סיכום צפייה והתרשמות ביניים

[נדירליאל]

סיימתי את "האיש שלי בפנים", עונה 2
לצערי העונה השנייה מאכזבת מאוד. היא הפכה לממתק אוורירי חסר משקל ומשמעות.
הסדרה בעונה הראשונה הצליחה בגלל ההתאמה של הדמות הראשית והדמות המלווה [בעלת משרד החקירות] לעלילה. בעונה השנייה יש ויתור על "החידה" כלומ ר ויתרו על הז'אנר לגמרי. קיבלנו סיט.קום לבומר'ס, כנראה מיותר וכנראה דנסון לא יתגאה בו. פרקים 6 ו- 8 הם דוגמות להתפרקות הז'אנר, אובדן הדרך וקיטשיות הוליוודית טיפוסית.
לא מומלץ אלא רק לחובבי סוכר לבן.
פלוריבוס
אין ספק שזו סדרה מתוחכמת מאוד. איני יכול להזדהות עם הדמות הראשית, נהפוך הוא היא מרגיזה אותי. אם זה מכוון הרי זה בהחלט גאוני, כי כך הצופה נדרש לחשוב, לברר בינו לבינו את צדקת הפעולות שלה.
העמדה הפוליטית בסדרה צורחת בקול רם: אינדווידואליזם מול "השבט, הלאום" פאשיזם.
דבר נוסף יפהפה הוא תבנית עלילה אופיינית למערבון, נרטיב "דוד מול גוליית".
מומלץ בכל פה.