מעשה משבעה קבצנים - "ביום השלישי"
ראה
כאן (דלג ל"ביום השלישי") ובקצרה: פעם אחת ישבו כל החכמים, וכל אחד התפאר בחכמתו. זה היה מתפאר שהמציא בחכמתו עשיית ברזל, וזה התפאר במין מתכות אחרת, וזה התפאר שהמציא בחכמתו עשיית כסף שהוא חשוב ביותר, וזה התפאר שהמציא עשיית זהב, וזה היה מתפאר שהמציא כלי מלחמה, וזה היה מתפאר שהוא יודע לעשות מתכות, מדברים שאין עושים מהםאלו המתכות. וזה היה מתפאר בחכמות אחרות, כי יש כמה דברים שהמציאו בעולם על ידי חכמות, כגון חומרי גלם ואבק שריפה וכיוצא בזה. והיה כל אחד מתפאר בחכמתו. ענה שם אחד ואמר: אני חכם יותר מכם, כי אני חכם כמו היום. ולא הבינו שם מה אמר, שהואחכם כמו היום. ואמר להם: כי כל החכמות שלהם יכולים לקבץ אותם, ולא יהיו מהם רק שעה אחת. אף על פי שכל חכמה וחכמה נלקחת מיום אחר, כפי הבריאה שהייתה באותויום, אף-על-פי-כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמות בשעה אחת. אבל אני חכם כמו יום שלם. עניתי אני, כבד הפה, ואמרתי לחכם: "כמו איזה יום אתה חכם"? ענההחכם ואמר: כבד הפה הוא חכם ממני, מאחר ששואל "כמו איזה יום". אבל כמו איזה יום שתרצו - אני חכם. ועתהיקשה מפני מה זה ששואל "כמו איזה יום", הוא חכם יותר ממני? מאחר שהוא חכם כמו איזה יום שירצה. אך יש מעשה שלמה: כי זה האיש חסד האמת הוא באמת איש גדול מאוד, וכבד הפה הולךומקבץ כל החסדים של אמת, ומביא אותם אל זה האיש חסד האמת. ועיקר התהוות הזמן(כי הזמן בעצמו הוא נברא) הוא על ידי החסדים של אמת. וזה הכבד פה הולך ומקבץ כל החסדים של אמת, ומביא אותם אל זה האיש חסד האמת. ויש הר, ועל ההר עומדת אבן, ומן האבן יוצא מעיין. וכל דבר יש לו לב, וגם העולם בכללו ישלו לב. וזה הלב של העולם הוא קומה שלמה - עם פנים וידים ורגלים. אבל הציפורן של הרגל של אותו הלב של העולם, מלובב יותר מלב של אחר. ואותו ההר עם האבן והמעין עומד בקצה אחד של העולם, והלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם. והלב עומד כנגד המעין, ונכסף ומשתוקק תמיד מאוד מאוד לבוא אל המעין בהשתוקקות גדולה מאוד מאוד,וצועק מאוד לבוא אל המעין. וגם המעין משתוקק אליו. וזה הלב, יש לו שתי חולשות: אחת- כי החמה רודפת אותו ושורפת אותו, (מחמת שהוא משתוקק ורוצה לילך ולהתקרב אל המעין). וחולשה שניה יש לו ללב מגודל ההשתוקקות והגעגועים, שהוא מתגעגע ונכסף תמיד ומשתוקק מאוד, בכלות הנפש, אל אותו המעין, וצועק. כי הוא עומד תמיד כנגד המעין, וצועקומשתוקק אליו מאוד. וכשהוא צריך לנוח קצת להאריך רוחו, אזי בא ציפור גדולה ופורשת כנפיו עליו, ומגינה עליו מןהחמה. ואז יש לו מנוחה קצת. וגם אז, בשעת המנוחה, הוא מסתכל גם-כן כנגד המעין ומתגעגע אליו. מאחר שהוא מתגעגע כל-כך, מפני מה אינו הולך אל המעין? כשרוצה לילך ולהתקרב אל ההר, אינו רואה השיפוע, ואינו יכול להסתכל על המעין. ואם לא יסתכל על המעין תצא נפשו, כי עקר חיותו הוא מן המעין. כשהוא עומד כנגד ההר, הוא רואה ראש השיפוע של ההר ששם עומד המעין. אבל תכף כשילך ויתקרב אל ההר - אזי נעלם מעיניו ראש השיפוע, ולא יוכל לראות את המעין, ותצא נפשו, חס ושלום. וכשזה הלב יסתלק, חס ושלום,יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר, ובודאי אין קיום בלא לב, ועל כן אינו יכול לילך אל המעין, רק עומד כנגדו, ומתגעגע וצועק. זה המעין אין לו זמן, כי זה המעין אינו בתוך הזמן כלל. אך עיקר הזמן של המעין, הוא רק מה שהלב נותן לו במתנה יום אחד. וכשמגיע היום לסופו, אזי כשייגמר היום לא יהיה זמן למעין,ויסתלק, חס ושלום. ואז יסתלק הלב, ויתבטל כל העולם, חס ושלום. וסמוך לגמר היום, מתחילים להיפרד זה מזה. ומתחילים לומר חידות ושירים נפלאים זה לזה.וכשמגיע היום בסופו להיות נגמר ונפסק, אזי זה האיש חסד האמת נותן במתנה יום אחד ללב, והלב נותן את היום למעין, ושוב יש זמן למעין. וכשהיום הולך ממקום שהוא בא משם, אזי הוא הולך גם-כן בחידות ושירים נפלאים מאוד (שיש בהם כל החכמות). ויש שנויים בין הימים: כי יש יום אחד בשבוע ויום שני וכו' וכן יש ראשי- חדשים וימים טובים. וכו' (מתוך הלינק בראש ההודעה - "דעת")
