סיכום שלי:

[Erez Shalev]

סיכום שלי:

הניווט שלי - מסלול ארוך: זינוק -> 1: פספסתי את הפנייה שרציתי אז המשכתי לשביל הברור ממזרח. הכניסה לתחנה היתה בהליכה. 1 - > 2: מכיוון שהיציאה מזרחה היא בשביל לא רכיב יצאתי דרומה, החיבור עם השביל שנוסע מזרחה לתחנה היה חסום במשוכות צבר אימתניות והייתי חייב להסתובב. הפסדתי קצת זמן אבל זה היה כלום לעומת הריצה בחול עם האופניים בצד. (300 מ' לפחות). 3 -> 4 הלכתי על בטוח. נמאס לי לרוץ בחול. 9-> 10 יכולתי לחתוך מיד דרומה אך העדפתי לחזור מהיכן שנכנסתי כי ידעתי שהשביל רכיב. 12 -> 13 ירדתי דוך דרומה אך העדפתי לא להיכנס לאבוקדו אלא לנסוע מסביב. היה שם אזשהו מחסום שאילץ אותי לנסוע מזרחה. הגעתי לשביל ראשי ומשם ההמשך ברור לפי כיווני המטעים. 14 : הסתתרה בשיחים. מעצבן.. 17 -> 18: לא לספור פניות!! רוכבים עד שמגיעים לשביל רכיב שנוסע מערבה ועליו עולים. תכננתי להתאפס לפי הלולים ואז דרומה, לא הייתי צריך זאת מכיוון שהתחנה היתה בקצה שדה חרוש ונראתה למרחק. 23->24: עליתי למטע, תכננתי לרכב בו עד ללולים ואז ימינה לתחנה. המטע היה לא רכיב ולכן חתכתי לשדה קוצים שממזרח. רכבתי על שבילון בין הקוצים שהוביל אותה ישר לתחנה. 25 -> סיום: אוף, חול! הרס את כל הכיף של סיום בספרינט... סה"כ שעה ו-28 דקות. מבחינתי ניווט די חלק, יכולתי להוריד 5 דקות לפחות עקב עצירות מנהלתיות למיניהן. הערות: * נועם רביד התייחס למקום הכינוס. באמת די סתמי, לפחות היה צל. אני חושב שהמועדון יכול היה לתת יותר תמורת הכסף. * תיאור תחנות - לטעמי מיותר. מספיק מספר סידורי עם קוד על המפה (1-31, 2-32...). רק לשים לב שהתחנות לא מוסתרות. * היה מקום ללגים יותר ארוכים על חשבון פחות תחנות. הלג הכי ארוך היה של 2 דקות רכיבה. לא מספיקים להרים את הדופק. * מעברי החול הוסיפו קושי לניווט, לדעתי זה בסדר. זה במקום עליות. נתראה בניווט תמרת..

 

[אזרחי]

והנה שלי

כמובן, מסלול ארוך (מספור לפי התחנות). תובנות והבדלים עיקריים מהציר של ארז שלו: 1. תובנה ראשונה - בדרך לתחנה ראשונה הבנתי שצירך לתפוס תלם (בין שורות עצים או איך שקוראים לזה) ובדר"כ עדיף על הדרכים החוליות.תחנה ראשונה בלי בעיה ישר לפי קו החלקה. 2. תובנה שנייה - בדרך לתחנה שנייה התברר שהמיפוי אינו מדוייק כלל, ושדרת הסברס בצד הלא נכון של השביל. הלוך חוזר מיותר. ההמשך כבר סימן עבורי חלק ניכר מהמסלול - הליכה-ריצה-סחיבה 4. תובנה שלישית - לאור האמור לעיל - עדיף לקחת את הציר הקצר ביותר האפשרי. לתחנה הרביעית על השביל לכיוון דרום מזרח ואז לאורך גבול החלקה עד התחנה. 7. 9. אותו טקטיקה - לאורך גבולות חלקה בדרך הקצרה ביותר תובנה רביעית, בהמשך, להשתדך לרכוב בכיוון הכללי עד כמה שאפשר ולסתמך על סימנים בולטים - קוי מתח, כיווני חלקות וגבולות חלקה. ולא להתעכב על ניווט עדין, אם אין הכרח. 13. התחלתי דומה אבל בהמשך על גבול השטח המיוער 21. ראיתי את החול קדימה (צפונה) וחזרתי על עקבותי (דרך האבוקדו) לציר המקביל המהיר יחסית 24. תחנת סיוט. לא היה כל קשר בין המפה לשטח. המחפורת נמצאה אבל לא שבילים מסביב. אופניים על הכתף בדרך קשה מאוד. כאן בזבזתי זמן רב בגלל שלקח לי זמן להבין שלא כדאי לחפש ולצערי לא הפנמתי כאן מספיק את התובנה הרביעית. 25. סיום בחול השאיר אותי נטול אוויר לכמה דקות.

 

[אזרחי]

והערות כלליות

1. ראשית, לדעתי תכנון המסלול היה טוב מאוד, אבל ישנה בעייה קשה מאוד של המפה. לא רק שהיא אינה עדכנית או מדוייקת, היא פשוט לא מותאמת לניווט אופניים. הדבר בלט לי במיוחד בהשוואה לתחרויות בפולין לפני כחודש שם היה שטח דומה באספקטים מסוימים - מגוון דרכים, חלקם בחול ועם הבדלי עבירות משמעותיים ביותר. המיפוי בפולין היה כה מדויק, שיכולת לדעת בדיוק את מהירות הרכיבה הצפויה בכל שביל או דרך בהתאם לסימון. בפרט, יכול להיות דרך רחבה אך איטית או שביל צר אך מהיר, אבל הכל ברור וקריא. כך שהנתונים ידועים לכולם ואין הפתעות. לעומת זאת, הפעם היה הכל בגדר ניחוש - האם כדאי לבחור בציר זה או אחר. יש בכך מידה רבה של חוסר הגינות שלמי שיש נסיון והכרות עם האזור יכול להיות יתרון, וגם נותן לגורם המזל משקל יתר במקום שהניווט הרכיבה יהיו במבחן. 1.1 בהקשר זה, לא מספיק להקטין את המפה לקנ"מ לפי בחירה (ועוד לא לדייק...ראה הערתו של ויינר). הסימנים צריכים להיות מודפסים בגודל הנכון. אני חושב שבמקרה הנוכחי, היה עדיף להשאיר 1:15000 ולארות את הפרטים טוב יותר. 2. התחנות הונחו נמוך מדי, והיה מאוש לא נוח לנקב. צריך לקבוע סטנדרט של עמוד תליה לתחנות 3. אזור הכינוס, מצטרף למה שנאמר. לפחות היה קפה.

 

[galstrong]

תחנות שאינן בולטות

את דעתי בנושא כבר הבעתי בעבר - כדי שהניווט יהיה מאתגר יותר צריך להתווסף אלמנט הניווט העדין. תחנות אינן צריכות להיות על הדרך כמגדלור מאיר! תחנות שנראות למרחוק, לפי דעתי, מוציאות את האתגר מהניווט. לא מספיק לרכב על השביל הנכון עד המפגש האקראי עם התחנה אלא נידרש למצוא אותה, הניווט העדין. דוגמא קלאסית היתה נק' 4 אשר מוקמה 2 מטר לצד הדרך ליד שיבר קטן. עבורה היתה חשיבות לכיוון ההגעה. למי שהגיע ממערב (אנוכי) פספס ומ ישהגיע מצפון (הרוב) עדיין נדרש רגע להתאפס. זו הנק' שבגללה לא ניצחתי: חלפתי על פניה, ולאחר שהתאפסתי מחדש תקפתי אותה מכיוון אחר בניווט עדין יותר, תוך תשומת לב לפרטים ולא רק כיוון כללי. מעל 5 דק' של זמן אבוד! לפי דעתי זהו לקח למארגני המסלולים שצריך ליישם בניווטים עתידיים כדי להעלות את משקל אלמנט הניווט על פני אלמנט רמת הרכיבה. גל