סיבוב שני

[כמה זמן 1]

סיבוב שני

סיבוב שני
אני לקראת סיבוב שני מתרומה, הנסיעה תהיה כנראה בתחילת אפריל,שבוע לפני פסח, מקוה לצאת מעבדות לחירות,,,, משום מה ולמרות שכבר חוויתי תרומה ופעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו, אני מרגישה ממש כמו בפעם הראשונה..אותה תחושה של "אני לא מספיק טובה" ואיך מוותרים על ה"אני" שלי, הרי לא יהיה ממני עוד....וזה לא נותן לי מנוח אני יודעת שבטח הם יהיו מקסימים,ואין לי ספק שאוהב אותם.. אך בכל זאת קשה לי...הרי תמיד אני באה לפורום הזה ל"קטר"על מר גורלי ולרוב מוצאת נחמה.. היום סיפרנו לחמתי על התרומה..והיא הרגישה מאושרת,ידעתי שהיא תשמח, ורציתי לשמח אותה,כי היא חולה מאוד ורציתי לתת לה תקוה,היא חיה בארה"ב והפסיכולוג שלה ביקש שניתן לה תקוה להתחלות חדשות, מקוה לא לאכזב אותה. ולא להתאכזב הרגשות שלי מבולבלות..בעת כתיבת שורות אלו פתאום הרגשתי טוב,כי הינה משהוא טוב הולך לקרות ...האם כך יהיה???אני מקוה שכן אך אם אתאכזב שוב, אני יודעת לאתרסק..ואני פוחדת,פוחדת לאכזב את כולם ואותי

 

[צוקה1]

ריגשת אותי בדברייך

סיבוב שני
אני לקראת סיבוב שני מתרומה, הנסיעה תהיה כנראה בתחילת אפריל,שבוע לפני פסח, מקוה לצאת מעבדות לחירות,,,, משום מה ולמרות שכבר חוויתי תרומה ופעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו, אני מרגישה ממש כמו בפעם הראשונה..אותה תחושה של "אני לא מספיק טובה" ואיך מוותרים על ה"אני" שלי, הרי לא יהיה ממני עוד....וזה לא נותן לי מנוח אני יודעת שבטח הם יהיו מקסימים,ואין לי ספק שאוהב אותם.. אך בכל זאת קשה לי...הרי תמיד אני באה לפורום הזה ל"קטר"על מר גורלי ולרוב מוצאת נחמה.. היום סיפרנו לחמתי על התרומה..והיא הרגישה מאושרת,ידעתי שהיא תשמח, ורציתי לשמח אותה,כי היא חולה מאוד ורציתי לתת לה תקוה,היא חיה בארה"ב והפסיכולוג שלה ביקש שניתן לה תקוה להתחלות חדשות, מקוה לא לאכזב אותה. ולא להתאכזב הרגשות שלי מבולבלות..בעת כתיבת שורות אלו פתאום הרגשתי טוב,כי הינה משהוא טוב הולך לקרות ...האם כך יהיה???אני מקוה שכן אך אם אתאכזב שוב, אני יודעת לאתרסק..ואני פוחדת,פוחדת לאכזב את כולם ואותי

ריגשת אותי בדברייך
איזה ניק בחרת לך וכמה משמעותי . ומבחינתי נוגע בכאב -כן לעזאזל כמה זמן? כמה כמה זמן עד שנזכה להגשים את החלום? לממש את הכמיהה ?את הצורך הנואש לילד? לא יודעת למה התכוונת כשאמרת:"אני לא מספיק טובה" (אך אותי זה לוקח למחשבה על דימוי עצמי נמוך של חלק מאיתנו,שחשים פגומים בגלל אי היכולת להיכנס להריון ). תקשיבי חמודה את לא מוותרת. לחלוטין לא מוותרת על האני שלך-איך הגעת לזה? פעם חשבו שאישיותו של אדם היא תוצאה של מטען גנטי בלבד אבל דעה זו כידוע קדומה ומיושנת. כבר הרבה שנים מבינים שאישיותו של אדם היא שילוב של מטען גנטי וסביבתי כאשר לתנאים הסביביתיים יש משקל מכובד ומהותי מאוד.את חלק משמעותי מאוד בעיצוב עולמו הפנימי והחצוני ,מעיצוב אישיותו . (וזה כולל כל כך הרבה מרכיבים חשובים באישיותו כמו דימוי עצמי ובטחון עצמי ,יכולת רגשית ותיקשורתית, ערכים, תפיסות עולם, מנטליות, הרגלים ועוד ועוד) מקווה בכל ליבי שהפעם תהרי ויותר לא תדעי אכזבות והתרסקויות בהצלחה יקירה צוקה

 

[סנשיין60]

תודה צוקה

ריגשת אותי בדברייך
איזה ניק בחרת לך וכמה משמעותי . ומבחינתי נוגע בכאב -כן לעזאזל כמה זמן? כמה כמה זמן עד שנזכה להגשים את החלום? לממש את הכמיהה ?את הצורך הנואש לילד? לא יודעת למה התכוונת כשאמרת:"אני לא מספיק טובה" (אך אותי זה לוקח למחשבה על דימוי עצמי נמוך של חלק מאיתנו,שחשים פגומים בגלל אי היכולת להיכנס להריון ). תקשיבי חמודה את לא מוותרת. לחלוטין לא מוותרת על האני שלך-איך הגעת לזה? פעם חשבו שאישיותו של אדם היא תוצאה של מטען גנטי בלבד אבל דעה זו כידוע קדומה ומיושנת. כבר הרבה שנים מבינים שאישיותו של אדם היא שילוב של מטען גנטי וסביבתי כאשר לתנאים הסביביתיים יש משקל מכובד ומהותי מאוד.את חלק משמעותי מאוד בעיצוב עולמו הפנימי והחצוני ,מעיצוב אישיותו . (וזה כולל כל כך הרבה מרכיבים חשובים באישיותו כמו דימוי עצמי ובטחון עצמי ,יכולת רגשית ותיקשורתית, ערכים, תפיסות עולם, מנטליות, הרגלים ועוד ועוד) מקווה בכל ליבי שהפעם תהרי ויותר לא תדעי אכזבות והתרסקויות בהצלחה יקירה צוקה

תודה צוקה
בדקות אלו החלפתי את הניק שלי,אולי תקוה חדשה... כן,כנראה "הלא טובה מספיק" נובע מדמוי עצמי נמוך.. ובהחלט מרגישה "פגומה" תמיד כשלונות לוקחים אותי למקומות נמוכים כאלה אך אין לי ספק שכשזה יגיע (ההריון והלידה) העולל יקבל ממני את כל מה שלא קיבלתי,ויותר.. רק הפחד הזה מההיתרסקות , לעיתים משתק אותי.. תודה ושוב תודה על העידוד בתוכי אני יודעת שלא אוותר, ואין דרך אחרת להגשמה העצמית שלי לפחות... אין לך מושג כמה אני רוצה.......... שבת שלום

 

[אדוינה]

סנשיין, הולם אותך../images/Emo42.gif

תודה צוקה
בדקות אלו החלפתי את הניק שלי,אולי תקוה חדשה... כן,כנראה "הלא טובה מספיק" נובע מדמוי עצמי נמוך.. ובהחלט מרגישה "פגומה" תמיד כשלונות לוקחים אותי למקומות נמוכים כאלה אך אין לי ספק שכשזה יגיע (ההריון והלידה) העולל יקבל ממני את כל מה שלא קיבלתי,ויותר.. רק הפחד הזה מההיתרסקות , לעיתים משתק אותי.. תודה ושוב תודה על העידוד בתוכי אני יודעת שלא אוותר, ואין דרך אחרת להגשמה העצמית שלי לפחות... אין לך מושג כמה אני רוצה.......... שבת שלום

סנשיין, הולם אותך

מכירה את המקום הזה.. רק הידיעה שאני לא אוותר ,בדיוק כמוך,על ילד משלי ולא משנה באיזה דרך,מניע אותי לשנס מותניים ולהמשיך. מאחלת לך הצלחה!

 

[סנשיין60]

אדוינה,לצערי המקומות האלו

סנשיין, הולם אותך

מכירה את המקום הזה.. רק הידיעה שאני לא אוותר ,בדיוק כמוך,על ילד משלי ולא משנה באיזה דרך,מניע אותי לשנס מותניים ולהמשיך. מאחלת לך הצלחה!

אדוינה,לצערי המקומות האלו
לרוב נותנים לנו את בדרייב להמשיך,ובמיקרים כאלה לא צריך לוותר, ולקחת את הכוח הזה קדימה לעשיה,ולבסוף להצלחה.. אין לי ספק שנצליח,אנשים כמונו ניבנים כך.. אז אל תוותרי..תמשיכי לחלום..ולהגשים.. אנו צריכות לחשוב על שם משותף ליצירה שבדרך.... כל לחי..

 

[בריזה1]

או זה שם אופטימי

תודה צוקה
בדקות אלו החלפתי את הניק שלי,אולי תקוה חדשה... כן,כנראה "הלא טובה מספיק" נובע מדמוי עצמי נמוך.. ובהחלט מרגישה "פגומה" תמיד כשלונות לוקחים אותי למקומות נמוכים כאלה אך אין לי ספק שכשזה יגיע (ההריון והלידה) העולל יקבל ממני את כל מה שלא קיבלתי,ויותר.. רק הפחד הזה מההיתרסקות , לעיתים משתק אותי.. תודה ושוב תודה על העידוד בתוכי אני יודעת שלא אוותר, ואין דרך אחרת להגשמה העצמית שלי לפחות... אין לך מושג כמה אני רוצה.......... שבת שלום

או זה שם אופטימי
יש פה מועדון מכובד של בנות שהצליחו בפעם השניה אני מעניקה לך בזאת כרטיס למועדון

בהצלחה בריזה

 

[נטע1962]

מחזקת את ידיך ושולחת לך חיבוק!|חיבו

תודה צוקה
בדקות אלו החלפתי את הניק שלי,אולי תקוה חדשה... כן,כנראה "הלא טובה מספיק" נובע מדמוי עצמי נמוך.. ובהחלט מרגישה "פגומה" תמיד כשלונות לוקחים אותי למקומות נמוכים כאלה אך אין לי ספק שכשזה יגיע (ההריון והלידה) העולל יקבל ממני את כל מה שלא קיבלתי,ויותר.. רק הפחד הזה מההיתרסקות , לעיתים משתק אותי.. תודה ושוב תודה על העידוד בתוכי אני יודעת שלא אוותר, ואין דרך אחרת להגשמה העצמית שלי לפחות... אין לך מושג כמה אני רוצה.......... שבת שלום

מחזקת את ידיך ושולחת לך חיבוק!|חיבו

 

[ayoosh]

שה../images/Emo42.gif שלך תזרח בקרוב

תודה צוקה
בדקות אלו החלפתי את הניק שלי,אולי תקוה חדשה... כן,כנראה "הלא טובה מספיק" נובע מדמוי עצמי נמוך.. ובהחלט מרגישה "פגומה" תמיד כשלונות לוקחים אותי למקומות נמוכים כאלה אך אין לי ספק שכשזה יגיע (ההריון והלידה) העולל יקבל ממני את כל מה שלא קיבלתי,ויותר.. רק הפחד הזה מההיתרסקות , לעיתים משתק אותי.. תודה ושוב תודה על העידוד בתוכי אני יודעת שלא אוותר, ואין דרך אחרת להגשמה העצמית שלי לפחות... אין לך מושג כמה אני רוצה.......... שבת שלום

שה

שלך תזרח בקרוב
מעניין ה"לא מספיק טובה" כנראה קשה להתחמק- גם אני הייתי שם, אבל היום זה כבר ממש נראה לי מצחיק- ההורות בראש וראשונה וההריון והלידה דחקו הצידה את כל זה, אבל זה דרש גם תהליך נפשי רציני לפני כן. מקווה מאוד מאוד שלא תחווי שום התרסקות. ואני דווקה חושבת שבהחלט אפשר להבין שעם כל כשלון, כל טיפול נעשה יותר קשה (נפשית). כבר יודעים לקראת מה הולכים, וכבר יודעים שאין 100% הצלחות... המון המון המון

 

[סנשיין60]

תודה לכולם

שה

שלך תזרח בקרוב
מעניין ה"לא מספיק טובה" כנראה קשה להתחמק- גם אני הייתי שם, אבל היום זה כבר ממש נראה לי מצחיק- ההורות בראש וראשונה וההריון והלידה דחקו הצידה את כל זה, אבל זה דרש גם תהליך נפשי רציני לפני כן. מקווה מאוד מאוד שלא תחווי שום התרסקות. ואני דווקה חושבת שבהחלט אפשר להבין שעם כל כשלון, כל טיפול נעשה יותר קשה (נפשית). כבר יודעים לקראת מה הולכים, וכבר יודעים שאין 100% הצלחות... המון המון המון

תודה לכולם
נכון כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה.. אך אבחר לגשת לטיפול ברוח חיובית ואופטימית וזה הרבה בזכות התגובות שלכם. תודה רבה

 

[עמית יובל]

כשנסעתי בפעם הראשונה הייתי בטוחה

סיבוב שני
אני לקראת סיבוב שני מתרומה, הנסיעה תהיה כנראה בתחילת אפריל,שבוע לפני פסח, מקוה לצאת מעבדות לחירות,,,, משום מה ולמרות שכבר חוויתי תרומה ופעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו, אני מרגישה ממש כמו בפעם הראשונה..אותה תחושה של "אני לא מספיק טובה" ואיך מוותרים על ה"אני" שלי, הרי לא יהיה ממני עוד....וזה לא נותן לי מנוח אני יודעת שבטח הם יהיו מקסימים,ואין לי ספק שאוהב אותם.. אך בכל זאת קשה לי...הרי תמיד אני באה לפורום הזה ל"קטר"על מר גורלי ולרוב מוצאת נחמה.. היום סיפרנו לחמתי על התרומה..והיא הרגישה מאושרת,ידעתי שהיא תשמח, ורציתי לשמח אותה,כי היא חולה מאוד ורציתי לתת לה תקוה,היא חיה בארה"ב והפסיכולוג שלה ביקש שניתן לה תקוה להתחלות חדשות, מקוה לא לאכזב אותה. ולא להתאכזב הרגשות שלי מבולבלות..בעת כתיבת שורות אלו פתאום הרגשתי טוב,כי הינה משהוא טוב הולך לקרות ...האם כך יהיה???אני מקוה שכן אך אם אתאכזב שוב, אני יודעת לאתרסק..ואני פוחדת,פוחדת לאכזב את כולם ואותי

כשנסעתי בפעם הראשונה הייתי בטוחה
שאחזור בהריון,אבל לא,גם עם הקפואים לא היתה לי הצלחה.ואני מכירה הרבה הצלחות אצל אחרות.פעם שנייה חששתי מאוד ולשמחתי התשובה היתה חיובית.צריך להאמין בתהליך,ברופא ובעצמך.מאחלת לך הצלה מכל הלב.

 

[wini4]

עמית יקרה, גם אני כמוך

כשנסעתי בפעם הראשונה הייתי בטוחה
שאחזור בהריון,אבל לא,גם עם הקפואים לא היתה לי הצלחה.ואני מכירה הרבה הצלחות אצל אחרות.פעם שנייה חששתי מאוד ולשמחתי התשובה היתה חיובית.צריך להאמין בתהליך,ברופא ובעצמך.מאחלת לך הצלה מכל הלב.

עמית יקרה, גם אני כמוך
לחזור בהריון בפעם הראשונה לא היתה שאלה בכלל. לצערי הגדול לא. ולאחר מכן עוד פעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו. אני מתוכננת לנסוע שוב עם לב רן בסוף מאי...ומקווה למחזר את ההצלחה שלך בפעם השנייה. שבת שלום.

 

[בריזה1]

ויני בהצלחה גם לך../images/Emo24.gif

עמית יקרה, גם אני כמוך
לחזור בהריון בפעם הראשונה לא היתה שאלה בכלל. לצערי הגדול לא. ולאחר מכן עוד פעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו. אני מתוכננת לנסוע שוב עם לב רן בסוף מאי...ומקווה למחזר את ההצלחה שלך בפעם השנייה. שבת שלום.

ויני בהצלחה גם לך

 

[עמית יובל]

גם אני בטיפול אצל לב רן.

עמית יקרה, גם אני כמוך
לחזור בהריון בפעם הראשונה לא היתה שאלה בכלל. לצערי הגדול לא. ולאחר מכן עוד פעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו. אני מתוכננת לנסוע שוב עם לב רן בסוף מאי...ומקווה למחזר את ההצלחה שלך בפעם השנייה. שבת שלום.

גם אני בטיפול אצל לב רן.
ואכן בפעם השנייה זה חיובי. מאחלת לך הצלחה בחודש מאי.קייב יפה במאי.אני הייתי בינואר במינוס 30 עלות.היה קפוא.

 

[עמית יובל]

אני הצלחתי בסיבוב שני.מאחלת לך

סיבוב שני
אני לקראת סיבוב שני מתרומה, הנסיעה תהיה כנראה בתחילת אפריל,שבוע לפני פסח, מקוה לצאת מעבדות לחירות,,,, משום מה ולמרות שכבר חוויתי תרומה ופעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו, אני מרגישה ממש כמו בפעם הראשונה..אותה תחושה של "אני לא מספיק טובה" ואיך מוותרים על ה"אני" שלי, הרי לא יהיה ממני עוד....וזה לא נותן לי מנוח אני יודעת שבטח הם יהיו מקסימים,ואין לי ספק שאוהב אותם.. אך בכל זאת קשה לי...הרי תמיד אני באה לפורום הזה ל"קטר"על מר גורלי ולרוב מוצאת נחמה.. היום סיפרנו לחמתי על התרומה..והיא הרגישה מאושרת,ידעתי שהיא תשמח, ורציתי לשמח אותה,כי היא חולה מאוד ורציתי לתת לה תקוה,היא חיה בארה"ב והפסיכולוג שלה ביקש שניתן לה תקוה להתחלות חדשות, מקוה לא לאכזב אותה. ולא להתאכזב הרגשות שלי מבולבלות..בעת כתיבת שורות אלו פתאום הרגשתי טוב,כי הינה משהוא טוב הולך לקרות ...האם כך יהיה???אני מקוה שכן אך אם אתאכזב שוב, אני יודעת לאתרסק..ואני פוחדת,פוחדת לאכזב את כולם ואותי

אני הצלחתי בסיבוב שני.מאחלת לך
הצלחה מכל הלב.

 

[יגעתומצאת]

בהצלחה רבה לכולן ועוד משהו

סיבוב שני
אני לקראת סיבוב שני מתרומה, הנסיעה תהיה כנראה בתחילת אפריל,שבוע לפני פסח, מקוה לצאת מעבדות לחירות,,,, משום מה ולמרות שכבר חוויתי תרומה ופעמיים החזרת מוקפאים שלא הצליחו, אני מרגישה ממש כמו בפעם הראשונה..אותה תחושה של "אני לא מספיק טובה" ואיך מוותרים על ה"אני" שלי, הרי לא יהיה ממני עוד....וזה לא נותן לי מנוח אני יודעת שבטח הם יהיו מקסימים,ואין לי ספק שאוהב אותם.. אך בכל זאת קשה לי...הרי תמיד אני באה לפורום הזה ל"קטר"על מר גורלי ולרוב מוצאת נחמה.. היום סיפרנו לחמתי על התרומה..והיא הרגישה מאושרת,ידעתי שהיא תשמח, ורציתי לשמח אותה,כי היא חולה מאוד ורציתי לתת לה תקוה,היא חיה בארה"ב והפסיכולוג שלה ביקש שניתן לה תקוה להתחלות חדשות, מקוה לא לאכזב אותה. ולא להתאכזב הרגשות שלי מבולבלות..בעת כתיבת שורות אלו פתאום הרגשתי טוב,כי הינה משהוא טוב הולך לקרות ...האם כך יהיה???אני מקוה שכן אך אם אתאכזב שוב, אני יודעת לאתרסק..ואני פוחדת,פוחדת לאכזב את כולם ואותי

בהצלחה רבה לכולן ועוד משהו
לסאנשיין קראתי את דבריך ואני מאחלת לך מכל הלב שהפעם תהיה "הפעם" , לגבי הוויתור על ה"אני" שלי ראשית אני רואה שאת לא מוותרת ואת ממשיכה למרות הקשיים, את יודעת כל אחד ואחת עוברים מסכת חיים לחלקינו כל דבר לא בא בקלות , אולי אני בתור אדם מאמין , מראש קל לי יותר כי אני אומרת אם הייתי בקטע כשלהו כנראה שהייתי צריכה לעבור אותו , ולפעמים גם לאדם מאמין זה לא פשוט. אני נשאתי רק לאחר גיל 40 , שמסביבי חברותי נשאו זו אחר זו ומספר הממוצע של ילדיהן הוא 6 , וכמובן שהגעתי לנישואין כבר בידיעה שעם הריונות יכולים להיות בעיות , וכמובן שעל בדיקת הפרופיל ההורמונלי הראשון התגלתה האמת , כמובן שהדמעות לא חדלו ובכדי לעודד נשלחתי למומחה גדול יותר , ניסינו שנה וחצי בהפסקות ואז ראינו שחייבים לעבור לאופציה של תרומה , ואז אני עיכלתי זאת שנה , ועברה לה עוד שנה ואז כבר כשהייתי אמורה לקבל בציות בגלל בלאגן בראשון הענין נדחה עברתי להדסה ושם היו עיכובים , והמעניין שהדבר הזה שבר אותי דברים שלא היו קשורים בי כבר השלמתי עם התרומה מחזור הברור היה מוצלח , כל הבדיקות הראו על הכל תקין חוץ מהבציות ואז העיכובים ואני אמרתי לעצמי אם היה תלוי בי הייתי מקבלת זאת טוב יותר זאת המציאות וצריך להתמודד איתה , אבל העיכובים החיצוניים שלא היו תלויים בי הוציאו ממני את כל המיץ .והתחלתי מעט אם האשמות עצמיות מדוע כל כל התעכבתי וכו' וכו' ואז כשהגענו לבני ציון יצאתי מנקודת הנחה שאני אסע עוד פעם , הכנתי את עצמי נפשית גם לכשלון של פעם ראשונה. ואז בעלי אמר לי תראי היו כל כך הרבה עיכובים , אולי הם לא היו סתם אולי היית צריכה לחכות לעת הזו כמו במגילת אסתר שנאמר רווח והצלה ליהודים יבוא ממקום אחר. ובאמת בסעייתא דשמיא גדולה זיכנו ה' להריון בפעם הראשונה כמובן שיש עדיין על מה להתפלל אני רק מתחילה שבוע 24 ומקווה להמשך תקין . בהסתכלות לאחור אני מרגישה שהגעתי למקום הנכון ביותר ובזמן הנכון , והם היו צריכים להיות השליחים . ולכןכנראה שהיו צריכים להיות העיכובים כי כשהתחלתי את התהליך עשיתי מחזור ברור וקיבלתי רגליים קרות, באותה תקופה בני ציון עדיין לא התחילו , ואז חיכיתי שנה בגלל הרגליים הקרות ,וכשחזרתי לראשון והבטיחו לי תוך 4 חודשים התחילו העיכובים. עברתי להדסה כי אני צריכה השגחה של פועה , ופועה עדיין לא התארגנה עם בני ציון ותוך כדי עיכובים בהדסה , כשכבר נקבע לי כביכול מקום בתור , לנובמבר 2006 וגם זה היה בספק הודיעו לי שפועה מתחילים לארגן קבוצה עם בני ציון וזכיתי להיות בקבוצה הראשונה ולהצליח. דרך אגב רק דרך הפורום נודע לי שהסיכויים בקפואים ,שבראשון זו היתה האלטרנטיבה היחידה, הם ב20 אחוז נמוכים מהסיכויים בטריים , לסיכום כל הסיפור בא להראות , שכזה צריך להיות זה יהיה , ולא הכל תלוי בנו וגם לא ברופאים ומה שנצטרך לעבור עד שנגיע למלא את משאלתינו כנראה שאנחנו צריכים לעבור , ולכן אין שום מקום לשום האשמה ,ואם לא הצליח כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות ואני מאחלת לך מכל הלב שהפעם המנצחת תהיה בקרוב ותבשרונו בבשורות טובות שבוע טוב

 

[ש י ב ו ל ת ב ש ד ה]

מחזקת את מה שיגעתומצאת כתבה

בהצלחה רבה לכולן ועוד משהו
לסאנשיין קראתי את דבריך ואני מאחלת לך מכל הלב שהפעם תהיה "הפעם" , לגבי הוויתור על ה"אני" שלי ראשית אני רואה שאת לא מוותרת ואת ממשיכה למרות הקשיים, את יודעת כל אחד ואחת עוברים מסכת חיים לחלקינו כל דבר לא בא בקלות , אולי אני בתור אדם מאמין , מראש קל לי יותר כי אני אומרת אם הייתי בקטע כשלהו כנראה שהייתי צריכה לעבור אותו , ולפעמים גם לאדם מאמין זה לא פשוט. אני נשאתי רק לאחר גיל 40 , שמסביבי חברותי נשאו זו אחר זו ומספר הממוצע של ילדיהן הוא 6 , וכמובן שהגעתי לנישואין כבר בידיעה שעם הריונות יכולים להיות בעיות , וכמובן שעל בדיקת הפרופיל ההורמונלי הראשון התגלתה האמת , כמובן שהדמעות לא חדלו ובכדי לעודד נשלחתי למומחה גדול יותר , ניסינו שנה וחצי בהפסקות ואז ראינו שחייבים לעבור לאופציה של תרומה , ואז אני עיכלתי זאת שנה , ועברה לה עוד שנה ואז כבר כשהייתי אמורה לקבל בציות בגלל בלאגן בראשון הענין נדחה עברתי להדסה ושם היו עיכובים , והמעניין שהדבר הזה שבר אותי דברים שלא היו קשורים בי כבר השלמתי עם התרומה מחזור הברור היה מוצלח , כל הבדיקות הראו על הכל תקין חוץ מהבציות ואז העיכובים ואני אמרתי לעצמי אם היה תלוי בי הייתי מקבלת זאת טוב יותר זאת המציאות וצריך להתמודד איתה , אבל העיכובים החיצוניים שלא היו תלויים בי הוציאו ממני את כל המיץ .והתחלתי מעט אם האשמות עצמיות מדוע כל כל התעכבתי וכו' וכו' ואז כשהגענו לבני ציון יצאתי מנקודת הנחה שאני אסע עוד פעם , הכנתי את עצמי נפשית גם לכשלון של פעם ראשונה. ואז בעלי אמר לי תראי היו כל כך הרבה עיכובים , אולי הם לא היו סתם אולי היית צריכה לחכות לעת הזו כמו במגילת אסתר שנאמר רווח והצלה ליהודים יבוא ממקום אחר. ובאמת בסעייתא דשמיא גדולה זיכנו ה' להריון בפעם הראשונה כמובן שיש עדיין על מה להתפלל אני רק מתחילה שבוע 24 ומקווה להמשך תקין . בהסתכלות לאחור אני מרגישה שהגעתי למקום הנכון ביותר ובזמן הנכון , והם היו צריכים להיות השליחים . ולכןכנראה שהיו צריכים להיות העיכובים כי כשהתחלתי את התהליך עשיתי מחזור ברור וקיבלתי רגליים קרות, באותה תקופה בני ציון עדיין לא התחילו , ואז חיכיתי שנה בגלל הרגליים הקרות ,וכשחזרתי לראשון והבטיחו לי תוך 4 חודשים התחילו העיכובים. עברתי להדסה כי אני צריכה השגחה של פועה , ופועה עדיין לא התארגנה עם בני ציון ותוך כדי עיכובים בהדסה , כשכבר נקבע לי כביכול מקום בתור , לנובמבר 2006 וגם זה היה בספק הודיעו לי שפועה מתחילים לארגן קבוצה עם בני ציון וזכיתי להיות בקבוצה הראשונה ולהצליח. דרך אגב רק דרך הפורום נודע לי שהסיכויים בקפואים ,שבראשון זו היתה האלטרנטיבה היחידה, הם ב20 אחוז נמוכים מהסיכויים בטריים , לסיכום כל הסיפור בא להראות , שכזה צריך להיות זה יהיה , ולא הכל תלוי בנו וגם לא ברופאים ומה שנצטרך לעבור עד שנגיע למלא את משאלתינו כנראה שאנחנו צריכים לעבור , ולכן אין שום מקום לשום האשמה ,ואם לא הצליח כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות ואני מאחלת לך מכל הלב שהפעם המנצחת תהיה בקרוב ותבשרונו בבשורות טובות שבוע טוב

מחזקת את מה שיגעתומצאת כתבה
גם אני עברתי מסכת עיכובים ולא חשוב עכשיו מה בדיוק אבל ברגע שזה היה צריך לקרות זה קרה ואני לא אדם דתי אבל מאמינה מאוד בעיתוי של הדברים מסתבר שצריך לעבור דברים כדי להגיע למטרה והמטרה נמצאת שם מעבר לפינה וזה רק עינין של זמן ומגיעים אליה אז החזיקי מעמד וכולנו כאן איתך מעודדים ומחבקים עד שתגיעי לאושר הגדול. בהצלחה!!!!

 

[בריזה1]

אני עם יגעתומצאת ושיבולתבשדה

מחזקת את מה שיגעתומצאת כתבה
גם אני עברתי מסכת עיכובים ולא חשוב עכשיו מה בדיוק אבל ברגע שזה היה צריך לקרות זה קרה ואני לא אדם דתי אבל מאמינה מאוד בעיתוי של הדברים מסתבר שצריך לעבור דברים כדי להגיע למטרה והמטרה נמצאת שם מעבר לפינה וזה רק עינין של זמן ומגיעים אליה אז החזיקי מעמד וכולנו כאן איתך מעודדים ומחבקים עד שתגיעי לאושר הגדול. בהצלחה!!!!

אני עם יגעתומצאת ושיבולתבשדה
מאמינה בלי שום ספק שהדברים קורים בזמן שהם צריכים לקרות. אצלי שתי נסיעות נדחו כמעט בדקה התשעים אחת כי לא השגתי טיסה והשניה כי הרירית לא מצאה חן בעיני אני מאמינה שיש לזה סיבה ,שהזמן לא התאים ,וכשכבר נסעתי נקלטתי.עכשיו אני מתפללת שגם כל השאר יסתדר לי ולכן.