shosh arie
New member
סיפורו של הפיל
להלן סיפור קטן ומאד אימוני: "תחושת האפרוריות ששבה ועוטפת אותי לאחרונה אינה נעימה ולעתים אני מרגישה כאילו אני נמצאת בכלוב של פחד שיצרתי לעצמי. זו תחושה מגבילה וקשה, אך אינני יודעת כיצד להשתחרר ממנה. התחושה הזו מזכירה לי את הסיפור על הפיל: פעם ביקר מישהו בקרקס וראה פיל גדול קשור בחבל ליתד עץ פשוטה וקטנה. הוא תהה כיצד הפיל אינו בורח, שהרי הוא יכול בהינף קט של רגלו לשלוף את היתד ולהימלט. אולם הפיל לא עשה זאת. כששאל כיצד ייתכן הדבר, ענה לו האחראי על הפיל: בצעירותו, כשהיה הפיל אך פילון קטן, קשרו אותו ליתד דומה. פעם אחר פעם ניסה הפילון הקטן להשתחרר. הוא נאבק בשרשרת שקשרה אותו, ניסה למשוך שוב ושוב ולשלוף את היתד, אך ללא הועיל. עד שיום אחד, הפילון ויתר. הוא השלים עם המצב, עם כך שאין בכוחו להשתחרר מהשרשרת שכובלת אותו. רגע זה היה הרגע הקריטי. מאז אותו רגע, הפיל לא ניסה מעולם לבדוק שוב את המסקנה אליה הגיע, למרות שגדל והשתנה. וזוהי בעצם הסיבה לכך שהפיל אינו בורח - כיוון שהוא לא חושב שהוא יכול". הדבר נכון גם לגבינו. ייתכן שבעבר הסובבים אותנו הטילו עלינו מגבלות שונות ואיסורים שונים, שגרמו לנו להתנהג, לחשוב ולהרגיש בדרכים מסוימות. לאחר זמן, אימצנו והטמענו את אותם מגבלות ואיסורים. כעת הם אינם קיימים בחוץ, אלא בפנים. אנו קושרים את עצמנו ליתד ואיננו מעלים על דעתנו שאנו יכולים להשתחרר ממנה. אנו יכולים להעז ולנסות להגשים את חלומותינו. אנו יכולים להרשות לעצמנו לבטא את עצמנו - את מה שאנו באמת חושבים ומרגישים. אנחנו פשוט יכולים. כל מה שעלינו לעשות הוא, לבדוק שוב את הנחות היסוד שלנו ולראות שהן (או לפחות חלקן) בסך הכל יתדות קטנים ופשוטים. אז לא נותר לי אלא לאחל לכולנו להשתחרר מהיתדות שקושרים אותנו..." עד כאן הסיפור. כמאמנת במקום הזה אבדוק עם המתאמנים שלי: מהן הנחות היסוד שלי לגבי עצמי? על מה אני מוכן ורוצה לוותר בדרך להשגת המטרה? ובכלל? מה יכלול ה"תשליך" שלי? מה הייתם מוסיפים?
להלן סיפור קטן ומאד אימוני: "תחושת האפרוריות ששבה ועוטפת אותי לאחרונה אינה נעימה ולעתים אני מרגישה כאילו אני נמצאת בכלוב של פחד שיצרתי לעצמי. זו תחושה מגבילה וקשה, אך אינני יודעת כיצד להשתחרר ממנה. התחושה הזו מזכירה לי את הסיפור על הפיל: פעם ביקר מישהו בקרקס וראה פיל גדול קשור בחבל ליתד עץ פשוטה וקטנה. הוא תהה כיצד הפיל אינו בורח, שהרי הוא יכול בהינף קט של רגלו לשלוף את היתד ולהימלט. אולם הפיל לא עשה זאת. כששאל כיצד ייתכן הדבר, ענה לו האחראי על הפיל: בצעירותו, כשהיה הפיל אך פילון קטן, קשרו אותו ליתד דומה. פעם אחר פעם ניסה הפילון הקטן להשתחרר. הוא נאבק בשרשרת שקשרה אותו, ניסה למשוך שוב ושוב ולשלוף את היתד, אך ללא הועיל. עד שיום אחד, הפילון ויתר. הוא השלים עם המצב, עם כך שאין בכוחו להשתחרר מהשרשרת שכובלת אותו. רגע זה היה הרגע הקריטי. מאז אותו רגע, הפיל לא ניסה מעולם לבדוק שוב את המסקנה אליה הגיע, למרות שגדל והשתנה. וזוהי בעצם הסיבה לכך שהפיל אינו בורח - כיוון שהוא לא חושב שהוא יכול". הדבר נכון גם לגבינו. ייתכן שבעבר הסובבים אותנו הטילו עלינו מגבלות שונות ואיסורים שונים, שגרמו לנו להתנהג, לחשוב ולהרגיש בדרכים מסוימות. לאחר זמן, אימצנו והטמענו את אותם מגבלות ואיסורים. כעת הם אינם קיימים בחוץ, אלא בפנים. אנו קושרים את עצמנו ליתד ואיננו מעלים על דעתנו שאנו יכולים להשתחרר ממנה. אנו יכולים להעז ולנסות להגשים את חלומותינו. אנו יכולים להרשות לעצמנו לבטא את עצמנו - את מה שאנו באמת חושבים ומרגישים. אנחנו פשוט יכולים. כל מה שעלינו לעשות הוא, לבדוק שוב את הנחות היסוד שלנו ולראות שהן (או לפחות חלקן) בסך הכל יתדות קטנים ופשוטים. אז לא נותר לי אלא לאחל לכולנו להשתחרר מהיתדות שקושרים אותנו..." עד כאן הסיפור. כמאמנת במקום הזה אבדוק עם המתאמנים שלי: מהן הנחות היסוד שלי לגבי עצמי? על מה אני מוכן ורוצה לוותר בדרך להשגת המטרה? ובכלל? מה יכלול ה"תשליך" שלי? מה הייתם מוסיפים?