סיני בפברואר

mic26

New member
זכית לכבוד

זה בהחלט מרשים. הזיכרון הבלתי נשכח שלי מסיני, טוב, האמת היא שיש הרבה כאלה. בכל ביקור כמעט אספתי אחד כזה. אבל משהו שנזכרתי בו עכשיו זה ביקור שלא בעונה ב"מון איילנד". בעל המקום ישב איתי וניסה לשחק איתי שש בש עד שהוא נכנע (אני שחקנית גרועה ומסרבת להשתמש ביכולות החשיבה המוגבלות שלי בזמן המשחק). מכיוון שהיינו האורחים הכמעט יחידים, והיחידים בהחלט שהיתה להם סבלנות אליו, הוא סיפר סיפורים מופלאים על ילדותו ליד באר שבע, טיוליו במצריים, יערות של עצי דקל בעירק שטמונים בהם מוקשים ועוד ועוד מסעות ברחבי העולם הערבי. היה מופלא. היה מאוד קשה לנו לשמוע שנתיים אחר כך שהמקום שלו התפוצץ.
 

mic26

New member
יש לכם פורום מדליק

התמונות, העצות, הרוח החפשית... לוקחים אותי רחוק מאוד מהמקום בו אני נמצאת (על הספה, מול המחשב הנייד) הייתי מבקרת פה יותר אם זה לא היה גורם לי לתגובות קשות, כמו לחץ בלתי מוסבר בחזה, עיונים באלבום התמונות ודמעות של געגועים לכל הבתים הרחוקים שאימצתי ועזבתי. ואולי זו שאלה שמתאימה לפורום תרמילאים: איך מתגברים על השיבה ועל הגעגועים?... יכול להיות שכבר דנתם בנושא, או שזה מתאים לשרשור חדש. אני רק חושבת בקול רם. שוב תודה לכל המשיבים
 

jeshu

New member
עושים מה שאמרת וכותבים בפורום וזוכרים שיש עוד כמה דברים בחיים.
 
למעלה