סיוט במקלחת
חלק ראשון - אין לי מושג בת כמה הייתי כשזה קרה, יודעת שהייתי גדולה, כי אחותי הייתה ממש גדולה. גרתי עם ההורים והיה לנו תינוק בבית. כשאני חושבת על כך כעת, אז אולי זה היה ממש לא מזמן, והיה זה הבן של אחותי... אבל הכל ממש מבולבל לי. היא הלכה כל הזמן להיות אצל בת השכנים, בטח ילדה בת גילה. נורא היה עוזר לי לדעת איזה גיל זה היה. אני זוכרת שהרתחתי מים בקומקום והעצבים הגיעו כי המים לא רתחו. כבר כמה ימים שהמים מפסיקים להתחמם באמצע הרתיחה. מתי יחליפו את הקומקום המסריח הזה? רציתי קפה נורא, והתחלתי להשתולל במטבח. צרחתי על כולם. אפילו על אמא... מה זה צרחתי...התפצצתי מעצבים. אמא היתה רגועה וסבלנית, אפילו חייכה אלי. היא כעסה על אחותי על שלקחה לי את כלי האיפור וישבה לשחק אצל השכנה. איך לעזאזל היא משחקת עם אודם וסומק והיא בכלל כבר נשואה ויש לה ילד? (אחותי צעירה ממני. ת.א). בכלל אמא היתה כל הזמן לטובתי. אחי היה עסוק בלהכות את חבר שלו כי זה התחיל איתי. אחי לא מרשה לחברים שלו לחשוב עלי כעל בחורה. רק ילדה קטנה. תמיד הייתי האוצר המוגן של הבית. לא משנה, אמא הלכה לשכנים ובינתיים אבא בא ושאל אם ראיתי את התינוק הבוקר. עניתי שלא ובכיתי. ``אני פוחדת ללכת אליו, הוא יראה מפלצת``. ואז שוב הבכי הופך לעצבים. אני מעיפה כלים באויר, שוברת מכל הבא ליד... (אני? בחיים לא התפרעתי באלימות שכזו...). חלק שני - אני הולכת להתקלח, אבל זה מוזר. המקלחות לא בתוך הדירה... גרנו במין בית מגורים משותפים מוזרים, משהו נוסח הארלם. המקלחות היו תאים קטנים מול דירות המגורים עצמם. טוב אז אני מתקלחת ופתאום נכנס ילד קטן דתי, הוא השתמש בתא המקלחון שלי כמעבר לצד השני של הביניין. טוב אז הוא נתקע מולי, ואני ערומה מתבוננת בו בשוק. אולי היה בן 4, אולי 5, לא יותר מזה. ואז הוא ניגש אלי וצובט אותי, במקום תפסתי לו את הכיפה וזרקתי על הרצפה הרטובה. מיד נכנס עוד אדם, דתי אף הוא. הוא היה הרבה יותר מבוגר, אפילו ייתכן והיה בן 30. הוא התבונן בי ואני כיסיתי את מערומיי בעזרת ידיי. הם עמדו שם ולא יצאו. ואז הוא ניגש אלי, המבוגר, והתחיל ללטף ואני בועטת וצורחת כמו פר בזירה. הוא דחק אותי לקיר והילד הקטן מתבונן בי נאבקת. כנראה שהוא נבהל מהצרחות ופתאום ברח. אין לי מושג מה הוא הצליח לעשות. פשוט ניסיתי לתפוס מגבת להתכסות בה, החלקתי מהמים ונפלתי על הארץ. התרוממתי לחלון וצרחתי ``אמא, אמא - אונ...תצילו אותי, תתפסו אותו``. אמא שמעה אותי ושאלה היכן אני. אפילו אחותי באה בריצה. פתאום החל מרדף. תפסו אותם. אחותי תפסה את הילד הקטן. אני במגבת נופלת לזרועות אבא וצורחת בהיסטריה ``אבא ניסו לאנ...אותי שוב...`` (שוב? אהה, כנראה זה היה אחרי הטראומה שהייתה לי...). המסדרונות שם היו בטון יצוק קר, אני נגררת, רכב עולה לחנות על חניון הגג, עוצר וחוסם אותנו. ממש נעמד באמצע הכביש. הנהג יושב וצוחק האוטו האדום שלו. אמא באה בניידת ``תפסנו אותם``. הבלש ניגש לומר לי שלום, ואני נבהלת ממנו ונרתעת. אז החלתי לבכות. בכיתי כמו מטורפת. הסלולרי צלצל בלי הפסקה ואני בוכה בהיסטריה. התעוררתי מהסיוט! ================================================================ יצאנו לבלות אמש... אז הלכתי לישון בשבע בבוקר והתעוררתי בתשע בבוקר. ישנתי סה``כ שעתיים וכבר סיוט כזה נורא? אל תשאלו אותי מדוע אינני ישנה הרבה.. הנה הסיבה! כל מי שמכיר אותי היטב, יבין שבסיוט הזה כל הדמויות הינם חבריי הווירטואליים, לא בני משפחה. חבריי הטובים! תראו מה אני חולמת שהם עושים לי... יש לי חשק נוראי לקבור את עצמי בזה הרגע. מזל שחברה שלי אצלי. ישר ישבתי לכתוב לכם את הכל, שלא אשכח שום דבר... אני הולכת לסופר - הבטחתי לבשל לה ספגטי בולונז... שבת שלום לכם הפסיכית שלכם - תגל
חלק ראשון - אין לי מושג בת כמה הייתי כשזה קרה, יודעת שהייתי גדולה, כי אחותי הייתה ממש גדולה. גרתי עם ההורים והיה לנו תינוק בבית. כשאני חושבת על כך כעת, אז אולי זה היה ממש לא מזמן, והיה זה הבן של אחותי... אבל הכל ממש מבולבל לי. היא הלכה כל הזמן להיות אצל בת השכנים, בטח ילדה בת גילה. נורא היה עוזר לי לדעת איזה גיל זה היה. אני זוכרת שהרתחתי מים בקומקום והעצבים הגיעו כי המים לא רתחו. כבר כמה ימים שהמים מפסיקים להתחמם באמצע הרתיחה. מתי יחליפו את הקומקום המסריח הזה? רציתי קפה נורא, והתחלתי להשתולל במטבח. צרחתי על כולם. אפילו על אמא... מה זה צרחתי...התפצצתי מעצבים. אמא היתה רגועה וסבלנית, אפילו חייכה אלי. היא כעסה על אחותי על שלקחה לי את כלי האיפור וישבה לשחק אצל השכנה. איך לעזאזל היא משחקת עם אודם וסומק והיא בכלל כבר נשואה ויש לה ילד? (אחותי צעירה ממני. ת.א). בכלל אמא היתה כל הזמן לטובתי. אחי היה עסוק בלהכות את חבר שלו כי זה התחיל איתי. אחי לא מרשה לחברים שלו לחשוב עלי כעל בחורה. רק ילדה קטנה. תמיד הייתי האוצר המוגן של הבית. לא משנה, אמא הלכה לשכנים ובינתיים אבא בא ושאל אם ראיתי את התינוק הבוקר. עניתי שלא ובכיתי. ``אני פוחדת ללכת אליו, הוא יראה מפלצת``. ואז שוב הבכי הופך לעצבים. אני מעיפה כלים באויר, שוברת מכל הבא ליד... (אני? בחיים לא התפרעתי באלימות שכזו...). חלק שני - אני הולכת להתקלח, אבל זה מוזר. המקלחות לא בתוך הדירה... גרנו במין בית מגורים משותפים מוזרים, משהו נוסח הארלם. המקלחות היו תאים קטנים מול דירות המגורים עצמם. טוב אז אני מתקלחת ופתאום נכנס ילד קטן דתי, הוא השתמש בתא המקלחון שלי כמעבר לצד השני של הביניין. טוב אז הוא נתקע מולי, ואני ערומה מתבוננת בו בשוק. אולי היה בן 4, אולי 5, לא יותר מזה. ואז הוא ניגש אלי וצובט אותי, במקום תפסתי לו את הכיפה וזרקתי על הרצפה הרטובה. מיד נכנס עוד אדם, דתי אף הוא. הוא היה הרבה יותר מבוגר, אפילו ייתכן והיה בן 30. הוא התבונן בי ואני כיסיתי את מערומיי בעזרת ידיי. הם עמדו שם ולא יצאו. ואז הוא ניגש אלי, המבוגר, והתחיל ללטף ואני בועטת וצורחת כמו פר בזירה. הוא דחק אותי לקיר והילד הקטן מתבונן בי נאבקת. כנראה שהוא נבהל מהצרחות ופתאום ברח. אין לי מושג מה הוא הצליח לעשות. פשוט ניסיתי לתפוס מגבת להתכסות בה, החלקתי מהמים ונפלתי על הארץ. התרוממתי לחלון וצרחתי ``אמא, אמא - אונ...תצילו אותי, תתפסו אותו``. אמא שמעה אותי ושאלה היכן אני. אפילו אחותי באה בריצה. פתאום החל מרדף. תפסו אותם. אחותי תפסה את הילד הקטן. אני במגבת נופלת לזרועות אבא וצורחת בהיסטריה ``אבא ניסו לאנ...אותי שוב...`` (שוב? אהה, כנראה זה היה אחרי הטראומה שהייתה לי...). המסדרונות שם היו בטון יצוק קר, אני נגררת, רכב עולה לחנות על חניון הגג, עוצר וחוסם אותנו. ממש נעמד באמצע הכביש. הנהג יושב וצוחק האוטו האדום שלו. אמא באה בניידת ``תפסנו אותם``. הבלש ניגש לומר לי שלום, ואני נבהלת ממנו ונרתעת. אז החלתי לבכות. בכיתי כמו מטורפת. הסלולרי צלצל בלי הפסקה ואני בוכה בהיסטריה. התעוררתי מהסיוט! ================================================================ יצאנו לבלות אמש... אז הלכתי לישון בשבע בבוקר והתעוררתי בתשע בבוקר. ישנתי סה``כ שעתיים וכבר סיוט כזה נורא? אל תשאלו אותי מדוע אינני ישנה הרבה.. הנה הסיבה! כל מי שמכיר אותי היטב, יבין שבסיוט הזה כל הדמויות הינם חבריי הווירטואליים, לא בני משפחה. חבריי הטובים! תראו מה אני חולמת שהם עושים לי... יש לי חשק נוראי לקבור את עצמי בזה הרגע. מזל שחברה שלי אצלי. ישר ישבתי לכתוב לכם את הכל, שלא אשכח שום דבר... אני הולכת לסופר - הבטחתי לבשל לה ספגטי בולונז... שבת שלום לכם הפסיכית שלכם - תגל
