מקסיקני בוקר טוב../images/Emo141.gif
הי,שוקו| קודם כל תודה על תשובתך. אתחיל במענה לשאלתכם. מי אני ולמה אני כאן. אינני נכה. נכנסתי לפורום כמו לכל פורום אחר שמעניין אותי לדעת ולשוחח עם אנשים. (אני מקווה שאין בזה "רע". אגב, אם הפורום מיועד אך ורק לנכים אזי אני אלך לי לדרכי אני לא רוצה להפריע חלילה) שאלתי את השאלה כי רציתי לדעת ממקור ראשון. מעבר לכתבות וסיפורים שקוראים ורואים בטלויזיה. סיפורך, מרגש, כמו רבים אחרים, רק מוכיח כי למרות הכל, גם כנופלים לתהום עמוקה מאד, לא רוצים להשאר ושם וממשיכים הלאה. בקושי רב אין ספק. במישור האישי הצלחת. נכון להיום אתה מקבל את עצמך כפי שאתה ומי שלא מקבל אותך, אזי שלום לו ולא להתראות. החברה? פתוחה אך עדיין לא מספיק כנראה. תראה, אני מניחה שעם השנים, התפקחנו, הבנו, קיבלנו, אך אף פעם זה לא מספיק ותמיד צריך לעשות יותר. בוא ניקח דוגמא - היום כמעט כל מדרכה במעבר חצייה היא מונמנכת. לפני שנים לא חשבו על זה. שאנשים עם כסאות גלגלים נאלצים בקושי רב לעבור מדרכות כאלו. זו רק דוגמא אחת קטנה מאד מיני רבות שכרגע עלתה במוחי. תמיד יש מה לשפר. אני מניחה שזה בא ביחד - כולם במאמץ משותף. אינני יודעת בדיוק את הסיבות להיות החברה לא פתוחה ואף תגידו אטומה. כמו למשל שאמרה חברתך לשעבר שהיא לא רוצה להיות חברה של נכה היא רוצה להינות מהחיים. היא ורבים אחרים חושבים שלהיות נכה זה לשבת בבית. יש בנו מן הבורות, בהחלט. בורות וגם פחד כנראה להתמודד עם משהו שנראה כמו נטל. אין בנו את היכולת (או הרצון) לחשוב אחרת...אני מניחה שכמו בכל בעיה השורש הוא הכוון המחשבתי. איך אני חושב, איך אני רואה את הנושא וכך להתייחס אליו. בעובדה שאין אתה ורבים כמוך מוותרים ולהיפך.... אתם בעצם מוכיחים כל פעם מחדש כמה טועה החברה בהתחייחס לנכים בצורה לא שווה. איך אמר הבחור בכתבה על עמי (שפרסמתם כאן) כשהוא התחיל לעבוד עם עמי הוא הבין שהוא הנכה ולא להיפך. ממש כך. זהו אני מקווה שעניתי. כל טוב המשך יום נפלא
|
(נ.ב. מקסיקני תודה!!)
