שלי.... יום ראשון זה עוד נחשב בסדר ולא מאוחר
נכון?
השבוע התחיל החופשה עם המשפחה (משהו כמו 15 ילדים...).
בדר"כ אני מאוד נהנת מהחופשות האלה, כי אני אוהבת את האחיינים שלי (וילדים באופן כללי) והכי חשוב, תמיד כיף לי לבלות עם האחיות שלי ואחים שלי.
רק שלצערי המחשבה שאם אני מדרימה מעל 100 ק"מ אני כבר לא צריכה שמיכת פוך עלתה לי בבריאות...
בלילה הראשון התעוררתי בסביבות 2 מכווצת וקפואה בצורה שלא זכורה לי מזה שנים...
זה היה נורא, אבל מה שקרה אח"כ היה נורא עוד יותר...
מהר מאוד החופשה הפכה למחלה.
הייתי מנוזלת ברמות שאפילו עבורי היו מדהימות (ואני מנוזלת המון...)
כאבה לי האוזן, היה לי חום והרגשתי באופן כללי ממש ממש ממש ממש רע!
לצערי, למרות שאני בזוגיות, המצב היה כזה שבהתחלה לא רק שלא היה מי שיטפל בי, אני הייתי צריכה לטפל במלא ילדים קטנים.
הפסדתי כנס ארצי שנתי שחיכיתי לו חודשים.
(הלכתי למרות שהרגשתי נורא, אבל אחרי שעה + נכנעתי וחזרתי להורים למיטה..)
כשכבר חזרתי צפונה הביתה, קיוויתי שהחבר יהיה שם בשבילי, אבל הוא נאלץ להיות עם הבן שלו ונשארתי לבד. זה היה מבאס.
ישנתי כל הזמן. לא ממש אכלתי או שתיתי.
לאט לאט המצב השתפר.
ביום חמישי בצהריים החבר הגיע סוף סוף והוציא אותי בכוח מהבית למסעדה לאכול. אח"כ הוא חזר לעבודה ואני חזרתי לנסות לראות מה קורה עם המפגש ולזיז את עצמי לכיוונו.
שישי היה אומנם מאוד מתיש, אבל גם מאוד מהנה.
בהתחלה היה המפגש שהיה בהחלט מהנה והיה בהחלט כיף לראות את כל החדשים וסליחה מכל מי שלא נתתי לו לדבר (תתרגלו
)
מהמפגש נסעתי לחבר (דרך בתים של כמה חברות פורום..) ומשם לאכול ואח"כ לסרט עם המבורגר (כמו שהיא כבר ספרה. אפילו אני נהנתי למרות שאני פחות אוהבת את הסגנון הזה (אלים) של הסרטים. לוקי (אח של תור, היה משעשע ברמות ועשה לי את הסרט.
ללא ספק שחקן ענק!
(תור אגב, אחד השחקנים הכי מייבשים שיש. די ברור שהוא משחק רק בגלל הגוף שלו ולא מעבר)
זהו, נחתתי על המיטה עייפה לחלוטין. עדיין מרגישה לא משהו.
למחרת כל היום שותתנו בחיפוש בית משותף, כך שלצערי גם בשבת לא נחתי. והקטע הכי דפוק הוא, שכנראה בכלל לא נעבור כרגע.
היום בקושי הגעתי לעבודה....
עדיין לא מרגישה משהו. מקווה שזה יחלוף כבר.
השבוע הזה נראה לי כאילו הוא היה חודש....