סיפורי מופתים.

אלישיר

New member
סיפורי מופתים.

בעזי"ת מי שמאמין בלי מופתים, יזכה לראותם בעיניו. כתבתי למישהו במסרים, וזה נתן לי את הרעיון להעלות את הנושא הזה בפורום. הרבה מאיתנו ראו מופתים ומופתי צדיקים עין בעין. אתחיל אני ראשון, במה שכתבתי במסר, ואולי אעלה עוד. זה היה בשבוע שלאחר ר"ה שלפני שנה וחצי. הייתי על רשב"י בר"ה. היה לי קשה מאוד ללכת, תופעה ידועה על רשב"י. לילה לילה הייתי לומד, ומצפה לבוקר כדי לחזור לבית , ובבוקר לאחר ותיקין, הייתי נופל שדוד, וקם בזמן שמאפשר לי טבילת מעין לפני מנחה ותו לא. לא היו לי כבר בגדים להחלפה, והגיע אור ליום חמישי. ידעתי שזהו: מחר(היום) חייבים לנסוע, שאם לא כן איך אקבל את שבת המלכה?! הרי יום שישי קצר מידי לנסיעה ארוכה בטרמפים! ובבוקר... הייתה סעודת דשנה של מוצרי חלב, ולאחריה כבר הסתחרר ראשי. נכנסתי לחדר האורחים, והסירחון היה בלתי נסבל, כך שעליתי על הגג, ופרשתי סדין-אוהל תחת שמים בהירים, מפני החמה. נרדמתי, ואחרי שעתיים העיר אותי בהחלטיות הגשם. ועד שכבר קמתי, הרגשתי את עצמי מאושש משהו ומסוגל לעמוד בנסיעה הארוכה. כשיצאתי מהציון, השמים כבר היו שוב בהירים. הטרמפ הראשון שלקח אותי, הביא אותי עד ירושלים.
 

אלישיר

New member
עקב התקפת אפיקו-טרולים על הפורום...

בעזי"ת על כל תושבי ישראל להכנס אל בתי המדרש ולחבוש מסכות תורה. (ואני נאלץ להקפיץ לפני שהוא יבריח ת'הודעה...).
 

אלישיר

New member
עוד סיפור.

בעזי"ת אני בטוח שכל אחד ממכם ראה דברים, ואשמח לשמוע סיפורים של אחרים. "שיחו בכל נפלאותיו". זה היה בשמחת תורה דאשתקד, בבית מדרשו של הרב ב. בעקבות מאורע כמה שבועות לפני כן, הגעתי למסקנה שהרב יכול להאזין לדברים שאנשים רגילים לא שומעים. הסיפור היה, שתפילת בוקר שבת הייתי עייף לאחר שלמדתי כל הלילה, ונשענתי-ישבתי על אדן החלון, ובשפתי תפילה: ריבונו של עולם תאיר עלי את אורו של הצדיק (אי אפשר לגשת אל הרב מחמת המשמשים בקודש). לא חלפה לה דקה, והרב ניגש אליי ולחץ לי את היד. בכל אופן, כידוע בשמחת תורה, כל איניש דישראל ראוי וצריך לעלות לתורה. אני ביישן מאוד, ולא ממש הכרתי מישהו שם אישית שאוכל לסדר את העליה שלי, מבין מאות המתפללים. נעמדתי מאחורי הרב, והתחלתי לומר לו במחשבה משהו כמו "הרב אני צריך לעלות לתורה ואני מפחד שלא אעלה, הרב אני צריך לעלות לתורה ואני מפחד שלא אעלה, הרב אני צריך לעלות לתורה ואני מפחד שלא אעלה..." וכו'. הרב קטע אותי בכיסוי ראשו בטלית, ובי עברה המחשבה שהרי אמר מוהר"ן זי"ע שאפשר להתבודד מתחת לטלית (כלומר שהפרעתי לרב). העליות התחילה, ואני בקרן זוית ליד אחת הבימות. קריאה אחרי קריאה חולפת, ואני מתבייש להוציא מילה משפתי. רק תפילה רחשו שפתי לבורא עולם שמה פשעי וחטאתי שלא אעלה לתורה. לקראת הסוף עבר אחד מהמשמשים בקודש של הרב על פני כל המתפללים בדרישה וחקירה מי עוד לא עלה, באופן שאפילו חדל אישים כמוני נאלץ לענות שלא זכיתי עדיין. ...גם בחלקי עלה לעלות לתורה בחג שמחת תורה
. יש עוד סיפורים.
 
יפה!

היית נוסע לרשב"י כל יום כדי ללמוד וחוזר הביתה למחרת בבוקר? פששששש מדהים!
 

אלישיר

New member
הייתי על רשב"י כל אותו זמן.

בעזי"ת -הייתי בר"ה על רשב"י ונשארתי שם במשך השבוע שאחרי, עד ליום חמישי שהו התרחש הסיפור. ישנתי שם בחדר האורחים, וכל לילה הייתי לומד, ומתעתד שמייד עם בוקר לאחר שחרית אשים את פעמי אל ירושלים. ובבוקר... מחפש את המזרון באפיסת כוחות.
 

sarav55

New member
אוי וי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א

איזה מופתים היו לי שם כל מה שביקשתי שם קיבלת אוכן מיטה מקלחת הכל מה להגיד אפילו טשולנט
 
למעלה