not much
עבודה
הודיעו לי היום שאנחנו שוב עוברים מקומות. לאותו בניין שממנו גירשו אותנו. עכשיו חוזרים חזרה.
זה פשוט משגע אותי הכסאות המוזיקליים האלה. עד שאני מתרגלת לפינה (ועוד ממש טובה, למען האמת), אני צריכה לעבור לפינה אחרת שמן הסתם תהיה גרועה יותר. באעסה... וגם להיפרד מהשותף המקסים שיש לי בקיוביק.
איזה גורל אכזר XD
הגירה
לסוכנת כנראה נמאס ממני והיא ראתה שאני לא מצליחה להתקדם עם ה-assignment להכרה במקצוע. אז היא בקשה ממני רק את הציונים באינגליש ואת ההמלצה מהבוס ואמרה שתנסה להגיש את בקשת ההכרה גם ללא ה"עבודה".
לצערי, גם הציונים מהאוניברסיטה עדיין לא הגיעו (ביקשתי מהם לפני יותר מחודש). ורק היום הודיעו לי ששלחו בדואר.
אז אולי בכל זאת הסוכנת תהיה קצת שמחה השבוע...
חיית המחמד
חוששני שחיית המחמד, הלאטה, שלי מתה. אני לא רואה אותה בשום מקום ויש לי הרגשה שאולי הורעלה למוות משאריות הריסוס שעשיתי בדירה לפני כ- 4 שנים (רמז: אם הריסוס עדיין משפיע, אפשר לנחש כמה פעמים אני שוטפת אותה).
פורים
הכנתי תחפושת, רק שיש בעיות טכניות לשים אותה. חחחח. מקווה שיצליח כי המסיבה שלנו היא ביום רביעי הזה
ADD
נחשפתי לכתבה על אנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז ואיך זה השפיע עליהם בבגרות במידה ולא טופלו. המדהים הוא שמרות שעדיין קשה לי לקבל שיש לי את ההפרעה הזו (מה לעשות, האבחון היה פשוט מטופש ולא משכנע), מצאתי את עצמי מזדהה כל כך עם מה שנאמר בכתבה עד כדי עצבים ותכסולים שבסוף שלחתי להורים שלי את הכתבה במייל. ניסיתי לרמוז להם שזו אשמתם שלא מיצתי את כל הפוטנציאל שהיה בי ועל זה שאין לי אמון בעצמי, אבל, כרגיל, הם ניפנפו את האחריות מהם הלאה. אמי עוד הגדילה לעשות והטילה בי את האחראיות בכך ש"אני בחרתי לא להאמין בעצמי". וכשניסיתי להתעקש ולהסביר, נמאס לה והיא סיימה את המייל הארוך שלה ב"תפסיקי לחפור. את נהנית מזה?"
לפעמים אני כל כך שונאת אותם
לכתבה: "
תפסיקו לאמר הפרעה זו השראה"
אין לי שיר...
