סימן דרך.
יום גשום וסגרירי בחוץ. קר, רוחות עזות, ואני יושב כאן עם רגשות מעורבים. התפטרתי מהעבודה. אחרי תקופה של חצי שנה וקצת. זאת הייתה העבודה הראשונה שלי בהולנד במסגרת החיים החדשים. ההכרות שלי עם חיי היום יום בהולנד, אופי החיים, קו המחשבה והכל באופן אישי. מצד אחד, האופי הקונפורמי והאחראי שבי מכה בי ברגשות אשם. לא סתם התפטרתי, כאופיי הסקרן שתמיד מחפש דרכים לנסות את המערכת, התפטרתי בצורה שנקראת להשאיר טעם רע. ההולנדים לא רגילים לחוסר יושר השרדותי, והם נפגעים מכך באופן עמוק. אבל מתוך הנסיון האישי שצברתי ולמדתי על בשרי מתוך חיי במסגרות חיים ועבודה שונות, אני יודע שאין שייכות בין יושר שכזה לעסקים, כי בסופו של דבר כשהם לא צריכים אותך יותר, הם מתנהגים באותה מידה. רגשות אישיים הם בעיה אישית. מצד שני, אני שמח ומאושר. אני אמצא עבודה אחרת, והכל ימשיך כרגיל. אבל יותר מזה אני מאושר, כי הרגע הזה, הצעד הזה אל תוך אי וודאות כל שהיא בדרך אל התחלה חדשה מה שלא תהיה, יותר טובה או אולי גם פחות טובה, תביא אותי לשם כאדם בעל גישה יותר מותאמת ועם הבנה טובה יותר של הלך החיים כאן בהולנד. סימן הדרך הזה הגדיר בפני הרבה דברים חדשים שעלי לקחת בחשבון כאשר אני מבסס את גרף הציפיות שלי לעתיד הקרוב, ובאותה מידה גם שינה את הלך המחשבה שלי למציאת פתרונות להתגברות על קשיים מסויימים.
בעבודה הראשונה שלי, הכרתי ועבדתי לצד פולנים, טורקים, מרוקאים, מצריים, תיילנדים, סורינמים, הולנדים וגרמנים. כל עמי הארץ. אנשים נורמליים מסוג "קשי יום" מה שנקרא במונחים מעמדיים, מלח הארץ. כתוצאה מכך הבנתי וראיתי הרבה דברים שלא יצא לי לראות כשתחילה הגעתי לכאן עם אוסף הקונספציות המובנות שירשתי מתוך חיי המשפחה הסגורים בהולנד בזמן חופשות, ודברים שלא היו נראים לעין. למדתי שהולנד היא אילוזיה. תוצר מעובד בצורה איכותית יותר בזכות כוח כלכלי ומחסור בדאגה קיומית, אבל המשקל הסגולי הוא זהה לזה של כל תוצר אחר. כמו ישראל למשל. ההולנדים כמו הישראלים הפכו להיות עצלנים יותר, הם בוכים שאין עבודה ויש משבר, הכל יקר, ועל כך שהזרים לוקחים להם את כל מקומות העבודה, ומצד שני אף אחד מהם לא מוכן לעשות את העבודות שכביכול הזרים לוקחים. ואם כבר אין להם ברירה והם חייבים לעבוד בעבודות דוחק שהם niet normaal, הם עושים זאת בהרגשה שהם באים ועושים טובה שהם שם. הם עובדים לאט, מדברים הרבה, חולים הרבה, לוקחים הרבה חופש, דורשים תנאים יותר טובים ותמיד מתלוננים. הפולנים, פשוט עובדים, וזולים יותר. שאר הערב רב הוא לא בהכרח עצלן, אבל בעל אופי ואופן התיחסות לעבודה שונה מזה של הארופאים. בהקשר הזה, אני ואולי גם אחרים כמוני הם אנומלייה בהולנד. כי גם אני מגיע עם מידה מסויימת של התכונות השליליות שספגתי מישראל. כלאמר, גם אני לא ממש רואה את עצמי בישראל עובד בבניין או חקלאות, אבל, במידה פחותה מזאת של ההולנדים ביחס לחיים ולתנאי ההעסקה בהולנד. אנומלייה כזאת שמעמידה למשל את יחס ימי ה-"מחלה" להספק העבודה הגבוהה שלי, וזה יצר אצל ההולנדים סימן שאלה לא ברור בהקשר לדרך שראוי להתייחס לזה מבחינה עסקית, כחלק מהעסקתי כעובד במשך חצי שנה. זה לא שבאמת יש משבר תעסוקה בהולנד, זה פשוט רף ציפיות מסויים שצריך למקם אותו בהתאם למכלול הנתונים של זמנינו.
בהולנד יש הרבה גזענות. אף אחד לא אוהב אף אחד אחר, אבל הכל מפוקח ומאוזן תחת מכלול של חוקים אשר משווקים לציבור בצורה אפקטיבית, ומזג האוויר. לא בהכללה כמובן, אלה מתוך אבחנה אישית של מיקרוקוסמוס בצורה עממית, מסיפורים שסיפרו לי, ודברים ששמעתי אנשים אומרים אחד לשני. הגזענות הזאת גם לא סמוייה, פשוט לא מדברים עליה בפורום המשותף. בנתיים בין זה שהפולנים מסריחים ל-"salam salam ga terug naar jou eigen land", יש עוד קשת רחבה של ביטויים שמעידים על עובי הקורה. וכאשר למשל אני משתף אנשים (הולנדים) בזה שאני מנסה למצוא עבודה אחרת בתחום שלי, ושולח קורות חיים ללא הרבה מענה ובעיקר שלילי לחלוטין, אחת העיצות השכיחות ביותר שאני מקבל בתור.. חצי בדיחה נקרא לזה ככה, זה לשנות את השם שלי ל-Jan Hendrix. זה אם בכלל הם מצליחים לזכור איך אומרים או מבטאים את השם שלי אחרי חצי שנה. מצחיק, עצוב, זאת תפיסה שעכשיו אני יודע שעלי לקחת בחשבון במידה כל שהיא. שם זה דבר חשוב, עצם ההגדרה של האדם ביחס למקום. למדתי שהקשיים שאני חווה בין אם זה בבדידות, חוסר כיוון, או חוסר בתקשורת הם נטל של כל זר, ושאני נמצא במצב של יתרון יחסי על הרבה אחרים שכבר שנים כאן בהולנד. יש לי את השפה ושורשים תרבותיים, חזות משתלבת, ואופי לא נראה שכאשר מייושם בעבודה או כל דבר אחר יוצר פליאה חיובית במידה כל שהיא. למדתי שבכל מקום שאילו אלך הטבעיות הגדירה אותי להצליח ולהתקדם, משום מה. וגם אם אבחר להוריד את כמות השקעת האנרגיה בענינים אילו שהם, עדיין אעמוד בסולם שווה לכל הולנדי מן המניין.
כל אלה לימדו אותי, מחזקים אותי ונותנים לי להבין שהדרך והכיוון אל המטרה אליה אני שואף כאן בהולנד הם טובים ונכונים ואמיתיים למצב. זה סיכום של פרק ראשון בחיים החדשים. עכשיו קיים סימן שאלה, והמערכת מחכה לקלט מסויים...
יום גשום וסגרירי בחוץ. קר, רוחות עזות, ואני יושב כאן עם רגשות מעורבים. התפטרתי מהעבודה. אחרי תקופה של חצי שנה וקצת. זאת הייתה העבודה הראשונה שלי בהולנד במסגרת החיים החדשים. ההכרות שלי עם חיי היום יום בהולנד, אופי החיים, קו המחשבה והכל באופן אישי. מצד אחד, האופי הקונפורמי והאחראי שבי מכה בי ברגשות אשם. לא סתם התפטרתי, כאופיי הסקרן שתמיד מחפש דרכים לנסות את המערכת, התפטרתי בצורה שנקראת להשאיר טעם רע. ההולנדים לא רגילים לחוסר יושר השרדותי, והם נפגעים מכך באופן עמוק. אבל מתוך הנסיון האישי שצברתי ולמדתי על בשרי מתוך חיי במסגרות חיים ועבודה שונות, אני יודע שאין שייכות בין יושר שכזה לעסקים, כי בסופו של דבר כשהם לא צריכים אותך יותר, הם מתנהגים באותה מידה. רגשות אישיים הם בעיה אישית. מצד שני, אני שמח ומאושר. אני אמצא עבודה אחרת, והכל ימשיך כרגיל. אבל יותר מזה אני מאושר, כי הרגע הזה, הצעד הזה אל תוך אי וודאות כל שהיא בדרך אל התחלה חדשה מה שלא תהיה, יותר טובה או אולי גם פחות טובה, תביא אותי לשם כאדם בעל גישה יותר מותאמת ועם הבנה טובה יותר של הלך החיים כאן בהולנד. סימן הדרך הזה הגדיר בפני הרבה דברים חדשים שעלי לקחת בחשבון כאשר אני מבסס את גרף הציפיות שלי לעתיד הקרוב, ובאותה מידה גם שינה את הלך המחשבה שלי למציאת פתרונות להתגברות על קשיים מסויימים.
בעבודה הראשונה שלי, הכרתי ועבדתי לצד פולנים, טורקים, מרוקאים, מצריים, תיילנדים, סורינמים, הולנדים וגרמנים. כל עמי הארץ. אנשים נורמליים מסוג "קשי יום" מה שנקרא במונחים מעמדיים, מלח הארץ. כתוצאה מכך הבנתי וראיתי הרבה דברים שלא יצא לי לראות כשתחילה הגעתי לכאן עם אוסף הקונספציות המובנות שירשתי מתוך חיי המשפחה הסגורים בהולנד בזמן חופשות, ודברים שלא היו נראים לעין. למדתי שהולנד היא אילוזיה. תוצר מעובד בצורה איכותית יותר בזכות כוח כלכלי ומחסור בדאגה קיומית, אבל המשקל הסגולי הוא זהה לזה של כל תוצר אחר. כמו ישראל למשל. ההולנדים כמו הישראלים הפכו להיות עצלנים יותר, הם בוכים שאין עבודה ויש משבר, הכל יקר, ועל כך שהזרים לוקחים להם את כל מקומות העבודה, ומצד שני אף אחד מהם לא מוכן לעשות את העבודות שכביכול הזרים לוקחים. ואם כבר אין להם ברירה והם חייבים לעבוד בעבודות דוחק שהם niet normaal, הם עושים זאת בהרגשה שהם באים ועושים טובה שהם שם. הם עובדים לאט, מדברים הרבה, חולים הרבה, לוקחים הרבה חופש, דורשים תנאים יותר טובים ותמיד מתלוננים. הפולנים, פשוט עובדים, וזולים יותר. שאר הערב רב הוא לא בהכרח עצלן, אבל בעל אופי ואופן התיחסות לעבודה שונה מזה של הארופאים. בהקשר הזה, אני ואולי גם אחרים כמוני הם אנומלייה בהולנד. כי גם אני מגיע עם מידה מסויימת של התכונות השליליות שספגתי מישראל. כלאמר, גם אני לא ממש רואה את עצמי בישראל עובד בבניין או חקלאות, אבל, במידה פחותה מזאת של ההולנדים ביחס לחיים ולתנאי ההעסקה בהולנד. אנומלייה כזאת שמעמידה למשל את יחס ימי ה-"מחלה" להספק העבודה הגבוהה שלי, וזה יצר אצל ההולנדים סימן שאלה לא ברור בהקשר לדרך שראוי להתייחס לזה מבחינה עסקית, כחלק מהעסקתי כעובד במשך חצי שנה. זה לא שבאמת יש משבר תעסוקה בהולנד, זה פשוט רף ציפיות מסויים שצריך למקם אותו בהתאם למכלול הנתונים של זמנינו.
בהולנד יש הרבה גזענות. אף אחד לא אוהב אף אחד אחר, אבל הכל מפוקח ומאוזן תחת מכלול של חוקים אשר משווקים לציבור בצורה אפקטיבית, ומזג האוויר. לא בהכללה כמובן, אלה מתוך אבחנה אישית של מיקרוקוסמוס בצורה עממית, מסיפורים שסיפרו לי, ודברים ששמעתי אנשים אומרים אחד לשני. הגזענות הזאת גם לא סמוייה, פשוט לא מדברים עליה בפורום המשותף. בנתיים בין זה שהפולנים מסריחים ל-"salam salam ga terug naar jou eigen land", יש עוד קשת רחבה של ביטויים שמעידים על עובי הקורה. וכאשר למשל אני משתף אנשים (הולנדים) בזה שאני מנסה למצוא עבודה אחרת בתחום שלי, ושולח קורות חיים ללא הרבה מענה ובעיקר שלילי לחלוטין, אחת העיצות השכיחות ביותר שאני מקבל בתור.. חצי בדיחה נקרא לזה ככה, זה לשנות את השם שלי ל-Jan Hendrix. זה אם בכלל הם מצליחים לזכור איך אומרים או מבטאים את השם שלי אחרי חצי שנה. מצחיק, עצוב, זאת תפיסה שעכשיו אני יודע שעלי לקחת בחשבון במידה כל שהיא. שם זה דבר חשוב, עצם ההגדרה של האדם ביחס למקום. למדתי שהקשיים שאני חווה בין אם זה בבדידות, חוסר כיוון, או חוסר בתקשורת הם נטל של כל זר, ושאני נמצא במצב של יתרון יחסי על הרבה אחרים שכבר שנים כאן בהולנד. יש לי את השפה ושורשים תרבותיים, חזות משתלבת, ואופי לא נראה שכאשר מייושם בעבודה או כל דבר אחר יוצר פליאה חיובית במידה כל שהיא. למדתי שבכל מקום שאילו אלך הטבעיות הגדירה אותי להצליח ולהתקדם, משום מה. וגם אם אבחר להוריד את כמות השקעת האנרגיה בענינים אילו שהם, עדיין אעמוד בסולם שווה לכל הולנדי מן המניין.
כל אלה לימדו אותי, מחזקים אותי ונותנים לי להבין שהדרך והכיוון אל המטרה אליה אני שואף כאן בהולנד הם טובים ונכונים ואמיתיים למצב. זה סיכום של פרק ראשון בחיים החדשים. עכשיו קיים סימן שאלה, והמערכת מחכה לקלט מסויים...
