ניסיון# 2
יום לפני שמחת תורה, דיברתי עם חברתי הטובה, המדריכה והמאפרת השפיצית שעושה חיים באוסטריה, שלומית מיגאי. היא היתה המאפרת בכנס של פולסווגן בגרמניה.
כנס מאוד מיוחד שבו הציגו דוגמניות שלבשו שמלות מכאניות טכנולוגיות! (בד"כ כשאומרים לי שיש דוגמניות בכנס של מכוניות ושות, אני לא יכולה שלא לחשוב על דוגמניות בביקני נשענות/שוכבות על המכוניות. וואחס >.<) המעצבת שיתפה פעולה עם בחור מאוד מוכשר, דניאל שמו, שעובד למחייתו בחברה שבונה תותבות רובוטיות לאנשים שאיבדו את ידיהם ורגלייהם
יצא ממש מגניב!!!! (ואני בטוחה ששלומית איפרה גם את המכוניות).
חברתי סיפרה לי כמה הם נהנו. ואיך התעללו בדניאל (הכריחו אותו ללבוש את אחת השמלות המכאניות עם נעלי עקב) והתלהבה ממנו שהוא נראה כמו דמות אנימה אנושית (שלומית גם אוהבת אנימות). ובבדיחות אמרה: "הנה רעיון לגיבור אנימה בשבילך" והתחילה לתאר לי את הבחור.
זה כל כך שעשע אותי (במיוחד שיש לי חולשה לאנשים שאוהבים חשמל ומחשבים ועושים עם זה עבודת קודש) החלטתי לקחת ברצינות את הרעיון שלה והודעתי לה שאנחנו הולכות לממש אותו
(וגם בגלל שאני סכיזואידית, אז זה היה תירוץ להישאר בבית ולא לצאת החוצה. חס וחלילה שאפגוש בני אדם ותהיה לי אינטראקציה כל שהיא איתם. גוועלד
).
אז, מיד עשיתי סקיצה לדמות ושלחתי לה שמאוד אהבה (וגם הגיבור האמיתי אהב) - ראו תמונה מצורפת (סתם גנבתי רקעים מהאינטרנט. שלא תחשבו שהם רעיון שלי XD).
לאחר מכן סיימתי את התסריט שמונה 9 חלקים ובמקביל התחלתי ללמוד את התוכנה התלת מיימדית sketchup לבניית מודלים על מנת להקל עלי בציור. תוכנה עם הרבה באגים XD אבל ידידותית למשתמש יחסית לתוכנות אחרות.
קיצר, היה כיף לעשות משהו יצירתי, סוף סוף. די התבאסתי מכל החגים האלה שלא עשיתי כמעט כלום. ועכשיו אני מבואסת שנזכרתי עם הפרוייקט הזה בסוף. אבל לא נורא, אני מקווה שזה ידרבן אותי לצאת בזמן בעבודה
