סיכום שנה, אמרתם?

[tali_le]

סיכום שנה, אמרתם?

טוב, אז אני די חדשה פה (ומאשימה בהכול את אושר) אבל קוראת מתמידה אני כל הזמן תוהה עד כמה לכתוב על עצמי בפורומים האלה זה נורא גלוי לעולם ויותר מדי אנשים שאני מכירה מסתובבים כאן ברחבי תפוז ואפילו באשמתי (אני אפסיק לפתוח פורומים לחברים שלי, מבטיחה!) אבל... אם כבר אז כבר... וכבר כתבתי אתמול שאני במצברוח רגשני ומוזר בימים האחרונים.. (ויש שיגידו שאני פשוט נוסטלגית למדי) השנה האחרונה הייתה מלאה שינויים.. עזיבת הבית, שנת שירות, עומס היסטרי בסופו של דבר אני מרוצה משנה האחרונה המון קשיים שאני חושבת שהתגברתי על רובם בהצלחה פגשתי את החברה שלי (כבר חצי שנה) שאני אוהבת נורא! יש תקשורת מסויימת ביני לבין ההורים שלי (אחרי שנתיים של ניתוק) ועוד נגלה לאן זה יתפתח הגיוס הקרב ובא (עוד 54 ימים) משעשע אותי מאוד ואני מצד אחד מחכה לשינוי אווירה שאני כל כך צריכה ומצד אחר מאוד לא מעוניינת בהפסקת החיים שיש לי עכשיו (בעיקר הקשרים החברתיים שלי) בעיה עיקרית השנה? המממ... המממ.... (זה קולות של מוח מנסה לחשוב) קשה לי להחליט על משהו מרכזי באמת יש בעיה אחת שמעיקה עליי עכשיו וקשה לי להאמין שיש לה פתרון חוץ מללמוד לחיות עם המצב (קשה לי לכתוב כאן דברים שלא קשורים רק אליי, אני לא בטוחה שאנשים אחרים יהיו מעוניינים בזה שאני אכתוב עליהם סיפורים כאן) אבל... נו טוב... כבר כתבתי שיש לי חברה, חצי שנה בערך, שאני מאוד אוהבת וובכן, אמא שלה לא מקבלת את קיום הקשר שלנו, מהרבה סיבות - ולא בגלל שאני בחורה. היא לא חושבת שאני עושה טוב לבת שלה. העניין מאוד מעיק על הקשר כיוון שאנחנו לא יכולות להיפגש אחת אצל השנייה... המצב שנוצר הוא שאנחנו נפגשות רק ביחד עם עוד אנשים, במקומות ציבוריים או לכמה שעות חטופות כשיש לנו מזל.... העניין מעיק עליי מאוד, בעיקר בשבוע האחרון... חברה לי מאוד האינטימיות בקשר, ואני לא מדברת על הקטע המיני אלא עניין יותר רגשי... וזהו בערך... חשבנו ולא נראה שיש דרך לשנות את ההרגשה של אמא שלה לגבי הקשר הזה. אז אין לנו הרבה מה לעשות... רק לחיות עם זה... ................................ אז הנה, זו הבעיה שלי... מקווה שלא בלבלתי לכם בשכל יותר מדי טלי

 

[Linkin-Parker]

בהחלט בעיה.

דבר ראשון, טוב לראות שהתחלת לכתוב, וברוכה הבאה

בנוגע לבעיה שלך: אינטימיות הנה בהחלט מצב ריגשי כמיני, והוא דבר חשוב לכל קשר. לדעתי, את יכולה לארגן איתה נסיעה לכמה ימים לצפון, או לאילת, למלון נחמד, או צימק כפרי מבודד, ואני בטוח שתוכלו לבלות ביחד את הזמן שאתן כה צריכות. בעניין אמה, באמת אין הרבה מה לעשות, חוץ מאולי לגרום להל הבין שאת חברה של הבת שלה, ואין הרבה שהיא יכולה לעשות בנידון, ואם היא תתנגד לכך, זה רק יפגע ביחסיה עם בתה, מה שאני בטוח שאמא מגוננת לא רוצה. אני יודע שלפעמים יש הרגשה שהכל פועל נגדך, ושכולם מתנכלים לך, אך אני מאמין שבסופו של דבר, אם אתן באמת אוהבות זו את זו, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, ואמא שלה, או ההורים שלך יתרככו. אסור לך לוותר על האהבה שלך רק בגלל מצב שמני (כי בסופו של דבר אתן תצאו מהבית ולא תהיו תלויות יותר בהורים), ואני שוב מזכיר את רעיון הנסיעה לכמה ימים, נשארו לך חודשיים עד הגיוס ואולי תוכלי לנצל את הזמן לטובה.

 

[jeb]

אם אמא שלה מתנגדת

אז אי אפשר להפגש אצלה. אבל אני לא רואה איך זה מפריע להפגש אצלך, או בכל מקום אחר שאמא שלה לא נמצאת בו.

 

[אפי היקרה]

יש סיבה ספציפית

לכך שהאמא סוברת שאת מזיקה לביתה (מקרה מסוים, חוסר חיבה עקרוני)? רציתי גם לדעת איך החברה מרגישה עם זה, מה דעתה בנושא, האם המקרה של חוסר הכימיה בינך ובין אמה הוא פתולוגיה קבועה עם חברות שלה, או שזה איתך בלבד? בשלב הזה, אם את אינך יודעת את התשובות, ובאמת רוצה לפתוח את העניין הזה, אני לא רואה נזק ממשי בלנסות לדבר עם האם, אולי אפילו להכין עצמך מראש לקראת איזה טיפוס את עומדת לפגוש, לדעת אילו דברים להגיד או לא להגיד. גם התנחמדות קלה לא תזיק (אולי האם פשוט רוצה קצת כבוד, יכול להיות שאולי היא לא חשה את זה ממך?). ואם העניין לא ישים כלל, מה שנותר לך זה באמת לשנות את הלוקיישן של הפגישות (לאצלך בבית, למקומות אחרים). את אמרת שאת בשנת שירות, האם החברה יכולה לבוא לבקר בישוב מגורייך החדשים, ולבלות איתך מספר ימים? ועוד הארה: אני לא מרגישה שהאינטימיות ביניכן עלולה להפגע מחוסר האפשרות להפגש אצלה בבית. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה שהיתי בביתה של חברה טובה (אולי לפני מספר חודשים), שכן הקשר שלנו באמת מתבסס על הרבה שיחות טלפון, יציאות משותפות, העברת ערב ארוך ומפורט אצלי בבית, ושכה יהיה לי, גם יצא לי פעם לשוחח עם אחת מחברותיי הטובות בצ´ט - כשהיא ואנוכי גרות במרחק של 5 דקות הליכה האחת מהשניה.

 

[אושר מ]

רגע למה אני אשמה??

מבטיחה לענות תשובה ארוכה רצינית ועניינית לכשיהיה לי אי-מייל. בנתייפ ניתקוני ההורים באכזריות. אבל למה הכל באשמתי?

 

[tali_le]

זוכרת שסיפרת לי על הפורום הזה?

לא הזהרת שהוא ממכר!!!!! טלי

 

[אושר מ]

../images/Emo3.gif סיפרתי?

לא זוכרת. אבל סיפרתי די לכל העולם אז אולי..

 

[אושר מ]

תשובה לעניין

ציינת רק את הבית שלה. אך לא את הבית שלך. אני ידועת שאת אמנם לא גרה במרכז העניינים, אבל בוודאי יש אפשרות להפגש בביתך, לא? חוצמזה, האם ידועה לךה סיבה לחוסר החיבה של האם כלפיך? אולי זה כן משום שאת בחורה אבל היא מנסה להסתיר זאת מביתה? או אולי משום משהו שלדעתה עשית לא נכון? זה שווה בירור.. איך החברה מרגישה בשל כך? דיברתן על הנושא?

 

[אפי היקרה]

טלי, יש משהו שעליי לומר לך ורק לך

אני סוג של סתומה !!! אני מודיעה לכם רשמית שאם מישהו אחד, ורק אחד, יעז להזכיר לי את המשפט הזה מרגע זה והלאה, דמו בראשו. ולמה אנוכי כזאת? מודה שקראתי את הודעתתך פעמיים, אך הקדשתי תשומת לב רבה יותר לחלק השני, בו את מדברת על האם של חברתך ועל חוסר חיבתה אלייך. פספסתי, כנראה, את הפיסקה שהיתה מבהירה לי הרבה יותר במה מדובר. לא שיש להתעלם מהודעתי הראשונה והסתומה-משהו (שקט שיהיה פה !!!), אבל כמובן שעכשיו הבעיה ברורה לי כשמש בחצות הליל. ויש לי כמובן עוד כמה שאלות אלייך: האם אימה של חברתך יודעת או ידעה על נטיותיה של ביתה? האם היא מקבלת את זה? האם לחברתך היו חברות קודמות שגם כלפיהן היתה איבה מסוימת? והאם היא מכירה אותך בכלל, או שעצם הרעיון מפריע לה?

 

[De-Panther]

אפי יא סתומה!!../images/Emo3.gif../images/Emo6.gif../images/Emo9.gif

 

[tali_le]

לא נראה שזה העניין

וזו תשובה גם לאושר - שלא שמתי לב שהתייחסה לעניין מלבד ברמה הרגשית, שהסלידה מקשר כשה אצל בני דור ההורים שלנו - ברורה לי אמא שלה היא פמיניסטית ליברלית למדי בכל נושא שהוא לא אני... אמנם אני הקשר הראשון שהיא יודעת עליו שקשור לבת שלה ... (כן, גם זה התפוצץ כשהיא בעצם חשדה והתעמתה עם רוני על הנושא) אז אני לא יודעת אלא אם כן משהו נסתר מעיניי אז לא זה העניין טלי

 

[ל יב י]

../images/Emo6.gifאפי, את מה זה סתומה!!!!!!!!

רק עכשיו קראתי את השרשור ואני מתפוצצת מצחוק!!!!!!!!!! אפילו לא המשכתי, הגעתי עד ההודעה שלך שבה את מודיעה קבל עם ועדה שאת סתומה, ושאת לא מסכימה שנזכיר לך שאת סתומה, ועוד כל מיני איומים. אוי, אפי, אפי, ולחשוב שאני עוד מתייעצת איתך....

 

[tali_le]

תודות ותשובות לכולם

קודם כל, תודה לכל אלה שענו אני אנסה לענות על כל מה שכתבתם קודם כל - הבית שלי הוא לא אופציה - בית דתי, קשר בעייתי בכלליות ביני לבין ההורים ובל נשכח - התנגדות גם לזה מצד אמא שלה למה היא מתנגדת לקשר? מהרבה סיבות, אני מניחה. הקשר התחיל בצורה בעייתית - אני גם בת, גדולה ממנה בשנתיים, הדרכתי אותה (וכך נפגשנו), אני בנאדם מתוסבך משהו (בעיקר משפחתית) .... בינתיים היא כבר הספיקה לפתח קבעון רגשי כנגדי ונגד הקיום שלי באופן עקרוני... רק לא מזמן הגיעה איזושהי הבנה מצידה שהיא לא יכולה לכפות את סיום הקשר (באופן ישיר) ביחד עם הצהרה שהיא מצידה לא תעשה כלום כדי לתמוך בו... כחלק מאי התמיכה אסור לי להגיע לשם, היא לא תתן יד למפגשים בינינו, לא מרשה לנו לנסוע לא למלון ולא לטיול (מה שעונה על חלק מההצעות שלכם) ולאפי - סיימתי את השנת שרות - שבמהלכה אכן נפגשנו בקומונה לא מעט. דיברתי בימים האחרונים וגם היום עם רוני (די, נמאס לי לכתוב - החברה שלי - יש לה שם!) וגם היא כמוני, מיואשת ומותשת מהמאבק המתמיד רק על עצם קיום הקשר מבחינה טכנית... לאחר שהעליתי את עניין השיחה עם אמא שלה הגענו למסקנה שזה די חסר טעם, היא מסרבת לקבל אותי ומסרבת לתמוך בקרש - כנראה מתוך תקווה שנותש ונתייאש עד פרידה. ובקשר למה שכתבת, אפי - על הקשר עצמו - אני לא מרגישה שהקשר נפגם כל כך כתוצאה מהמצב עד כה, בעיקר כי הסתדרנו יחסית בסדר עם שיחות טלפון יומיות ארוכות ומפגשים מועטים יחסית אבל המצב מייאש משהו - ביום חמישי אנחנו ביחד חצי שנה וכמו שהעניינים נראים היום - אין אפילו סיכוי שנמצא דרך להיפגש... טלי

 

[אפי היקרה]

זה קשר רציני ראשון שלך?

כי אם לא, מן הסתם כבר נתקלת בהסתייגות הורית/סביבתית/חברית לעניין. אני מבינה שהיא עדיין בגיל בית ספר, ככה שלעבור לגור מחוץ לבית לא בא בחשבון בשלב הזה...בעיה... יש לי זוג חברות שהכרותם החלה בגיל 16, (השניה היתה כבר בצבא), והן גם נתקלו בבעיות מסוג זה, לא על רקע נטייתן דווקא, אלא על רקע ירידה בציונים של הצעירה יותר. אבל את זה הם ידעו רק אחרי שהצעירה ניהלה שיחה נוקבת עם הוריה, שהודו שמזמן קיבלו את המצב כמו שהוא, רק שהיה נדמה להם שחברתי (הבוגרת יותר) מעסיקה את ביתם יותר מדיי, גוררת אותה למסיבות לא ברורות, ובעיקר מבלבלת אותה. הם גם פחדו שהבדלי הגילאים (4 שנים) והשוני ביניהן יגרום בסופו של דבר לפרידה כואבת וקשה, ורצו למנוע את זה מביתם. השיחה עזרה במעט, למרות שהם עדיין הרגישו שהעניין הזה גורע מזמנה החשוב ללימודים. הקשר המשיך למרות הכל, ובעיקר בזכות עקשנותה הרבה של בתם, אך לצערי הקשר הסתיים במוות טבעי, אבל זה כבר לא קשור לענייננו. אני עדיין טוענת (בהמשך להודעתי הלא-מודעת הראשונה) שיש עדיין מקום לנסות להתנחמד, ובטח ובטח לנסות להבין מה הבסיס לאי החיבה הזו. לא נותר לי אלא לומר לך שאם באמת הקשר הזה חשוב לך כמו שאת מתארת, יהיה עלייך לבלוע הרבה צפרדעים בשנה-שנתיים הקרובות, עד שרוני תוכל להיות ברשות עצמה ולהחליט בעצמה איפה היא ומתי היא. עד אז תצטרכי לנסות לגרום לה להיות מאושרת מספיק ואהובה מספיק, כדי שאולי גם הוריה (אמה בעיקר) יבחינו בטוב שאת עושה לה, ואולי יתרצו. אני בספק, משום שאימה נשמעת לי נחרצת ועיקשת להפריד ביניכם, אבל אם רק תתעקשי (וגם רוני), דרכה לא תצלח לה. אני גם מקווה שלא תתייאשי מהניתוק המלאכותי הזה ותוכלי להפיק את מה שאפשר מהמפגשים הקצרים שלכן. זה עלול להיות מאוד מתסכל, ואל תתפלאי אם יישבר לך בשלב מסוים. אני מקווה שלא, אבל מפה זה כבר תלוי בכן.

 

[tali_le]

אין לי כוונה להתייאש...

אנחנו פשוט נאלץ לראות למי יימאס קודם - לנו או לאמא שלה - ואין לי כוונה להתייאש זה בהחלט לא הקשר הראשון שלי... וגם נתקלתי בהתנגדות הורים - אבל בדר"כ על רקע הומופוביה ברורה ומוחלטת עם הומופביה הרבה יותר קל להתמודד - כיוון שהומופוביה היא דבר פסול באופן מוחלט - אמא של רוני לעומת זאת - עושה את כל המעשים שלה מתוך דאגה אמיתית וכנה - שזה הופך את העניין למתסכל יותר - כיוון שאין לנו רצון אמיתי לנהל איתה מלחמה. אין ממש מצב שאני אהיה נחמדה אל אמא של רוני - פשוט כי אני לא עומדת לראות אותה, לפגוש אותה או כל דבר אחר - היא לא תהיה מרוצה מדבר כזה... אבל גם אין לי כוונה לוותר על הקשר הזה בגלל הקשיים - נצטרך להתמודד... טלי

 

[אפי היקרה]

שימי לב לניגוד בין שני משפטים שלך

האחד - "אמא של רוני לעומת זאת - עושה את כל המעשים שלה מתוך דאגה אמיתית וכנה". והשני - "אין ממש מצב שאני אהיה נחמדה אל אמא של רוני - פשוט כי אני לא עומדת לראות אותה, לפגוש אותה או כל דבר אחר". עכשיו תגידי לי את: את מסוגלת באותה הודעה להודות ולהבין שאמה של רוני דואגת לה, דאגה כנה ואמיתית (שאולי הופך אותה לאנושית משהו, אמהית משהו, והגיונית משהו), ובאותה נשימה לומר שאת לא עומדת בנוכחותה. לא ששני המשפטים לא מתחברים, אבל נראה שלא מדובר רק בחרם מצד האמא, אלא גם בחוסר היכולת שלך לסבול אותה או להתמודד איתה, ובהחלט יכול להיות שהגישה הזו שלך גם היא גורם מרתיע ומתסיס אצל האם. את נשמעת לי אדם מאוד אסרטיבי, מאוד בטוח בעצמו, אבל כנראה גם חסר-סבלנות ועוקצני מעט (והחיבה שלי לשתי תכונות אלה ידועה זה מכבר). דווקא בגלל שאת יכולה להבין את מניעיה של האם, את החששות שלה, דווקא בגלל שאת מודעת לכמה זה קשה לעמוד בפני חוסר-הבנה, חוסר סובלנות וגזענות לשמה, דווקא את צריכה להפגין בגרות במקרה הזה - כי המלחמה היא על הדבר החשוב ביותר בחייך כעת, ותקני אותי אם אני טועה. אני מאמינה שהאמא הזו העבירה אותך כמה וכמה מדורי גיהנום, על מנת שתגיעי למצב שאת לא מסוגלת אפילו לראות אותה, אבל האם זה אפשרי לנסות להתעלות על הכעס הפנימי שלך ולנסות שוב? האם העלבון והשנאה כל כך גדולים שאי אפשר לנסות למצוא איזו פשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים - (אבל הפעם לא בגישה התקפית אלא בנסיון להדברות ולהבנה של הצד השני)?

 

[tali_le]

ממש ממש לא הבנת אותי...

אני אשמח לדבר עם אמא של רוני, לפגוש אותה ולנסות ללבן את העניינים היא זו שמחרימה אותי הנוכחות שלי פוגעת בה ומחרידה אותה - ולכן אני לא נמצאת בנוכחותה לא כי אני נפגעת ממנה גם בשיחה האחת שכן ניהלתי איתה - היא סירבה לשמוע אותי, את המחשבות והעמדות שלי - וכל הנסיון שלה היה לגרום ל להיפרד מרוני, בכל דרך שהיא תוכל... אין מקום לדו שיח כרגע, פשוט כי אני לא נתפסת בעיניה כגורם שהיא מוכנה / רוצה לשמוע.... טלי

 

[De-Panther]

אני קורא כל הזמן את ההודעה שלך ולא.

מבין מה מי מו מה פיתאום אני קולט ואני נכנס לשוק גדול!!! רק באסה שההורים נגד

 

[Linkin-Parker]

משפט חכם, תיישם

כשאין לך משהו חכם להגיד, אל תגיד כלום

 

[tali_le]

חדשות טובות

אחרי שיחה ארוכה בין רוני לאמא שלה אתמול בלילה (כשאני בבית שלי מכרסמת ציפורניים) יש אישור שניסע ביחד למלון או משהו (לאן שנרצה, כל עוד ישנים במקום מסודר) אז וויפי לנו... נקווה שהדברים ילכו כמו שצריך ותודה רבה לכולכם על העצות אני אלך לי עכשיו להסיע את אמא ולעשות בשבילה קניות (ככה זה כשרוצים לגנוב לה את האוטו, משלמים מחיר) טלי