סיפורים אישיים

סיפורים אישיים

מאז שנפתח הפורום, העלינו הרבה קצוות של חוטי מחשבה ביחד לגבי נושאים רבים הקשורים לשינוי. גם התחלנו לדבר עליהם, וזכינו לשתף ולהשתתף בקורותיהם של אחרים, בתהליכי שינוי שלהם, ובהתלבטויות שונות שנתקלו בהם. אני מאמינה, כי השיתוף הזה בסיפור האישי שלנו, הוא תהליך חיובי ומשרת את שני הצדדים - מי שקורא את הדברים מקבל השראה ומוטיבציה מהם, ומי שכותב אותם לומד על עצמו, על החוזקות שלו, על איפה הוא היה ואיפה הוא עכשיו. יש משהו משחרר בלשתף אחרים בסיפור האישי שלנו בהשגת שינוי או בהתמודדות עם משבר שעברנו, ובתובנות שהגענו אליהן בעקבותיו. וברגע זה אני מרימה כפפה שדורשת אומץ וחשיפה, אבל יכולה להיות גם בעילום שם או כינוי. אם יש כאן אנשים, או אתם מכירים אנשים, שעברו תהליך פנימי או חיצוני של שינוי, ומוכנים לשתף אחרים בסיפורם, אשמח אם תשלחו אליי מסר, או תגיבו בהודעה זו. את הסיפור שלכם ומידת החשיפה שלו - אתם אלו שתקבעו, וביחד איתי (או עם מישהו אחר שיתנדב לכך) נשכתב אותו, נערוך אותו, ונעלה אותו אל אתר האינטרנט, או אל הפורום. המטרה היא לשתף בסיפור אישי של שינוי שעברתם, בתמציתיות ובבהירות, סיפורים מעוררי מחשבה ומוטיבציה לפעולה. לא משנה אם מדובר במשהו גדול או קטן ששיניתם בעצמכם, העיקר שיהיה אמיתי וקשור לנושא שלנו. ועוד - אם יש לכם התלבטות שאתם עומדים בפניה ורוצים לשתף בה את הפורום, אך אתם נמנעים מכך בשל חשש לחשוף יותר מדי, ניתן גם במקרה כזה לכתוב במסר, לשתף בהתלבטות, ואני אעלה אותה לפורום בשמכם. אני מאמינה שבדרך כזו נוכל ליצור עומק לפורום ולהכרות בינינו ומתוך השיתוף הזה תיבנה הקהילה, ויימצאו תשובות לשאלות אמיתיות. תגובות יתקבלו בברכה.
 
אין לי בעיה לשתף

הסיפור שלי כואב ולא קל, ותמיד אנשים ששומעים אותו אומרים לי כמה שאני חזקה. אני לא חושבת שאני חזקה יותר מאחרים. אלו החיים שלי ואלו הבחירות שעשיתי בחיים שלי. מנסה להשלים עם כל מה שעברתי, בעיקר עם החלקים הפחות יפים. אני לא צריכה שיכתוב או עריכה, אם אתן רוצות לשמוע אני אשתף.
 

רן בת

New member
את הסיפור שלי

אני מניחה שכבר הבנתם ולא הייתי רוצה לשעמם אתכם, אבל במקרה שתרצו לשמוע, אשמח לספר שכן חלו המון שינויים חיוביים בעקבותיו.
 
אני לא מתביישת במי שאני.

אני מאוד גאה במי שאני ! אני חושבת שאלמלא העבר שלי, לא הייתי חווה את ההווה הנפלא שלי ובטח לא את העתיד שעוד מצפה לי :) עשיתי שינוי דרסטי ואני אשמח מאוד לשתף אתכם. אסנת :)
 
אם זה כך, אתן בהחלט מוזמנות

בכל זמן שיתאים לכן, להעלות את הסיפור האישי שלכן לכאן. ובטוחה שזה יחזק ויעודד את אלו שזקוקים למקור השראה בשלב זה בחייהם.
 

1ע נ ת י ם

New member
התלבטות

שיתפתי את יעל ובעצם למה שלא אשתף גם אתכם. בעברי אשת מכירות מצויינת,מהסוג שמכור לעבודה ונהנה ממשכורת מצוינת ,פידבקים מתמידים ומה בעצם לא.כמובן שמדובר בעבודה תובענית ,שעות מטורפות ולחץ בלתי נתפס. קול פנימי החל להדהד בתוכי-בהתחלה בלחש וכשסרבתי להקשיב לו התחלתי לחלות הרבה ,לבכות הרבה ובסוף סיימתי לעבוד שם. היה עוד נסיון קצר לעבוד בתחום וגם זה נגמר. כרגע התחלתי עבודה חדשה ואני ש ו נ א ת כל רגע-שוב לחץ, שוב בוסים,שוב מכירות.קשה לי להעביר את תחושותי אבל הן קשות ואני מרגישה שאני משתגעת. היום אגב,הודעתי על מחלה ונשארתי בבית וזה אגב דבר שמעולם לא קרה לי. כלומר ברור שמה שהתאים בעבר כבר לא רלבנטי אלא שאין לי שמץ של מושג מה עכשיו.מקווה שלא תחשבו שאני מתפנקת -אני ממש לא! ממש מתייסרת ומרגישה שכשאני שם אני פשוט רוצה לברוח. מה אני כן רוצה? לא ברור לי. מקווה שהצלחתי להעביר את המצוקה
 

dolfinit

New member
ענתים ,

אני חושבת שהתשובה נמצאת בגוף השאלה. אני חושבת שהגוף והנפש מאותתים אותות מצוקה וכדאי להתייחס אליהם, לעצור ולראות מה טוב עבורך?! מה עושה אותך מאושרת?! מה במקומות האלו לא עושה אותך מאושרת?! אני זוכרת כשעבדתי במקומות שלא התאימו לי, הגוף והנפש זעקו, לעיתים הקשבתי אבל לרוב התעלמתי עד שיום אחד הגעתי לבית חולים במצב קשה(חוסר תחושה בצד השמאלי של הגוף)במהלך כל האישפוז ניסו להבין מה הגורם ולא מצאו משהו ספציפי...עד שמישהו חיצוני(לא רופא)אמר את המובן מאליו, אולי אלו תגובות של מצוקה נפשית?! הרופאים התעלמו וגם אני... היום אני יודעת שהנפש והגוף הכריזו על מרד כנגדי. ואני בטוחה שאת לא מתפנקת
חג שמח
 

1ע נ ת י ם

New member
נכון

אני מזהה את זה. אני חושבת שמה שמסבך פה עוד יותר את הסיטואציה זה שאני לא מוכנה לעצור ולהקשיב באמת ,זה מפחיד אותי.-מפחיד אותי לגלות מה באמת יגרום לי אושר ולכל הסלט הזה תוסיפי גם את הקול הפנימי שלי שכועס על התחושות שלי. (מחשבות כגון" שום דבר לא באמת ירצה אותי" או "למה אני לא יכולה להיות כמו כולם") מתקשה מאוד להסביר לי ולכן גם לכם
 

dolfinit

New member
ענתים../images/Emo13.gif

גם אני הייתי כמוך, לא עוצרת!!! טוב עוצרת כשאין לי ברירה, כמו הסיפור של בית החולים וגם בבית החולים, עשיתי פרובוקציות כגון-ניסיון לשכנע את ראש המחלקה לשלוח אותי הביתה(כדי לחזור לעבודה), לא הסכמתי לשכב במיטה, עד שיום אחד פשוט התעלפתי ואז הכריחו אותי להיות בכיסא גלגלים .(דוגמת בית החולים היא אחת ממיליון דוגמאות של חוסר הקשבה לעצמי) אוקיי אז את יודעת שאת לא עוצרת נכון?! לא מקשיבה נכון?! מפחדת לגלות מה באמת גורם לך לאושר נכון?! יש קולות פנימיים כועסים נכון?! אז את בחצי הדרך לפתרון
את מודעת למה שקורה לך, יודעת ממה את מפחדת, מודעת לתחושות שלך ומה שנותר כאן למצוא דרך שתהיה מתאימה לך
שתספק אותך
שתגרום לך אושר ושמחה...נזכרתי בסדנה מדהימה שעשיתי לפני כמה שנים, התהליך היה מורכב וקשה, המשימות שהוטלו עלינו נראה לי כל הזמן בלתי אפשריות, ובעיקר המשימה העיקרית שלי להגדיר את עצמי, את האושר שלי...זה נראה לי משהו שאני אף פעם לא אצליח...זכור לי בברור הניסיון לשכנע את עצמי והניסיון לשכנע את האנשים בסדנה שאני יודעת מי אני ומה אני ופשוט לא הצלחתי, לא הצלחתי להשתכנע ולשכנע, עד שהחלטתי לעזוב את ניסיונות השכנוע ופשוט להיות אני. זו היתה הנקודה שהצלחתי והבנתי שאני שלמה כמי שאני וזהו. ואגב למה להיות כמו כולם? כל אחד הוא נפלא ושונה כמו שהוא לא?! אני לא מכירה שני אנשים בעולם שהם זהים. בטח ובטח לא הייתי רוצה להיות כמו כולם, אני רוצה להיות אני וזהו. מקווה שלא בילבלתי לך את המוח
 

1ע נ ת י ם

New member
תגידי,את צוחקת?

בילבלת לי את המוח?????????? כל מילה בסלע. המון תודה על ההתיחסות ועל הכנות.
 

רן בת

New member
למה את לא יכולה להיות כמו כולם?

להיפך, את בדיוק כמו כולם. מעטים האנשים שמחליטים על תחום מסויים ונשארים איתו לכל החיים. רוב האנשים מחפשים את השינוי המקצועי. אז אל פחד משינוי מקצועי, שבי עם עצמך ונסי לראות מה הכי עושה לך את זה, זה יכול להיות מאוד כיף לפתוח את עצמך לדברים חדשים. בהצלחה
 

אנילה1

New member
1ע נ ת י ם העבודה שרפה לך את כל

פיוזים. מזל שלא הגעת להתמוטטות עצבים. מה עושים כשהכל יותר מדי? עושים חופש...נותנים לעצבים לנוח. כותבים מה שבא על הלב, לא חושבים על העבודה. מחפשים חברים מצחיקים, רואים המון סרטים מצחיקים. קוראים ספרים קלילים עם דיאלוגים משעשעים. פעם היה איש חשוב שריפא את הסרטן שלו ע"י צחוקים. אני לא יודעת כמה את מסוגלת להשאר בבית, מבחינה כלכלית, אני הייתי עושה פסק זמן. כותבת כל בוקר, וגם במשך היום כל רעיון שעולה לי במחשבות. לא משנה אם זה רעיון של עבודה או רעיון סתם. כעבור זמן מה אפשר לקרוא את הכתוב, ושם יהיה טמון הרעיון הכי מתאים לעבודה הבאה שתתאים למצבך העכשווי. סוכות שמח ובהצלחה.
 
תקשיבי לגוף. תקשיבי לנשמה...

הקול בתוכך אמר ואת סירבת להקשיב. ואז הגוף אמר את דברו... מה שאת מתארת מראה שזהו. שנגמר. שצריך להמשיך הלאה... הרי מה בעצם אנחנו רוצים? אנחנו קוראות לזה עבודה טובה וכ"ו אבל מה זה בעצם? זה הרצון לקום בבוקר לעבודה. בשימחה ודיצה. אבל, באותה המידה, לשמוח שהסתיים יום העבודה ולחזור הביתה. כל אחת למבצרה שלה. זו השמחה שהגיע הבוקר לעבודה יחד עם העונג של לחזור הביתה מסופקת ושמחה אלי שלוות הבית. זה לשמוח לפני החופשה/הח/חול המועד אבל הריגוש הזה של לחזור לעבודה אחר הכל. זה לשמוח כל כך שהגיע יום חמישי כי עכשיו יש יומיים של בית, אבל לעלוז לא פחות כי כשמגיע יום א' וחוזרים לעבודה. ענת, לך כבר אין את זה. את חייבת לעצמך, ולעצמך בלבד, לברר למה כבר אין לך ומה כן יתן לך את התחושות עליהן דיברתי. מה גרם לקול ההוא לומר לך את שאמר (והוא הרי צדק...) יבוא יום ואספר את סיפורי, או שזה יקרה לאט לאט, אבל אהי הייתי במצב דומה. שנאתי נורא אבל ידעתעי שהכוון הכללי הוא נכון. קצת נסיבות החיים וקצת סבלנות והמון עבודה עצמי, השקעה בעבודה (מן שלח לחמך על פני המים) וחיפוש אחרי הסיפוק, האהבה העצמית וחיוך האושר התמידי קירבו אותי לאן שאני היום. מרוצה למדי ומצפה להמשך השינוי... תקשיבי לליבך
נצלי את הימים הללו של הרבה חופש להתמזגות עם עצמך. נסי ליישר את קמטי המצח הדואגים ונסי לחייך קדימה במשימה חדשה... בהצלחה.
 
למעלה