סיכום שבועי

[המבורגר76]

צ'מע, קבל התנצלות

הייתי משוכנעת שנכנסנו לרוטינת "סטייל שוקולד" (במיוחד אם כל השיחות שלנו היו בסטייל הדחקיות על איזה שוקולד יותר טעים, כך שלהבין שעכשיו זה יוצא דופן. לא כל אחד יכול לקלוט). אורלד האירה את תשומת ליבי (לפני שקראתי את התגובה האחרונה שלך) וממש לא הבנתי מה היא רוצה ממני. אח"כ ראיתי מה כתבת והבנתי שהיא צדקה (כן, אורלד, צדקת. אבל אני עדיין מחכה שתתנצלי גם את על משהו). למען הבהירות, אני לא מבינה רמזים, ודו משמעויות. במיוחד כשמדובר בשיחות עם אנשים חדשים או שבקושי דיברתי איתם חוץ מצחוקים ודחקיות. אשמח אם פשוט תגיד לי "אני רציני. אני לא צוחק" במקום תגובה מהסוג של "את תאכלי "_-_"!!! ואני סופגניה!!!!" , ואח"כ "התכוונתי למה שאמרתי" שלא היה ברור על מה אתה מדבר: על זה שאני יורדת ברמה (שזה גם היה נשמע בצחוק) או שסופגניה עם ריבה יותר טעימה? והכל נשמע כאילו אתה בסטייל הדחקיות השגרתי (ואם היית רציני, אז מה בדיוק ניסית לאמר שאני צריכה לאכול, לא הבנתי? ) אבל אני מבינה שהיית רציני ורצית לפגוע בכוונה כי הרגשת שפגעתי בך. אז תגיד שנפגעת (אפילו תשלח מסר עצבני ותדגיש שזה לא היה לעניין). אם אחרי שהבהרת את עצמך ואני עדיין ממשיכה ללא התחשבות, אתה חופשי לתקוף. אבל בחייאת, כולך רמזים ורמיזות. אני באמת ובתמים לא הבנתי שנפגעת...

 

[orald]

אני מתנצלת רשמית בפני ברת'ור.

הייתי עוקצנית, הייתי מרושעת, הייתי עצבנית, וירדתי לפסים אישיים מדי מתוך ידיעה מראש שאני מלכלכת סתם. אני מצטערת.

 

[דרוש שם]

אני מקבל את ההתנצלות

למרות שאני חושב שרשמתי בהודעה הראשונה שאני לא צוחק...

 

[המבורגר76]

ואני לא צחקתי איתך כשעניתי לתגובה

הראשונה. אני באמת לא אוהבת סופגניות עם ריבה ובלי סוכר. אמרתי "זה" מצחיק (ולא "אתה") כי התכוונתי לסיטואציה המגוחכת שאתה לא יכול לאכול את הסופגניה הקלאסית בגלל הסכרת ואני שכן יכולה, לא אוהבת את הקלאסית. האירוניה שבדבר... ואז ענית לי בצורה שהסקתי שאתה צוחק והמשכתי באותו "טון"... טוב, סורי, לא הייתי ברורה בתגובה הראשונה שלי, כנראה

 

[המבורגר76]

סבבוש

 

[ברומבית]

עצונת

תחשוב על מה שאתה יכול ואוהב לאכול, בעיקר הדברים שלא דומים לסופגניות. לפעמים חיקויים יכולים להיות מתסכלים. אני למשל טבעונית. אז אני לא אוכלת את רוב הגלידות, רוב השוקולדים, לא המבורגרים (גם לא את המכשפה שלנו), לא קבנוסים ולא בורקסים (תמיד מורחים ביצה) אבל אני כן אוכלת אורז, עגבניות, עדשים, פלאפל, פסטה, ו...סופגניות

(בלי ריבה). אז אמנם בעקרון המצב שלי יותר טוב כי זה מה שבחרתי, אבל בכל מקרה עדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה

(איכשהו אני לא נהיית מתוסכלת מכל גלידה פרוה / "המבורגר" מעדשים / "פסטרמה" מסויה, עם טעם מעצבן או שום טעם. אבל כן מתעצבנת כשדוחפים "מי גבינה" לדגנים ללא שום צורך

) יש לציין שאוכל זה אחד הדברים שהכי מהנים בשבילי

 

[דרוש שם]

תודה על התמיכה, אבל

לצערי, יש הבדל בין המצב שלי למצב שלך אני לא בחרתי את המצב שלי, וזה בדיוק ההבדל אם את תתעוררי בבוקר, ותרצי לאכול בשר (בלי להתיחס לנושאים שבגללם נהיית טבעונית) הגוף שלך יקבל את זה , ולא תצתרכי להכניס לגוף זריקות כדי שזה יעבור. אני לא בחרתי להיות סכרתי, אני מאוד רוצה דברים מסוימים, אבל אני פיזית, לא יכול חישבתי פעם וסופגניה אחת, תעלה לי כמעט 20 יחידות אינסולין (כאשר, צריך לתת אותן בחלקים, עם השהיות) כדי לתת לך מושג , אני על פרוסה של לחם רגיל מזריק יחידה אחת...

 

[ברומבית]

נו, אין מה לעשות

שוב, אין טעם להתעסק במה שאתה לא יכול. למרות שאני לא באמת מבינה בהגבלות תזונתיות שונות, אבל אני מניחה שזה הרבה פחות גרוע כשמתמקדים במה שיש, מה ש"מותר" לך. למורֶה שלי לזכוכית יש סוכרת, והוא לא אמר מילה על סופגניות

אבל שוב (נמאס לי לכתוב את המילה הזאת), אני לא יודעת עד כמה הוא אוהב אותן או כל אוכל אחר. סתם נזכרתי. +גם אני לא בחרתי שהקבנוס יווצר בעזרת התעללות

 

[ברומבית]

+"חוכמת חיים":

אתה לא צריך סופגניות ספציפית, אתה צריך אוכל טעים. ויש כזה בהמון המון צורות.

 

[ברומבית]

חשבתי על זה כל הנסיעה

חשבתי מה להגיד על מה שאולי תגיב לי. ולא הגבת, אז אני לא צריכה להגיד כלום. אז רק תדע שחשבתי על זה המון (יכולתי לא לספר על זה אבל ישב לי על הלב) ועדיין אין צורך שתיבהל/תרגיש אשמה/משהו אחר

מאחלת לך חיים טעימים, ושתמצא את השם שדרוש לך.

 

[דרוש שם]

האמת, חשבתי על מה להגיב לך על מה שכתבת

תראי, לכל סכרתי יש "מערכת יחסים" מאוד מסובכת עם אוכל ואינסולין ככה שהמורה שלך לזכוכית יכול להיות במצב הרבה יותר טוב ממני (וכך אני מקווה הם פני הדברים). לא נבהלתי, הכל בסדר... האמת, אני די רגיל לסכרת הזו , הדברים הבודדים שאני שונא זה את החגים, ונמלי תעופה (אבל עם שניהם אני יכול להסתדר) תודה על האיחולים. (האמת היא, שדרוש שם, מגיע מהרצון למצוא שם שבו אני אשאר אנונימי , לא מצאתי אחד אז אמרתי ננסה את זה והוא היה פנוי

)

 

[ברומבית]

 

[ורוד עם נצנצים]

נשמע שזה ממש קשה לך.

באסה. התחליפים עד כדי כך גרועים? הדבר הכי גורע שיש בלאסור על מישהו משהו, זה לאסור עליו משהו שהוא מאוד רוצה. אני אישית ממש גרועה בדיאטות בלא לאכול אוכל X או לאכול דווקא אוכל Y) אני ממש מפונקת. אבל לא הרגשתי אף פעם שזה אסון אם אני אחרוג מהכללים, אז הרשתי לעצמי (רק אולי פחות...) לא יודעת מה היה קורה אם לא הייתי יכולה בכלל. אם אתה לוקח אינסולין אסור לך אפילו סופגניה אחת? משהו חד פעמי? אכלת פעם סופגניות שאתה כ"כ רוצה לאכול? מאיזה גיל יש לך את הסוכרת? מי שעבודה ולימודים זה דבר טוב עבורו - מצבו טוב!

 

[דרוש שם]

זה מסובך...

לחשב אינסולין-אוכל זה דבר שמשתנה מאדם לאדם ובמצב שלו בתקופה האחרונה. ככה שאין תשובה חד משמעית לגבי השאלות שלך, אני סכרתי על אינסולין כבר 5 שנים (אני חושב שזה עונה על כלל השאלות)

 

[ורוד עם נצנצים]

זה נשמע שלא תוכל לאכול סופגניות

אז אני מקווה שלפחות תלמד לכאוב את זה פחות. היה לי באמת עצוב לקרוא שזה גרם לך לבכי. וחנוכה זה גם נרות וסביבונים

חג שמח!

 

[snoopytush]

הממפ

החלטתי לתת לפורום צ'אנס אחרון למרות שדי נגמלתי ממנו אבל חברה שלי רצתה שאני אכתוב והחלטתי שזה שאני לא מסתדרת עם כולם לא צריך למנוע ממני להתבטא. זו בעיה שלהם לא שלי. האמת שזה לא רק מהשבוע זה מהאירועים הבולטים במהלך השבועיים : התארגנו כמה חברים מהפורומים השונים וביקרנו בחורה שיש לה סרטן ומאושפזת באחד מבתי החולים בארץ. היה נהדר וכייף חיים למרות שחשבתי שזה יהיה ביקור מלנכולי. חשבתי שהיא הולכת למות אבל ניתחו בפורום את הסיבות הרוחניות למחלה שלה. כי זה סרטן שלה פעם שלישית מה שמעיד על זה שיש סיבה מאחורי הדברים ולא רק בריאותית. רציתי שינתחו את הסיבה הרוחנית שלי יש פסוריאזיס אבל הם מנתחים רק פעם בשבוע

הייתי במפגש ח"חניקים היה נחמד אבל הייתי מעט זמן כי הגענו באיחור . יש שם אנשים ממש חמודים. ראיתי כתבה על מערכת הלימודים בפינלנד וראיתי איך המערכת הלימודים שלנו דפוקה מיסודה זה היה מעורר השראה הנה הכתבה למי שמתעניין http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=855582&TypeID=0&sid=126 אני מרגישה שאני רוצה ללמוד כבר תקשור אין לי סבלנות לחכות למרות שאמרו לי שאני לא מוכנה. ואני גם קצת מפחדת למרות שאני יודעת עם מי אני רוצה ללמוד והיא גם חברה שלי אז בכלל אני סומכת עליה. זה מפחיד אותי לשמוע פתאום קולות או לראות דברים . אבל זה מושך אותי ואני כבר ממש רוצה להכנס למים ולראות איך זה. בתור תחביב כמובן . ידיד שלי אמר לי שהוא שונא אותי. הוא חשב שזה בסדר להגיד לי דבר כזה כשהוא כועס על דברים שלא קשורים אלי ואני התעצבנתי . הגבתי קשה למילה שנאה ואז שמתי לב שאני שונאת הרבה פעמים אנשים לזמן קצר מרב כעס ועכשיו אני כבר לא מפחדת משינאה. ואם מישהו יגיד לי שהוא שונא אותי אני לא אפחד יותר . זה כאילו פתח לי את הראש לאפשרות להכיל רגשות קשים של אנשים שלא תמיד נעימים למשמע השומע אבל הם מאוד טבעיים. זה אנושי לשנוא זה פשוט לא בריא לאורך זמן אבל אני מאמינה שרב האנשים התנסו בתחושה הזו.