סיוטים של אמא

[iz666]

סיוטים של אמא

שלום, שמי איל ואני מתגייס לסיירת אגוז בקיץ. מהרגע שגיליתי שהתקבלתי ליחידה הזאת אמא שלי "משגעת" אותי שהיא קמה בחמש לפנות בוקר מזיעה לגמרי אחרי שהיה לי סיוטים שהיא "נפרדת" ממני או בקיצור, שאני מת... חס וחלילה טפו טפו טפו. בנוסף היא גם מאוד לא תומכת ורוצה שאני אהיה ג´ובניק. הבעיה העיקרית היא איך לגרום לסיוטים האלה שלה להפסיק ואיך אפשר קצת להרגיע אותה??? היא ממש משגעת אותי!!! ואני גם דיי דואג לה בקטע עם החלומות האלה. אם אפשר לקבל תגובה אני מאוד אשמח, תודה מראש, איל.

 

[marcelo majlin]

תגובה

קודם ברכות שהתקבלתה ליחידה מובחרת לגבי אמא האמת מנסיון כל אמא דואגת אבל אתה צודק שיש בתגובה של אמך תגובה חריגה אני מניח קשור להסטוריה שלכם כמשפחה או שלה היתי ממליץ לגשת לטיפול אפילו למספר שיחות אצל מטפל לבדוק את הנושא כי המצב ילך ויחריף בהצלחה מרסלו

 

[הכוכבת]

סיוטים

תנסה להיות ילד טוב, וכשתהיה בצבא תתקשר כמה שיותר, ואל תספר לה מה באמת אתה עושה שם... זה יפחית מהלחץ... גיוס נעים

 

[גרא.]

תגובתה של אמך,טבעית ומובנת.ואינה

שונה מתגובתן של אמהות רבות שבניהן עומדים להתגייס..למעשה אין אם שאינה חרדה,חוששת,לעיתים גם מבוהלת מהגיוס הקרב,אלא שהתגובות לכך שונות,ותלויות כמובן באישיות השונה של כל אחת.אימך אינה זקוקה לטיפול,אלא להבין ולהרגיש שבעייתה אינה נחלת הבלבדית,אלא היא משותפת לכל האימהות.וקל יותר להתמודד עם רגשות המצוקה הללו בצוותא,בחברת אמהות עם מצוקה דומה.בדרך כלל במרבית המתנסי"ם מתארגנות מדי פעם קבוצות כאלה של אמהות של חיים לפני גיוס,וכן בתקופת השירות,בהדרכת פסיכולוגית,או עו"ס.דרך ההקשבה למצוקות האחרות והיכולת לבטא את חששותיה ופחדיה,היא גם מקבלת את האפשרות לאיוורור רגשותיה,אבל גם מקבלת תמיכה ואמפטיה רבה,לה היר זקוקה יותר מכל.לכן אייל, אתה יכול לנסות להרגיע אותה,בעיקר דרך הקשבה פסיבית,ללא התנגדות או נסיון להציק את בחירתה..נסה להיות אמפטי ככל האפשר לרגשותיה,בלא ווכוח ובלא הסכמה..ואם תמצא קבוצת תמיכה כפי שתארתי,בקש ממנה להצטרף אליה.או בקש ממי מהקבוצה,להזמינה למפגש.מנסיוני,המפגשים הללו של אמהות לחיילים, לא מסיימות את החששות והפחדים,אבל מקלות על ההתמודדות.בכל מקרה,מצדיע לך על קבלתך לסיירת אגוז.שמור על עצמך.

 

[tal2019]

היי איל

ראשית המון הצלחה ,והכי חשוב שמור על עצמך איל,גם אני אמא לשני חיילים קרביים,ואני מבינה את החרדות והסייוטים של אמא שלך,גם אני לא יודעת חלום טוב מאז הגדול התגייס,אבל משתדלת מאד ,לא להוסיף לבניי עוד לחץ מעבר למה שכבר יש,הם בחרו את המסלול שלהם ,ואני רק עומדת בצד,מחזיקה אצבעות,ומתפללת להצלחתם ולשלומם. סיפור קטן,שאולי יעזור. לפני כחודשיים בשיא המתח,אחד מבניי לא התקשר יומיים...אני פחדתי פחד מוות,התקשרתי אליו,והוא לא ענה,נכנסו לראשי מחשבות קשות,למרות שידעתי שהוא במקום שאין באפשרותו לענות,המתנתי שעה והתקשרתי בחסום,פתאום עונה לי בחור לא מוכר,נבהלתי עד טרוף,שאלתי בצעקה היכן בני?הבחור ענה בלחש רק רגע,הדופק עלה ,ואז בני בלחישה עונה ,אמא תרגעי לא יכול לדבר וסגר. תרגעי?יצאתי מדעתי. כשחזר הביתה שאלתי מה היה .ענה לי. הפלא היה פתוח לרגע ,בעבור הקצין שלי, אנחנו היינו במארב,ואמא שלי מתקשרת ומתעלפת למפקד.כעס ולא הבין את הפחד שלי.בכיתי נורא,גם מהמחשבה על המארב... ואז אמר לי בני.אני לעולם לא משתף אותך יותר...אומר לך שאני שומר ברכבת ואז תרגעי איל הבן שלי אמר לי דבר אחד חשוב אם האמת חייבים להתמודד ,ולא השקר ימלא את מקומו...אגב נכון בכל הקשר. תשאל את אמא שלך,האם כדאי אולי לספר לה שאתה הולך לתפקיד פקידה? בכדי שאמך תרגע ,ואז יהיה לך שקט . ,והבנה מלאה לרצונך,ומסלולך? מקווה שעזרתי במעט. איל תבורך בדרכך,ובהצלחה... טלי