סיפורים ודרך...
סיפור ודרך (בפירושו) סיפורי מעשיות, קטעים ופירושם כפי שחנני הבורא. הפירושים שאכתוב אינם הפירושים האמיתיים, כי המעשיות הינם סודות גבוהים ועליונים, אלא שרבי נחמן, נתן לנו רשות לבאר את המעשיות כרצוננו, משום שכל פירוש הוא בדרגה מסוימת, והכל דברי אלקים חיים. (מעשה י"ב – מבעל תפילה) "...והיה לו להבעל תפילה רחמנות גדול עליהם, ונתיישב לילך בעצמו לשם, אולי ישיב אותם מטעותם, והלך לשם הבעל תפילה ובא אל השומרים, שעומדים סביב ההר, והשומרים מסתמא היו אנשים קטנים במעלה, שהם רשאים לעמוד באוירה שהאי עלמא, כי אנשים, שיש להם מעלות מחמת הממון כנ"ל, הם אינם יכולים כלל להתערב עם בני העולם ולעמוד באוירה דהאי עלמא, שלא יטמאו עצמן כנ"ל, ולא היו יכולים לדבר כלל עם בני העולם, שלא יטמאו אותם בהבל פיהם (על כן בוודאי השומרים שעמדו חוץ לעיר, היו קטנים במעלה כנ"ל) אך גם השומרים היה להם הצורות הנ"ל, והיו מחבקים ומנשקים אותם בכל פעם, כי גם אצלם היה עיקר האמונה הממון כנ"ל..." המעשה הזה הינו אקטואלי בפרט בדורותינו אלה, במעשה מסופר, כי בני העולם טעו, כל כת טעתה בטעויות שלה, טעויות חמורות, מהן שאי אפשר – כמעט – לצאת מהן, מהן קלות יותר. הצד השוה שבהן, שכולן רודפות את ה"בעל תפילה" משום שכל רצונו להתקרב לה´. כבר היה לעולמים, הרוצה להתקרב לה´ יתברך, בהכרח יעמוד בפני בזיונות, שאלות, בלבולים, כשלונות, כל בני העולם יעמדו למולו, ילעגו ויצחקו, אך הוא – אם רק יהיה איתן בדעתו – יגבור על כולם. כאן, נכנס לתמונה היצר בדמות שונה במקצת, מה יצא לי מזה? בעולמינו, עולם ריאלי, שולטת מגמה אחת, תוצאה. חפצו של אדם הוא לראות תוצאות כעת! שואל את עצמו אדם שמנסה לעבוד את ה´, מדוע? מדוע אני, שאני עובד על עצמי, שאני מנסה לעבוד את ה´, מדוע אני מתייסר כל כך, מדוע כל כך רע לי, מדוע האדם שאינו עושה את רצון ה´ נראה כל כך טוב, טוב לו, הוא אינו מוגבל, אינו כפוף למערכת חוקים לא מובנת, אינו כבול בשום כבלים עליונים שאיננו מבינים פשרם, מדוע? במעשה זה טמונה תשובה. הכת שבחרה בממון, חיה לכאורה חיים טובים, כולם עשירים, כולם משופעים בממון, חפשיים, אינם כבולים לשום דבר, רק לכסף! רק לכסף! למעשה, כשהם מגיעים, יחד עם ה"בעל תפילה", אל המאכלים, הם קולטים לפתע, שהיו כבולים, כבולים יותר מכל אחד אחר, כבולים רק לכסף. אין בעולמינו אדם חפשי, יש אדם מתהולל ואדם מרוסן. אדם מוסרי ואדם לא מוסרי. נכון, ישנם אנשים מוסריים מאד, מהוגנים מאד, מרוסנים מאד, שאינם יראים לדבר ה´. מה הריסון שלהם? גם הם כבולים, כבולים בלא טעם אפילו, כי בעוד שהאדם המאמין וירא ה´, כפוף למערכת החוקים האלוקית, למה כפופים הם? מה מוביל אותם למוסריות? בעולם שולטת כיום מערכת מוסר רלטיביסטית מאד, מערכת יחסית, חוקי המוסר הינם יחסיים, אינם קבועים, אינם מוחלטים, משום שאינם כפופים לרוחניות, כל דור ודור, כל כת וכת, משנה אותם כרצונה, יש שירחיבוה, יש שיפרצוה, לעולם היא תהיה, יחסית, מצומצמת, מפורקת, אבל תהיה. רבי נחמן אומר שלכל אדם יש קו מוסרי אותו הוא לא יעבור, גם הרוצח הגדול בעולם, יש איזשהו קו אותו הוא לא יעבור, קו רחוק, בלתי נראה לעין כמעט, אבל קו. היו רוצחים, שכאשר ראו אשה הרה, נכמרו רחמיהם עליה ועזבוה, ישנם שודדים, שכאשר שדדו אישה שהחלה לבכות בדמעות שליש שזה כספה האחרון, פת הלחם האחרונה לבניה האומללים, נכמרו רחמיהם. מערכת מוסרית. אבל, מערכת יחסית זו, אינה אמיתית, אין בה מערכת שכר ועונש, היא אינה כפופה לכח רוחני, לכן, כפי שאנו רואים, היא נפרצת מדור לדור. ערכים שנחשבו מוחלטים בדור העבר, נחשבים כיום למותרים לחלוטין, כבר כיום יש האומרים כי בניאוף אין שום פסול. אומות חילוניות, כל זמן שהיו כפופות למערכת המוסר היהודית (שהועברה אליהם, מסולפת אמנם, אבל קיימת, דרך הנצרות), היו אומות מוסריות יותר, הרבה יותר, עד שהחליטו לעבור לצורת החיים הנהנתנית דהיום. הכל מותר. המציאות מוכיחה, כי חינוך שכזה, רחמני לכאורה, אכזרי למעשה, חינוך הכפוף למערכת חוקים לכאורה שוויונית הרבה יותר, הומנית ומתחשבת הרבה יותר, חינוך כזה הצמיח את הרוצחים הגדולים ביותר בהיסטוריה. הם חשבו עצמם לחכמים, חשבו עצמם לרחמנים יותר, לשוויוניים יותר מחז"ל, התכוונו אולי לטובה, אך "חוק התוצאה שלא נתכוונה" פעל גם כאן, ראו גם ראו את התוצאות. איני מתכוון להשתמש בנתונים סטטיסטיים כדי להוכיח את דברי, יבחן נא כל אחד בעיני אמת את ההבדלים בחינוך, את התוצאות של החינוך, אם עיני אמת לו, יראה, אם לאו, גם נתונים לא יועילו! ומה לגבי ההתנהגות האנושית? האם זו השתפרה בעקבות השוויוניות, בעקבות הדמוקרטיה, בעקבות עזיבת "כבלי הדת"? הבט ימין וראה, גברים רוצחים נשותיהם, איכן זה קורה? בציבור החרדי המשפיל את נשיו? ושמאל? מדוע החליטו יום אחד שלשה נערים בני טובים לרצוח נהג מונית תמים וחף מפשע? מדוע החליט יום אחד אדם ללכת חמוש אל בית העירייה אי שם בצרפת, לרצוח 8 אנשים ולהתאבד? מה הביא את כל אותם רוצחי חינם לרצוח? הרי ההזדמנויות שעמדו לפניהם, היו טובות לאין ערוך מאשר ההזמנויות שעמדו לפני אבות אבותיהם, מדוע לא ביצעו אבותיהם מעשים שכאלה? יהודי חרדי, ואין כוונתי ליהודי הנראה חרדי, מחסום הלבוש הופל מזמן, יהודי הירא באמת את אלקיו, לא ירצח, לא בגלל שזה לא אנושי, שכן זהו מושג יחסי, לא בגלל שהחוק לא מרשה, מה יקרה אם החוק ירשה? אבל איך ירצח והתורה אמרה "לא תרצח"? איך יגנוב והתורה אמרה "לא תגנובו"? איך יחמוד והתורה אמרה "לא תחמוד"? ממשיך רבינו ומספר, סביב לאותה מדינה, עמדו שומרים, הם, ודאי היו אנשים קטנים במעלה, מספר רבינו, שכן הייתה הירארכיה, היתה מערכת חוקים. מה הביא אותם להכנס לאותו מעגל ללא מוצא, לאותה חגיגת טירוף ממונית? הרי מול עיניהם השלווה של אנשי הבעל תפילה, מול עיניהם החופש האמיתי, חוסר הכפיפות לשום דבר גשמי, חירות אמיתית! מה מביא אותם להמשיך לרדוף כסומים בארובה אחרי אותה תאווה?
סיפור ודרך (בפירושו) סיפורי מעשיות, קטעים ופירושם כפי שחנני הבורא. הפירושים שאכתוב אינם הפירושים האמיתיים, כי המעשיות הינם סודות גבוהים ועליונים, אלא שרבי נחמן, נתן לנו רשות לבאר את המעשיות כרצוננו, משום שכל פירוש הוא בדרגה מסוימת, והכל דברי אלקים חיים. (מעשה י"ב – מבעל תפילה) "...והיה לו להבעל תפילה רחמנות גדול עליהם, ונתיישב לילך בעצמו לשם, אולי ישיב אותם מטעותם, והלך לשם הבעל תפילה ובא אל השומרים, שעומדים סביב ההר, והשומרים מסתמא היו אנשים קטנים במעלה, שהם רשאים לעמוד באוירה שהאי עלמא, כי אנשים, שיש להם מעלות מחמת הממון כנ"ל, הם אינם יכולים כלל להתערב עם בני העולם ולעמוד באוירה דהאי עלמא, שלא יטמאו עצמן כנ"ל, ולא היו יכולים לדבר כלל עם בני העולם, שלא יטמאו אותם בהבל פיהם (על כן בוודאי השומרים שעמדו חוץ לעיר, היו קטנים במעלה כנ"ל) אך גם השומרים היה להם הצורות הנ"ל, והיו מחבקים ומנשקים אותם בכל פעם, כי גם אצלם היה עיקר האמונה הממון כנ"ל..." המעשה הזה הינו אקטואלי בפרט בדורותינו אלה, במעשה מסופר, כי בני העולם טעו, כל כת טעתה בטעויות שלה, טעויות חמורות, מהן שאי אפשר – כמעט – לצאת מהן, מהן קלות יותר. הצד השוה שבהן, שכולן רודפות את ה"בעל תפילה" משום שכל רצונו להתקרב לה´. כבר היה לעולמים, הרוצה להתקרב לה´ יתברך, בהכרח יעמוד בפני בזיונות, שאלות, בלבולים, כשלונות, כל בני העולם יעמדו למולו, ילעגו ויצחקו, אך הוא – אם רק יהיה איתן בדעתו – יגבור על כולם. כאן, נכנס לתמונה היצר בדמות שונה במקצת, מה יצא לי מזה? בעולמינו, עולם ריאלי, שולטת מגמה אחת, תוצאה. חפצו של אדם הוא לראות תוצאות כעת! שואל את עצמו אדם שמנסה לעבוד את ה´, מדוע? מדוע אני, שאני עובד על עצמי, שאני מנסה לעבוד את ה´, מדוע אני מתייסר כל כך, מדוע כל כך רע לי, מדוע האדם שאינו עושה את רצון ה´ נראה כל כך טוב, טוב לו, הוא אינו מוגבל, אינו כפוף למערכת חוקים לא מובנת, אינו כבול בשום כבלים עליונים שאיננו מבינים פשרם, מדוע? במעשה זה טמונה תשובה. הכת שבחרה בממון, חיה לכאורה חיים טובים, כולם עשירים, כולם משופעים בממון, חפשיים, אינם כבולים לשום דבר, רק לכסף! רק לכסף! למעשה, כשהם מגיעים, יחד עם ה"בעל תפילה", אל המאכלים, הם קולטים לפתע, שהיו כבולים, כבולים יותר מכל אחד אחר, כבולים רק לכסף. אין בעולמינו אדם חפשי, יש אדם מתהולל ואדם מרוסן. אדם מוסרי ואדם לא מוסרי. נכון, ישנם אנשים מוסריים מאד, מהוגנים מאד, מרוסנים מאד, שאינם יראים לדבר ה´. מה הריסון שלהם? גם הם כבולים, כבולים בלא טעם אפילו, כי בעוד שהאדם המאמין וירא ה´, כפוף למערכת החוקים האלוקית, למה כפופים הם? מה מוביל אותם למוסריות? בעולם שולטת כיום מערכת מוסר רלטיביסטית מאד, מערכת יחסית, חוקי המוסר הינם יחסיים, אינם קבועים, אינם מוחלטים, משום שאינם כפופים לרוחניות, כל דור ודור, כל כת וכת, משנה אותם כרצונה, יש שירחיבוה, יש שיפרצוה, לעולם היא תהיה, יחסית, מצומצמת, מפורקת, אבל תהיה. רבי נחמן אומר שלכל אדם יש קו מוסרי אותו הוא לא יעבור, גם הרוצח הגדול בעולם, יש איזשהו קו אותו הוא לא יעבור, קו רחוק, בלתי נראה לעין כמעט, אבל קו. היו רוצחים, שכאשר ראו אשה הרה, נכמרו רחמיהם עליה ועזבוה, ישנם שודדים, שכאשר שדדו אישה שהחלה לבכות בדמעות שליש שזה כספה האחרון, פת הלחם האחרונה לבניה האומללים, נכמרו רחמיהם. מערכת מוסרית. אבל, מערכת יחסית זו, אינה אמיתית, אין בה מערכת שכר ועונש, היא אינה כפופה לכח רוחני, לכן, כפי שאנו רואים, היא נפרצת מדור לדור. ערכים שנחשבו מוחלטים בדור העבר, נחשבים כיום למותרים לחלוטין, כבר כיום יש האומרים כי בניאוף אין שום פסול. אומות חילוניות, כל זמן שהיו כפופות למערכת המוסר היהודית (שהועברה אליהם, מסולפת אמנם, אבל קיימת, דרך הנצרות), היו אומות מוסריות יותר, הרבה יותר, עד שהחליטו לעבור לצורת החיים הנהנתנית דהיום. הכל מותר. המציאות מוכיחה, כי חינוך שכזה, רחמני לכאורה, אכזרי למעשה, חינוך הכפוף למערכת חוקים לכאורה שוויונית הרבה יותר, הומנית ומתחשבת הרבה יותר, חינוך כזה הצמיח את הרוצחים הגדולים ביותר בהיסטוריה. הם חשבו עצמם לחכמים, חשבו עצמם לרחמנים יותר, לשוויוניים יותר מחז"ל, התכוונו אולי לטובה, אך "חוק התוצאה שלא נתכוונה" פעל גם כאן, ראו גם ראו את התוצאות. איני מתכוון להשתמש בנתונים סטטיסטיים כדי להוכיח את דברי, יבחן נא כל אחד בעיני אמת את ההבדלים בחינוך, את התוצאות של החינוך, אם עיני אמת לו, יראה, אם לאו, גם נתונים לא יועילו! ומה לגבי ההתנהגות האנושית? האם זו השתפרה בעקבות השוויוניות, בעקבות הדמוקרטיה, בעקבות עזיבת "כבלי הדת"? הבט ימין וראה, גברים רוצחים נשותיהם, איכן זה קורה? בציבור החרדי המשפיל את נשיו? ושמאל? מדוע החליטו יום אחד שלשה נערים בני טובים לרצוח נהג מונית תמים וחף מפשע? מדוע החליט יום אחד אדם ללכת חמוש אל בית העירייה אי שם בצרפת, לרצוח 8 אנשים ולהתאבד? מה הביא את כל אותם רוצחי חינם לרצוח? הרי ההזדמנויות שעמדו לפניהם, היו טובות לאין ערוך מאשר ההזמנויות שעמדו לפני אבות אבותיהם, מדוע לא ביצעו אבותיהם מעשים שכאלה? יהודי חרדי, ואין כוונתי ליהודי הנראה חרדי, מחסום הלבוש הופל מזמן, יהודי הירא באמת את אלקיו, לא ירצח, לא בגלל שזה לא אנושי, שכן זהו מושג יחסי, לא בגלל שהחוק לא מרשה, מה יקרה אם החוק ירשה? אבל איך ירצח והתורה אמרה "לא תרצח"? איך יגנוב והתורה אמרה "לא תגנובו"? איך יחמוד והתורה אמרה "לא תחמוד"? ממשיך רבינו ומספר, סביב לאותה מדינה, עמדו שומרים, הם, ודאי היו אנשים קטנים במעלה, מספר רבינו, שכן הייתה הירארכיה, היתה מערכת חוקים. מה הביא אותם להכנס לאותו מעגל ללא מוצא, לאותה חגיגת טירוף ממונית? הרי מול עיניהם השלווה של אנשי הבעל תפילה, מול עיניהם החופש האמיתי, חוסר הכפיפות לשום דבר גשמי, חירות אמיתית! מה מביא אותם להמשיך לרדוף כסומים בארובה אחרי אותה תאווה?
))