אז מלחמה, הא?
כשהכל מעפאן, לא ממש בא לסכם שום דבר...
(באתי לכתוב את הסיכום ביום שבת והתחלתי לבחור שיר, אבל אז הייתה אזעקה ואח"כ כבר לא התחשק)
אם כי, למען ההגינות, לא במלחמה העניין.
כבר כחודשיים שאני שקועה בבצה של חוסר מעש.
לא מקדמת את הנושא שהכי חשוב לפתור אותו בטווח ארוך. כמעט ולא מתעסקת עם ענייני היומיום. בעבודה מזיזה הכל הצידה ל"אחר-כך".
בית-עבודה-בית-עבודה.
קוברת את הראש בחול: יש איזו סדרת משטרה חדשה שיש 3 עונות שלמות שפשוט
חייבים לראות ברצף ויש סדרת ספרים שתופסת יופי של זמן באוטובוסים וביום שבת, ככה שזמן לחשוב ולעשות לא נשאר. כל הכבוד לי.
נראה כמה זמן יקח לי להגיע לנקודת השבירה.