ContentoNow
New member
סיפורה של התינוקת שניצלה על ידי שלוש אמהות מתופת מלחמת העו
תינוקת קטנה. עוללה. רכה בשנים. נותרה לבדה באירופה שנפגעה במלחמת העולם השנייה.
זהו סיפורה היוצא דופן של טנה שטרן לבית כהאן, אשר ספרה "הילדה מן המרתף" יצא בעברית ובאנגלית ברחבי העולם.
הכול החל בחיפוש מידע, לכאורה תמים, בתחילת שנות התשעים של המאה ועשרים, אחר האם שגידלה את טנה בזמן המלחמה. פיסה אחר פיסה, טלאי ועוד טלאי בנו עם השנים סיפור חלקי אודות האם וקורות המשפחה.
דף אחר דף, נשמע קולה של טנה מדברת ומספרת לנו, את סיפורה הבלתי ייאמן. מתוך השורות הכהות על פני הדפים הצחים, עולה סיפורה קורע הלב שזור סודות רבים, שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להזדהות עם התינוקת, הילדה הקטנה והנערה המתבגרת. מתוך הפרקים שבחייה, מתקבל סיפור רצוף אירועים שאינם נגמרים.
"היו לי שלוש אמהות: הראשונה נתנה לי חיי, השנייה הצילה את חיי והשלישית שמרה על חיי", מספרת טנה. אמי ואבי היו חבויים במרתף של משפחה בקלן שגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, ושם אמי הרתה. כשבאה שעתה ללדת, שניהם יצאו מהמחבוא והלכו לכיוון בית חולים, אך נלקחו לבית סוהר. שם במהירות יצאתי לאוויר העולם ובתעודת הלידה שלי חתומה מנהלת בית הסוהר. נשארנו בבית הסוהר ארבעה חודשים ואז נלקחתי מאמי כדי להישלח למזרח אירופה להשמדה.
"אמי הניחה אותי בתיבת קרטון עם פתק על בגדי ובו שמי ושאר פרטי מידע. פה הגיעה אמי השנייה לעזרתי. אישה צעירה, אחות במקצועה שהחביאה אותי בפח אשפה עד שהטרנספורט יצא לדרך. לאחר מכן היא ואני נשלחנו לטרזינשטט עם שהיה קודמת של ארבעה חודשים בברלין במקום ריכוז של יהודים. בטרנספורט הזה הייתי התינוקת הצעירה ביותר ששרדה בנסיעה. שהיתי בבית התינוקות במקום. אמי המאמצת בשלב מסוים נשלחה למותה באושוויץ. נשארתי ילדה יחידה ללא הורה במחנה.
פה הגיעה אמי השלישית ומלאך המושיע השני שלי וזאת הייתה רות שמולקובה, שעברה הפלה של עוברה בחודש הרביעי להריונה וזאת ללא הרדמה. רות באה לבית התינוקות וביקשה לאמץ תינוק או תינוקת שנשארו ללא הורים וכך הגעתי אליה. עד סוף המלחמה טיפלה בי לאחר יום עבודתה מדי יום ועד שנמצאה אמי שהגיעה למבצר הקטן, בית סוהר שהיה קרוב לטרזינשטט.
חזרנו לגרמניה חודש לאחר סיום המלחמה ושחרור המחנה על ידי הרוסים ביום הולדתי השני, 9.6.1943.
ב1949 עלינו ארצה."
נותרו המון חללים ריקים ושאלות, אך טנה נשארת אופטימית לאורך כל הדרך ומקווה רק לטובות, "לזכור ולא לשכוח! אנו מצווים. ואני זוכרת הכול ונושאת תפילה בלבי, שסיפורי יפיח תקווה גם בלבכם... ויותר מכל, אני רוצה להעביר לקוראיי מסר. מסר של תקווה. מסר של נחישות והתמדה לכל אלה שעדיין תוהים או תרים באפילה אחר עברם: אל תחששו לשאול שאלות. אל תחששו לספר את האמת – נוראה ככל שתהיה, מוטב שתיאמר ולא תישמר בסודי סודות... אם רק נשכיל לדבר ולספר, לשתף ולשאול – נוכל למלא עוד ועוד דפים שנותרו ריקים עד כה, נוסיף לסיפור הגדול של תקופת האימה הנוראה וננציח את יקירינו."
הסיפור אינו נגמר: שתי דמויות חשובות בחייה של טנה חסרות בתוך סיפורה הבלתי שלם. בני משפחתו של אביה מוריץ ברונר ואולי אף צאצאי אחותו שגרים בארץ שטנה עדיין תרה בתקווה למוצאם, ואחיה הבכור יוסף, שאם נותר בחיים עבר את העשור התשיעי לחייו ואולי אף זכה להקים משפחה.
ספרה של טנה שטרן באתר בית טרזין: http://bit.ly/TanaStern
תינוקת קטנה. עוללה. רכה בשנים. נותרה לבדה באירופה שנפגעה במלחמת העולם השנייה.
זהו סיפורה היוצא דופן של טנה שטרן לבית כהאן, אשר ספרה "הילדה מן המרתף" יצא בעברית ובאנגלית ברחבי העולם.
הכול החל בחיפוש מידע, לכאורה תמים, בתחילת שנות התשעים של המאה ועשרים, אחר האם שגידלה את טנה בזמן המלחמה. פיסה אחר פיסה, טלאי ועוד טלאי בנו עם השנים סיפור חלקי אודות האם וקורות המשפחה.
דף אחר דף, נשמע קולה של טנה מדברת ומספרת לנו, את סיפורה הבלתי ייאמן. מתוך השורות הכהות על פני הדפים הצחים, עולה סיפורה קורע הלב שזור סודות רבים, שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להזדהות עם התינוקת, הילדה הקטנה והנערה המתבגרת. מתוך הפרקים שבחייה, מתקבל סיפור רצוף אירועים שאינם נגמרים.
"היו לי שלוש אמהות: הראשונה נתנה לי חיי, השנייה הצילה את חיי והשלישית שמרה על חיי", מספרת טנה. אמי ואבי היו חבויים במרתף של משפחה בקלן שגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, ושם אמי הרתה. כשבאה שעתה ללדת, שניהם יצאו מהמחבוא והלכו לכיוון בית חולים, אך נלקחו לבית סוהר. שם במהירות יצאתי לאוויר העולם ובתעודת הלידה שלי חתומה מנהלת בית הסוהר. נשארנו בבית הסוהר ארבעה חודשים ואז נלקחתי מאמי כדי להישלח למזרח אירופה להשמדה.
"אמי הניחה אותי בתיבת קרטון עם פתק על בגדי ובו שמי ושאר פרטי מידע. פה הגיעה אמי השנייה לעזרתי. אישה צעירה, אחות במקצועה שהחביאה אותי בפח אשפה עד שהטרנספורט יצא לדרך. לאחר מכן היא ואני נשלחנו לטרזינשטט עם שהיה קודמת של ארבעה חודשים בברלין במקום ריכוז של יהודים. בטרנספורט הזה הייתי התינוקת הצעירה ביותר ששרדה בנסיעה. שהיתי בבית התינוקות במקום. אמי המאמצת בשלב מסוים נשלחה למותה באושוויץ. נשארתי ילדה יחידה ללא הורה במחנה.
פה הגיעה אמי השלישית ומלאך המושיע השני שלי וזאת הייתה רות שמולקובה, שעברה הפלה של עוברה בחודש הרביעי להריונה וזאת ללא הרדמה. רות באה לבית התינוקות וביקשה לאמץ תינוק או תינוקת שנשארו ללא הורים וכך הגעתי אליה. עד סוף המלחמה טיפלה בי לאחר יום עבודתה מדי יום ועד שנמצאה אמי שהגיעה למבצר הקטן, בית סוהר שהיה קרוב לטרזינשטט.
חזרנו לגרמניה חודש לאחר סיום המלחמה ושחרור המחנה על ידי הרוסים ביום הולדתי השני, 9.6.1943.
ב1949 עלינו ארצה."
נותרו המון חללים ריקים ושאלות, אך טנה נשארת אופטימית לאורך כל הדרך ומקווה רק לטובות, "לזכור ולא לשכוח! אנו מצווים. ואני זוכרת הכול ונושאת תפילה בלבי, שסיפורי יפיח תקווה גם בלבכם... ויותר מכל, אני רוצה להעביר לקוראיי מסר. מסר של תקווה. מסר של נחישות והתמדה לכל אלה שעדיין תוהים או תרים באפילה אחר עברם: אל תחששו לשאול שאלות. אל תחששו לספר את האמת – נוראה ככל שתהיה, מוטב שתיאמר ולא תישמר בסודי סודות... אם רק נשכיל לדבר ולספר, לשתף ולשאול – נוכל למלא עוד ועוד דפים שנותרו ריקים עד כה, נוסיף לסיפור הגדול של תקופת האימה הנוראה וננציח את יקירינו."
הסיפור אינו נגמר: שתי דמויות חשובות בחייה של טנה חסרות בתוך סיפורה הבלתי שלם. בני משפחתו של אביה מוריץ ברונר ואולי אף צאצאי אחותו שגרים בארץ שטנה עדיין תרה בתקווה למוצאם, ואחיה הבכור יוסף, שאם נותר בחיים עבר את העשור התשיעי לחייו ואולי אף זכה להקים משפחה.
ספרה של טנה שטרן באתר בית טרזין: http://bit.ly/TanaStern