סיכום שבוע 17
שבוע סוף עונה מותח, בעיקר ב-AFC. אלופת הקונפרנס מסיימת את העונה בצורה כלל לא מחמיאה, בלשון המעטה. הקולטס לא הסתפקו פתיחת הרגלים מול הג'טס (והביאו אותם להישגים מעבר לציפיותיו של רקס ראיין), אלא המשיכו באותו קו נחוש גם מול בפאלו. יהיה מי שיאשים את את האצטדיון הפתוח של בפאלו המצופה שלג שאינו מזכיר את RCA, אולי היכולת של המקומיים קשורה איך שהוא בעובדה ש-TO היה חייב להראות משהו בדמדומי העונה, אבל בכל זאת... לפחות אפשר לומר שלפחות לג'טס יש הגנה ברמה שהקולטס לא נתקלו לאורך העונה, אבל הבילס.... נו באמת, אולי העניין במשחקי ה-WC ישכיחו את העניין בזמן שהקולטס יהיו בשבוע מנוחה. פרט לבפאלו, נמושות נוספת הרימו ראש בשבוע הסוגר של העונה, דקות לפני היציאה למנוחת הקיץ (ובמיוחד שאין בקבוצות אלו שחקנים שישתתפו באירוע שיתקיים במיאמי שבוע לפני הסופרבול). בראש הרשימה של קבוצות אלו ניצבים, ללא כל עוררין, ראשי שבטי הילידים מקנזס סיטי, שערבבו לחלוטין את כל חישובי הפליאוף כשרמסו את סוסי הפרא במייל היי. מדובר על משחק שהתקיים בשני מישורים שונים. הברונקוס משחקים באוירף כולל ערב מעניין של קייל אוטרון עם 431 יארד במסירות מוצלחות וגם שלושה INT !!!, מתוכם יותר מ-200 לג'באר גפני המצויין. לעומתם הצי'פס מריצים את ג'מאל צ'ארלס ל259 יארד על האדמה, וסיימו עם 44 נקודות ללא אף לא TD אחד באויר. משימה אתגרית לכל חופרי הסטטיסטיקות המשונות – האם מישהו בדק מתי לאחרונה רשמה קבוצה מעל 40 נקודות במשחק, כאשר ה-QB מסיים עם "0" בעמודת ה-TD האישית שלו. הפנתרים מהדרום הוכיחו לעולם כי למרות עונה גרועה אין חלקם ברשימה אחת עם בפאלו, קנזס סיטי, אוקלנד, טמפה ביי או דטרויט. סיום מרשים עם שלשוה ניצחונות על קבוצות פליאוף יכולים לתת לפוקס קצת תקווה לקראת העונה הבאה (וגם הרבה זמן לחשוב, כאשר מור מציג משחקים מצונייים כשדלהום על הספסל. האם בקרולינה יתכן משהו בדומה לסאגה של החלפת QB כפי שהיה בטנסי? סיאטל מתחה את טנסי למשחק צמוד, אבל גם תפוקה ממוצעת של 134 יארדים של קריס המהיר הספיקה כדי שטנסי תסיים את העונה במאזן סביר. קליבלנד הוכיחו כי מיקומה של ג'קסונביל כמועמדת להמשיך לשחק אחרי שובע 17 אינו הולם. דטרויט החלו את המשחק מול שיקגו בצורה מכובדת, אך סיימו עם הזנב בין הרגליים. שמתם לב שרוב הסקירה דנה בקבוצות שכלל לא היו מועמדות להעפיל לפליאוף. לא פלא, ראו מה התרחש במשחקים בהם השתתפו קבוצות בראשות הבתים שלהם... לסן דייגו מותר לנוח, כיוון שדנבר כבר אינה מהווה איום כמה שבועות. מכיוון שעוד שבועיים המשחק יהיה אצלה בבית, היא אפילו הרשתה לעצמה שלא להפגין את מלוא הכוחות . יחד עם זאת, גם תצוגה בינונית של המחליפים הספיקה כדי לקבוע נצחון דחוק על אדומי העור למרות 281 יארדים שרשם קמבפל במסירות אויריות, אבל 4 מסירות לא מוצלחות בשניות הסיום לאחר שהצ'רג'רס עלו ליתרון ומנעו לנורב טרנר מבוכה מול קבוצה בשלבי חשיבה מחודשת (למי שזוכר- בין השאר, הוא הספיק לעבור גם שם בקריירה המפותלת שלו). ניו אנגלנד מסרו את המשחק במתנה ליוסטון, שהרויחו (ביושר) עונה עם מאזן חיובי, אבל סינסינטי דפקו להם את הדובדבן של הופעה בפליאוף (ויתכן שמפגש נוסף על הפאטס..) אין אף פרשן/נביא שיכול לתאר במילים את החולשה המדהימה של סינסינטי מול הג'טס (עם השמטות של WR שלא ניתן כלל לתאר). איך יכולה קבוצה לנצח משחק כשה-QB שלה מוסר ל-63 יארד בלבד באויר? התשובה ברורה: זה יכול להיות כאשר יש לך הגנה שמשתקת את משחק הריצה של היריב בצורה הרמטית. מגיע הרבה כבוד לג'טס על לחימה יוצאת מן הכלל והופעה בפליאוף ל-QB רוקי. היה ברור לכולם שלגבי הג'טס מדובר על "תקופת בנייה" שמגיעה אחרי אדוארדס, מנג'יני והביקור החטוף של פארב. דווקא המצב הזה מעמיד את ההישג של הסילונים בעמדת הערכה לא מבוטלת (וכמובן, תודה לקולדוול ולצ'יפס שללא סיוע מסיבי שלהם זה לא היה קורה). החבורה בכחול ששותפה לאותו מתקן מפואר במדולנד נסעה לפרידה מכובדת מהעונה באולם הסגור במיניאפוליס עם תקוות להפגנת יכולת שלפחות תשאיר אצל חלק מהאוהדים טעם מתוק לקיץ הארוך. אז מה שקרה הוא ההיפך הגמור: לא רק שהענקים הושפלו עד עפר במשחק מלא טעויות ואיבודי כדור, מול קבוצה שמתהדרת במשחק ריצה מעולה של פיטרסון אבל רואה מולה את פארב מוסר יותר מ-200 יארד במחצית ומוסר ל-TD רביעי אישי כאשר הרבע השלישי רק באמצע הדרך בדרך להובלה בטוחה אך משפילה של 41-0.. וכמובן ששיא השיאים עבור אוהדי הג'יאנס הגיע כמה שעות מאוחר יותר, כאשר המון רב של תושבי ניו יורק לבושים בירוק חוגגים את ההגעה של יריבתם העירונים למעמד שבו הם כשלו. את הבונבון של המחזור כולו קיבלנו בתוך המתקן החדש והמדהים של הקאובויס, יום אחד לאחר שהתפזר הקהל העצום שחזה במשחק הקולג'ים הדרמתי שהתקיים בו. הכל ציפו למשחק צמוד ומפגן אוירי של מקנאב למטרות זריזות בדמות דשון ד'קסון או מטרות גדולות כגון בעלה של המתאבקת. התצוגה על הדשא היתה בהיפוך מוחלט למומנטום של הקבוצות בשבועות האחרונים... המפלה כל קשה, שאפילו הג'יטנטס רשמו TD ניחומים אחד על הלוח, פעולה שהאיגלס לא צלחו בערב הזה. באריזונה ראינו המשך מפגן חלש של אלופי ה-NFC והפיינליסטית של הסופרבול האחרון בהובלה של לינרט וספסול של וורנר. התוצאה: שני אינטספשנס, 38 יארדים לבולדין ל-3 תפיסות בלבד. מן הצד השני, אין שום הפתעה לגבי היכולת של גרין ביי, כולל TD בדרייב הראשון והובלה של 33-0. אנחנו רואים את רוג'רס משתפר באופן תדיר, שהשיג 235 יארד ב-21 מסירות מוצלחות מ-26 נסיונות (יש מה ללמוד מהאולם, הרי השנה השיג של מישהו אחר עם המספר 13 על החולצה הישג מדהים של 96% השלמה.....). הנתון העיקרי: מול אריזונה, הקו הקדמי של הפאקרס מצליח לשמור את רוג'רס בתוך הפוקט ומונע את כמות הסאקס שהקבוצה רגילה לספוג לאורך כל העונה. למרות ההערכה הכבירה ליכולת של גרין ביי מול הגנת אריזונה (שידועה הרבה יותר בהתקפה שלה מאשר בחלק ההגנתי), אני מעריך שבפעם הבאה ששתי הקבוצות הללו יפגשו, המצב לא יהיה כל כך חד צדדי. מה שמעניין (ואני לא ידוע אם דבר כזה קרה בעבר), ששני משחקי ה-WC של ה NFC יהיו שידור חוזר של משחקים שהתקיימו בשבוע שלפני כן – הן בזהות הקבוצות וגם במגרשים.... גם ב-AFC, אחד המשחקים יהיו שידור חוזר (אבל לא באותו מגרש..) ורק המשחק הרביעי יפגיש שתי קבוצות שמגיעות לאחר שפגשו קבוצות שלא העפילו לפליאוף כלל. ארב הקבוצות שמקבלות שבוע חופש (אינדי, סן דייגו, ויקינגס, סיינסט) מגיעות לאחר שפגשו קבוצות ללא יומרות, כאשר עבור אלו שהן בעלות המאזן הטוב מדובר במנוחה לאחר הפסד, ושתי האחרות ניצחו את הנציגות החלשות יותר של ה NFC EAST, אחת באופן דורסני והשניה בקושי בשניום הסיום..
שבוע סוף עונה מותח, בעיקר ב-AFC. אלופת הקונפרנס מסיימת את העונה בצורה כלל לא מחמיאה, בלשון המעטה. הקולטס לא הסתפקו פתיחת הרגלים מול הג'טס (והביאו אותם להישגים מעבר לציפיותיו של רקס ראיין), אלא המשיכו באותו קו נחוש גם מול בפאלו. יהיה מי שיאשים את את האצטדיון הפתוח של בפאלו המצופה שלג שאינו מזכיר את RCA, אולי היכולת של המקומיים קשורה איך שהוא בעובדה ש-TO היה חייב להראות משהו בדמדומי העונה, אבל בכל זאת... לפחות אפשר לומר שלפחות לג'טס יש הגנה ברמה שהקולטס לא נתקלו לאורך העונה, אבל הבילס.... נו באמת, אולי העניין במשחקי ה-WC ישכיחו את העניין בזמן שהקולטס יהיו בשבוע מנוחה. פרט לבפאלו, נמושות נוספת הרימו ראש בשבוע הסוגר של העונה, דקות לפני היציאה למנוחת הקיץ (ובמיוחד שאין בקבוצות אלו שחקנים שישתתפו באירוע שיתקיים במיאמי שבוע לפני הסופרבול). בראש הרשימה של קבוצות אלו ניצבים, ללא כל עוררין, ראשי שבטי הילידים מקנזס סיטי, שערבבו לחלוטין את כל חישובי הפליאוף כשרמסו את סוסי הפרא במייל היי. מדובר על משחק שהתקיים בשני מישורים שונים. הברונקוס משחקים באוירף כולל ערב מעניין של קייל אוטרון עם 431 יארד במסירות מוצלחות וגם שלושה INT !!!, מתוכם יותר מ-200 לג'באר גפני המצויין. לעומתם הצי'פס מריצים את ג'מאל צ'ארלס ל259 יארד על האדמה, וסיימו עם 44 נקודות ללא אף לא TD אחד באויר. משימה אתגרית לכל חופרי הסטטיסטיקות המשונות – האם מישהו בדק מתי לאחרונה רשמה קבוצה מעל 40 נקודות במשחק, כאשר ה-QB מסיים עם "0" בעמודת ה-TD האישית שלו. הפנתרים מהדרום הוכיחו לעולם כי למרות עונה גרועה אין חלקם ברשימה אחת עם בפאלו, קנזס סיטי, אוקלנד, טמפה ביי או דטרויט. סיום מרשים עם שלשוה ניצחונות על קבוצות פליאוף יכולים לתת לפוקס קצת תקווה לקראת העונה הבאה (וגם הרבה זמן לחשוב, כאשר מור מציג משחקים מצונייים כשדלהום על הספסל. האם בקרולינה יתכן משהו בדומה לסאגה של החלפת QB כפי שהיה בטנסי? סיאטל מתחה את טנסי למשחק צמוד, אבל גם תפוקה ממוצעת של 134 יארדים של קריס המהיר הספיקה כדי שטנסי תסיים את העונה במאזן סביר. קליבלנד הוכיחו כי מיקומה של ג'קסונביל כמועמדת להמשיך לשחק אחרי שובע 17 אינו הולם. דטרויט החלו את המשחק מול שיקגו בצורה מכובדת, אך סיימו עם הזנב בין הרגליים. שמתם לב שרוב הסקירה דנה בקבוצות שכלל לא היו מועמדות להעפיל לפליאוף. לא פלא, ראו מה התרחש במשחקים בהם השתתפו קבוצות בראשות הבתים שלהם... לסן דייגו מותר לנוח, כיוון שדנבר כבר אינה מהווה איום כמה שבועות. מכיוון שעוד שבועיים המשחק יהיה אצלה בבית, היא אפילו הרשתה לעצמה שלא להפגין את מלוא הכוחות . יחד עם זאת, גם תצוגה בינונית של המחליפים הספיקה כדי לקבוע נצחון דחוק על אדומי העור למרות 281 יארדים שרשם קמבפל במסירות אויריות, אבל 4 מסירות לא מוצלחות בשניות הסיום לאחר שהצ'רג'רס עלו ליתרון ומנעו לנורב טרנר מבוכה מול קבוצה בשלבי חשיבה מחודשת (למי שזוכר- בין השאר, הוא הספיק לעבור גם שם בקריירה המפותלת שלו). ניו אנגלנד מסרו את המשחק במתנה ליוסטון, שהרויחו (ביושר) עונה עם מאזן חיובי, אבל סינסינטי דפקו להם את הדובדבן של הופעה בפליאוף (ויתכן שמפגש נוסף על הפאטס..) אין אף פרשן/נביא שיכול לתאר במילים את החולשה המדהימה של סינסינטי מול הג'טס (עם השמטות של WR שלא ניתן כלל לתאר). איך יכולה קבוצה לנצח משחק כשה-QB שלה מוסר ל-63 יארד בלבד באויר? התשובה ברורה: זה יכול להיות כאשר יש לך הגנה שמשתקת את משחק הריצה של היריב בצורה הרמטית. מגיע הרבה כבוד לג'טס על לחימה יוצאת מן הכלל והופעה בפליאוף ל-QB רוקי. היה ברור לכולם שלגבי הג'טס מדובר על "תקופת בנייה" שמגיעה אחרי אדוארדס, מנג'יני והביקור החטוף של פארב. דווקא המצב הזה מעמיד את ההישג של הסילונים בעמדת הערכה לא מבוטלת (וכמובן, תודה לקולדוול ולצ'יפס שללא סיוע מסיבי שלהם זה לא היה קורה). החבורה בכחול ששותפה לאותו מתקן מפואר במדולנד נסעה לפרידה מכובדת מהעונה באולם הסגור במיניאפוליס עם תקוות להפגנת יכולת שלפחות תשאיר אצל חלק מהאוהדים טעם מתוק לקיץ הארוך. אז מה שקרה הוא ההיפך הגמור: לא רק שהענקים הושפלו עד עפר במשחק מלא טעויות ואיבודי כדור, מול קבוצה שמתהדרת במשחק ריצה מעולה של פיטרסון אבל רואה מולה את פארב מוסר יותר מ-200 יארד במחצית ומוסר ל-TD רביעי אישי כאשר הרבע השלישי רק באמצע הדרך בדרך להובלה בטוחה אך משפילה של 41-0.. וכמובן ששיא השיאים עבור אוהדי הג'יאנס הגיע כמה שעות מאוחר יותר, כאשר המון רב של תושבי ניו יורק לבושים בירוק חוגגים את ההגעה של יריבתם העירונים למעמד שבו הם כשלו. את הבונבון של המחזור כולו קיבלנו בתוך המתקן החדש והמדהים של הקאובויס, יום אחד לאחר שהתפזר הקהל העצום שחזה במשחק הקולג'ים הדרמתי שהתקיים בו. הכל ציפו למשחק צמוד ומפגן אוירי של מקנאב למטרות זריזות בדמות דשון ד'קסון או מטרות גדולות כגון בעלה של המתאבקת. התצוגה על הדשא היתה בהיפוך מוחלט למומנטום של הקבוצות בשבועות האחרונים... המפלה כל קשה, שאפילו הג'יטנטס רשמו TD ניחומים אחד על הלוח, פעולה שהאיגלס לא צלחו בערב הזה. באריזונה ראינו המשך מפגן חלש של אלופי ה-NFC והפיינליסטית של הסופרבול האחרון בהובלה של לינרט וספסול של וורנר. התוצאה: שני אינטספשנס, 38 יארדים לבולדין ל-3 תפיסות בלבד. מן הצד השני, אין שום הפתעה לגבי היכולת של גרין ביי, כולל TD בדרייב הראשון והובלה של 33-0. אנחנו רואים את רוג'רס משתפר באופן תדיר, שהשיג 235 יארד ב-21 מסירות מוצלחות מ-26 נסיונות (יש מה ללמוד מהאולם, הרי השנה השיג של מישהו אחר עם המספר 13 על החולצה הישג מדהים של 96% השלמה.....). הנתון העיקרי: מול אריזונה, הקו הקדמי של הפאקרס מצליח לשמור את רוג'רס בתוך הפוקט ומונע את כמות הסאקס שהקבוצה רגילה לספוג לאורך כל העונה. למרות ההערכה הכבירה ליכולת של גרין ביי מול הגנת אריזונה (שידועה הרבה יותר בהתקפה שלה מאשר בחלק ההגנתי), אני מעריך שבפעם הבאה ששתי הקבוצות הללו יפגשו, המצב לא יהיה כל כך חד צדדי. מה שמעניין (ואני לא ידוע אם דבר כזה קרה בעבר), ששני משחקי ה-WC של ה NFC יהיו שידור חוזר של משחקים שהתקיימו בשבוע שלפני כן – הן בזהות הקבוצות וגם במגרשים.... גם ב-AFC, אחד המשחקים יהיו שידור חוזר (אבל לא באותו מגרש..) ורק המשחק הרביעי יפגיש שתי קבוצות שמגיעות לאחר שפגשו קבוצות שלא העפילו לפליאוף כלל. ארב הקבוצות שמקבלות שבוע חופש (אינדי, סן דייגו, ויקינגס, סיינסט) מגיעות לאחר שפגשו קבוצות ללא יומרות, כאשר עבור אלו שהן בעלות המאזן הטוב מדובר במנוחה לאחר הפסד, ושתי האחרות ניצחו את הנציגות החלשות יותר של ה NFC EAST, אחת באופן דורסני והשניה בקושי בשניום הסיום..