סימליות

[beme57]

,תודה

רציתי לאמר תודה לכם ששלחתם לי תגובות.
אין לי ספק שאדם שאבד את חציו השני מבין מה עובר בראשי ובליבי
היום בחרתי מצבה לבעלי ואני עדין מנסה לעכל שזה עבורו , הרי לא יתכן שהגבר החזק הנמרץ מלא הקריזמה ואהוב על כל כך הרבה אנשים נמצא מתחת לשני מטר אדמה
אני יודעת שאני חייבת להסתכל קדימה ואכן אני משתדלת לעשות זאת ,אבל אוי כמה שזה קשה
למזלי אני מוקפת באהבה ודאגה ועם זאת הריק נמצא בכל פינה
מחזקת גם אתכם בהתמודדות הקשה של כולנו

 

[נסיכת הכוכב]

עכשיו החיים מתנהלים אחר

יש כמה רשימות
1 מה שחייבים לעשות עכשיו דחוף
2 מה שרוצים לעשות לא תמיד מגיעים אליה
3 סדורים שצריך לארגן ולסדר כדי שהשגרה תתבצע
4 הדברים שרוצים לעשות כדי להנציח אותו
5 הדברים שרוצים לזכור ודברים רוצים לשכוח
6 הדברים שתעשי תהיה ילדה גדוה וחזקה

ואולי גם לך יש רשימות להוסיף אשמח לדעת
אבל תתכונני לימים לא קלים ,קומי בבוקר קחי הרבה אויר ותסתכלי ברשימות
וככה תארגני לעצמך את היום הזה מחר יבוא מחר

 

[beme57]

סימליות

שלום
היום בבוקר קמתי מהשבעה של בעלי שנלחם במשך שנתיים בגבורה ממחלת הסרטן אך לא יכול לה
הסימליות היא בכך שנפטר ביום השואה והיום קמנו מהשבעה (ביום הזיכרון לחללי צהל)
עדין ממאנת להאמין ,יודעת שיהיה קשה ומקווה שאצליח לשמור על האופטימיות שלוותה את חיי עד כה למרות הכאב ותחושת האובדן הנוראי
היינו נשואים 35 שנה וחגגנו ב2 לאפריל את יום נשואינו האחרון
אשמח לקבל עצות איך לשמור על שפיות

 

[klik50]

משתתפת בצערך

ראשית משתתפת בצערך. בעלי נפטר ה13 לחודש מארס השנה היה חולה סרטן החלים מהסרטן אחרי שנתיים ופתאום ביום בהיר קיבל דום לב ונפטר. כך שזה טרי מאוד .היינו נשואים 32 שנים והחודש בעלי היה צריך לחגוג עימי יום הולדת 50 .
אני אחרי השבעה חזרתי לעבודה (זה עוזר לשמור על השפיות) 0(חזרתי לאתאמן בחדר כושר שזה אנשים מקסימים שהם כמו קבוצת תמיכה )כמובן שבכיתי בכל פעם שמישהו השתתף בצערי אבל מיום ליום זה נעכל אומנם לאט לאט וכל הזמן אמרתי לעצמי הוא פשוט נסע לתקופה לא מוגדרת אבל אחרי חודשיים אני כבר לא אומרת כך והכאב מתעצם מיום ליום.הבכי הוא יומיומי ואי אפשר לנטרל אותו
יש שפיות מכיוון שיש ים של ריצות לכל מיני מוסדות וכדומה ואני אחת ששמתי דרייב והתחלתי הכל בכל הכח -אינני יודעת איך אחרים אני פשוט כזאת שרואה מטרה וחייבת לסיים אותה .
הגעת למקום הנכון בפורום מפני שכולם פה איבדו את יקריהם !
מוזמנת תמיד ליצור עימי קשר דרך המייל

 

[נסיכת הכוכב]

שולחת לך ים של כוחות

ועוד מעט יבואו החברה לכתוב לך עצות
הכי חשוב זה לשמור על השפיות , בנתיים תוכלי לקרא את מה שהם כתבו בפורום
בטוחה שתמצאי שכתובים שם דברים שאת יכולה להבין
זה לא קל להתמודד עם הכפיה להפרד מאהובך ואבי ילדך ,
את צריכה להיות עירנית לעשות למען הנותרים מהמשפחה שאתם בניתם יחד

 

[yamkachol]

beme יקרה, משתתף בצערך,

ובשורות גדולות אין, לצערי / לצערנו.

גם אני בקשתי, שאלתי אולי איזה "טיפ" איזו עצה?
משהוא? שיחסוך, שיקל על הכאב האיום?
נדהמתי והתאכזבתי משנאמר לי ש"אין".
פשוט "אין".
היה לי מאוד קשה להאמין ולקבל זאת.
הרגשתי שאני במצב הזוי.
"איך זה יתכן"????

אנו רגילים לכאב גוף, שיש בד"כ "משהוא" שיכול להקל על הכאב.
בד"כ יש לנו ניסיון, בהתאם לפגיעה, כמה זמן בערך אנו צפויים לסבול מהכאב.
יש לנו מידע על אפשרויות ההקלה.
וכאן- כלום!

כאן זה אפילו הפוך.
הדרך להקלה בכאב, היא לכאוב את הכאב.
לא להתעלם ממנו.

בשונה מפגיעה בגוף, החלמה מפגיעה בנפש הנה ממושכת מאוד, אטית, ולא קבועה.
גם אם לפתע ארגיש הקלה מסוימת. זה זמני. אח"כ יחזור אלי ה"בום".
וחוזר חלילה.
חגי