא משתוקקת לאהבה? לסקס? לילד? להשראה אומנותית? והוא , הוא איש ספציפי? שכבר פגשה? שכבר אהבה? אולי הוא לידה אבל לא נותן לה את מה שהיא רוצה? אולי הוא נסע למרחקים? אולי הוא נלחם איפה שהוא? אולי הוא כבר מת? ובכל פעם שאני חושבת שהבנתי, אז יש איזו שורה שלא מסתדרת בשום אופן. בחיפושי, ראיתי את השיר הזה מצוטט בפורום הורים לטיפולי פוריות. שם זה נראה כל כך חד משמעי. אבל אני לא משם. אז למה זה כלכך מסעיר אותי? אודה על כיוון. אפילו אם זה יהיה: "זאת גדולתו של שיר, שכל אחד יראה בה משהו מתוכו." והנה השיר ביצוע: חוה אלברשטיין מילים: רחל שפירא לחן: נחצ'ה היימן לו ידעת איך כל נים שבי ירא. אני רואה את השדות סופגים גשמים, אני שואלת את עצמי מתי מתי יבוא יומי להיקרא. על מצע האדמה תשוקה שלי הונחה. אני שואלת את נפשי להיות ברוכה. נותר גופי בצמאונו. אתה יודע את חומו ותמהונו ועוצם עלבונו. מכל נבט ועלעל נוטף הטל ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל. אני נמשכת לתלמים, אני הופכת רחמים ותחנונים - חיים שלמים כל נים שבי ירא.
נתקלתי בשיר הזה של רחל שפירא לפני כחודש והוא לא נותן לי מנוחה מאז. במקום אחר הוא נקרא גם " שיר למענך". ברור לי שהוא יושב אצלי על כמה קצוות עצב חשופים אבל המסר מתפזר למרכזים שונים ואני לא ממש מבינה מה הוא אומר לי. וכבר חשבתי: היא משתוקקת לאהבה? לסקס? לילד? להשראה אומנותית? והוא , הוא איש ספציפי? שכבר פגשה? שכבר אהבה? אולי הוא לידה אבל לא נותן לה את מה שהיא רוצה? אולי הוא נסע למרחקים? אולי הוא נלחם איפה שהוא? אולי הוא כבר מת? ובכל פעם שאני חושבת שהבנתי, אז יש איזו שורה שלא מסתדרת בשום אופן. בחיפושי, ראיתי את השיר הזה מצוטט בפורום הורים לטיפולי פוריות. שם זה נראה כל כך חד משמעי. אבל אני לא משם. אז למה זה כלכך מסעיר אותי? אודה על כיוון. אפילו אם זה יהיה: "זאת גדולתו של שיר, שכל אחד יראה בה משהו מתוכו." והנה השיר ביצוע: חוה אלברשטיין מילים: רחל שפירא לחן: נחצ'ה היימן לו ידעת איך כל נים שבי ירא. אני רואה את השדות סופגים גשמים, אני שואלת את עצמי מתי מתי יבוא יומי להיקרא. על מצע האדמה תשוקה שלי הונחה. אני שואלת את נפשי להיות ברוכה. נותר גופי בצמאונו. אתה יודע את חומו ותמהונו ועוצם עלבונו. מכל נבט ועלעל נוטף הטל ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל. אני נמשכת לתלמים, אני הופכת רחמים ותחנונים - חיים שלמים כל נים שבי ירא.