סינתזה
היא ידעה שהלילה היא צריכה זין. השעה היתה 11 בלילה כשהיא כרעה על בירכיה בחדר הרחצה, הכניסה את הראש עמוק לתוך האסלה, דחפה שתי אצבעות חזקות ומיומנות עמוק לתוך הגרון והקיאה. היה נעים קודם לכן בארוחת יום השישי בבית הוריה. אחרי כמה שנים של נתק היא למדה להרגיש נוח במפגשים המשפחתיים האלו. אמא שלה כמעט לא הציקה לה באותו ערב. לא נכנסה לה לוורידים ולא מלמלה באוזניה שום הערה שיפוטית. אבנר התפנק בחיקו של סבא, אחר כך הציק לאחיה הצעיר, אחר כך שיחק עם בני דודיו ולפני שנרדם, אפילו הואיל לסיים את כל העוף ותפוחי האדמה. שאריות מאותו נתח תרנגולת מגורז ואותם פחממות טמאות שהושחמו בתנור, בתוספת חלק ממיצי קיבתה, התבוללו כעט מול עיניה במי האסלה. היא עצמה את עיניה ונשמה עמוק עד שבהדרגה חלף הכאב והתחלף בתחושת ריקנות וקלילות טהורה. היא נעמדה, נשענה על הכיור והדליקה סיגריה צורבת ומזקקת. עם המים ששתפו את האסלה, נשאבו לביוב גם חטאיה וחולשותיה. כמו תמיד היא הרגישה קלילה ומאושרת, נחשקת ודקה. היא התפשטה בזריזות ונכנסה מתחת לזרם המים. דקות ארוכות עמדה ללא ניע והתמכרה לרותחים שצרבו את עורה החלק. היא החזיקה בידה הימנית את שפורפרת המים והעבירה אותה באיטיות על פני גופה. על פני שדיה הקטנות, עוצמת את עיניה ומתמוגגת על זרזיפי המים שפוצעים את פטמותיה, על פני ביטנה השטוחה ובין רגליה. היא נשכה את שפתה התחתונה, ניסתה לעצור את ההתפרקות, להתאפק, לחכות עוד קצת.... ונאנחה בשחרור עם תום הרעידות. אחר כך צחצחה את שיניה והסתבנה היטב. היא גלחה את רגליה, ואת מפשעתה ושטפה שוב את שאריות גופה. יצאה, התנגבה, התמרחה והתבשמה. היא וויתרה על תחתונים ובחרה ג`ינס נמוך וגופיה שחורה ודקה. היא ידעה שהלילה היא צריכה זין. כשהקפה היה מוכן, שחור, חזק וגדול, היא שלפה מקופסת התכשיטים הילדותית קוביה חומה וקטנה. הרקדנית הורודה עדיין הסתובבה מול המראה החלודה, בפאתי הקופסה, כשהיא חיממה את הקוביה מעל גפרור שכמעט שרף את קצות אצבעותיה. אחר כך פוררה את החומר הרך והריחני לתוך קערת הקורנפלקס של אבנר והתחילה להרגיש את החשק והציפה זורמים בכל גופה. על החפיסה הלבנה, ממנה שלפה סיגריה ישראלית בזויה, היתה הזהרה בפני אימפוטנציה. היא חייכה לעצמה, פוררה את טבק הסיגריה לתוך הקערה וקצצה את התערובת בעזרת מספרי הציפורניים. המונית שתאסוף אותה תגיע מייד. היא מיהרה לגלגל את התערובת במיומנות והדליקה ג`וינט ראשון לאותו ערב, לא לפני שאת האחרים אכסנה בקופסת הסיגריות החצי ריקה. להבה. עשן. שאיפה ונשיפה. צריבה ורגיעה. סחרחורת קלה וענן של ערפל מתוק. היא עצמה את עיניה ורצתה לנשק אותו. להרגיש את שפתיו העדינות. את לשונו נדחקת לפיה. את הבל נשימתו. אבל הוא כבר לא היה שם והיא צריכה לשכוח. היא צריכה זין. היא התאפרה במונית. רק פס עדין ושפתון גס. ליותר מזה היא לא נזקקה. עדיין לא. לשמחתה הנהג שתק ואפשר לה להביט דרך החלון והרהר. שבועיים היא חיכתה ללילה הזה. 14 יום של אחריות ושל עייפות בלתי פוסקת. שבועיים של חמש שעות שינה בלילה, של בוסים מחויטים ופלצניים, של לקוחות עשירים ומַרִירִים. שבועיים של הרצאות באולמות ענקיים, של ערמות ספרים ומאמרים בשעות הקטנות. שבועיים של להיות שם עבור אבנר. לדאוג לו, לאהוב אותו, לטפל בו, לחבק אותו, להשכיב אותו, לחנך אותו, להבשיל אותו, להשכיב אותו לישון. שבועיים של געגועים מייסרים לאיש ההוא. שבועיים היא חיכתה ללילה הזה. 14 יום. והלילה היא לא חושבת עליו. הלילה היא דואגת לעצמה. לא לבנה. לא לפרנסתה, לא להשכלתה, לא לעתידה. רק לעצמה. והלילה היא צריכה זין. העיר כבר שקקה לעייפה בשעה זאת. התנועה התנהלה לאיטה. בני נוער במכוניות נוצצות של ההורים מילאו לעייפה את הדרכים. צרחות, צפירות, מוזיקה מחרישת אוזניים שבוקעת מחלונות מורדים, בתי עסק עם שלטי נאון מהבהבים ומסנוורים. המולה. כשחלפו באלנבי פינת יהודה הלווי, היא התבוננה בעדת הנערים והנערות שהצטופפו בכניסה למועדון ההוא, חייכה לעצמה וזכרה את הימים בהם היא עצמה היתה עומדת על אותה מדרכה, לפני נצח, תמימה, צבועת שיער, לבושת שחורים, הלומת אלכוהול ומלאת תקוות. כבר היה אחרי חצות כשהיא שילמה לנהג, ונבלעה בסמטה החשוכה. מיקו הדור מן זיהה אותה במהירות ואפשר לה להיכנס מהצד, מבלי שנאלצה לעמוד בתור.
היא ידעה שהלילה היא צריכה זין. השעה היתה 11 בלילה כשהיא כרעה על בירכיה בחדר הרחצה, הכניסה את הראש עמוק לתוך האסלה, דחפה שתי אצבעות חזקות ומיומנות עמוק לתוך הגרון והקיאה. היה נעים קודם לכן בארוחת יום השישי בבית הוריה. אחרי כמה שנים של נתק היא למדה להרגיש נוח במפגשים המשפחתיים האלו. אמא שלה כמעט לא הציקה לה באותו ערב. לא נכנסה לה לוורידים ולא מלמלה באוזניה שום הערה שיפוטית. אבנר התפנק בחיקו של סבא, אחר כך הציק לאחיה הצעיר, אחר כך שיחק עם בני דודיו ולפני שנרדם, אפילו הואיל לסיים את כל העוף ותפוחי האדמה. שאריות מאותו נתח תרנגולת מגורז ואותם פחממות טמאות שהושחמו בתנור, בתוספת חלק ממיצי קיבתה, התבוללו כעט מול עיניה במי האסלה. היא עצמה את עיניה ונשמה עמוק עד שבהדרגה חלף הכאב והתחלף בתחושת ריקנות וקלילות טהורה. היא נעמדה, נשענה על הכיור והדליקה סיגריה צורבת ומזקקת. עם המים ששתפו את האסלה, נשאבו לביוב גם חטאיה וחולשותיה. כמו תמיד היא הרגישה קלילה ומאושרת, נחשקת ודקה. היא התפשטה בזריזות ונכנסה מתחת לזרם המים. דקות ארוכות עמדה ללא ניע והתמכרה לרותחים שצרבו את עורה החלק. היא החזיקה בידה הימנית את שפורפרת המים והעבירה אותה באיטיות על פני גופה. על פני שדיה הקטנות, עוצמת את עיניה ומתמוגגת על זרזיפי המים שפוצעים את פטמותיה, על פני ביטנה השטוחה ובין רגליה. היא נשכה את שפתה התחתונה, ניסתה לעצור את ההתפרקות, להתאפק, לחכות עוד קצת.... ונאנחה בשחרור עם תום הרעידות. אחר כך צחצחה את שיניה והסתבנה היטב. היא גלחה את רגליה, ואת מפשעתה ושטפה שוב את שאריות גופה. יצאה, התנגבה, התמרחה והתבשמה. היא וויתרה על תחתונים ובחרה ג`ינס נמוך וגופיה שחורה ודקה. היא ידעה שהלילה היא צריכה זין. כשהקפה היה מוכן, שחור, חזק וגדול, היא שלפה מקופסת התכשיטים הילדותית קוביה חומה וקטנה. הרקדנית הורודה עדיין הסתובבה מול המראה החלודה, בפאתי הקופסה, כשהיא חיממה את הקוביה מעל גפרור שכמעט שרף את קצות אצבעותיה. אחר כך פוררה את החומר הרך והריחני לתוך קערת הקורנפלקס של אבנר והתחילה להרגיש את החשק והציפה זורמים בכל גופה. על החפיסה הלבנה, ממנה שלפה סיגריה ישראלית בזויה, היתה הזהרה בפני אימפוטנציה. היא חייכה לעצמה, פוררה את טבק הסיגריה לתוך הקערה וקצצה את התערובת בעזרת מספרי הציפורניים. המונית שתאסוף אותה תגיע מייד. היא מיהרה לגלגל את התערובת במיומנות והדליקה ג`וינט ראשון לאותו ערב, לא לפני שאת האחרים אכסנה בקופסת הסיגריות החצי ריקה. להבה. עשן. שאיפה ונשיפה. צריבה ורגיעה. סחרחורת קלה וענן של ערפל מתוק. היא עצמה את עיניה ורצתה לנשק אותו. להרגיש את שפתיו העדינות. את לשונו נדחקת לפיה. את הבל נשימתו. אבל הוא כבר לא היה שם והיא צריכה לשכוח. היא צריכה זין. היא התאפרה במונית. רק פס עדין ושפתון גס. ליותר מזה היא לא נזקקה. עדיין לא. לשמחתה הנהג שתק ואפשר לה להביט דרך החלון והרהר. שבועיים היא חיכתה ללילה הזה. 14 יום של אחריות ושל עייפות בלתי פוסקת. שבועיים של חמש שעות שינה בלילה, של בוסים מחויטים ופלצניים, של לקוחות עשירים ומַרִירִים. שבועיים של הרצאות באולמות ענקיים, של ערמות ספרים ומאמרים בשעות הקטנות. שבועיים של להיות שם עבור אבנר. לדאוג לו, לאהוב אותו, לטפל בו, לחבק אותו, להשכיב אותו, לחנך אותו, להבשיל אותו, להשכיב אותו לישון. שבועיים של געגועים מייסרים לאיש ההוא. שבועיים היא חיכתה ללילה הזה. 14 יום. והלילה היא לא חושבת עליו. הלילה היא דואגת לעצמה. לא לבנה. לא לפרנסתה, לא להשכלתה, לא לעתידה. רק לעצמה. והלילה היא צריכה זין. העיר כבר שקקה לעייפה בשעה זאת. התנועה התנהלה לאיטה. בני נוער במכוניות נוצצות של ההורים מילאו לעייפה את הדרכים. צרחות, צפירות, מוזיקה מחרישת אוזניים שבוקעת מחלונות מורדים, בתי עסק עם שלטי נאון מהבהבים ומסנוורים. המולה. כשחלפו באלנבי פינת יהודה הלווי, היא התבוננה בעדת הנערים והנערות שהצטופפו בכניסה למועדון ההוא, חייכה לעצמה וזכרה את הימים בהם היא עצמה היתה עומדת על אותה מדרכה, לפני נצח, תמימה, צבועת שיער, לבושת שחורים, הלומת אלכוהול ומלאת תקוות. כבר היה אחרי חצות כשהיא שילמה לנהג, ונבלעה בסמטה החשוכה. מיקו הדור מן זיהה אותה במהירות ואפשר לה להיכנס מהצד, מבלי שנאלצה לעמוד בתור.
יאלה עפתי לעבודה..
