סיבה לחייך בבוקר!
קודם כל: האם הוא באמת בריגרסיה? אולי זוהי הזדמנות פז? כמו, נניח, שסיכה נתקעת ברגל, אז הכאב שחשים מכך הוא ההזדמנות לגלות שהסיכה נתקעה ברגל ולהוציא אותה. הכאב שלו: הוא מרגיש לא טוב מכך שהוא שוחק את עצמו ברוטינה שלא הוא בחר בה ושלא תורמת לו באמת; שהוא לא מרגיש בה לגמרי חי. הסיכה עליה מצביע כאב זה: הוא כלוא בתוך מערכת התנהגותית שנכפתה עליו, שנדמה לו שאין הוא יכול להיחלץ ממנה וכי אין ברירה אחרת. עם זאת, הוא מרגיש שהוא לא לגמרי חי בתוכה - כי זה פשוט נכון: הוא לא לגמרי חי בתוכה. במציאות, כמובן, הוא יכול להיחלץ ממנה - וההבנה שהוא יכול להיחלץ ממנה שווה בעצם להתחלה של תנועת הסיכה החוצה מהרגל. הוצאת הסיכה מהרגל: 1. להבין שהוא יכול להיחלץ ממערכת התנהגותית זו; 2. להיחלץ ממערכת התנהגותית זו; 3. ליהנות מהחיים החדשים שלו, שהינם לגמרי-לגמרי שלו. איך להבין שהוא יכול להיחלץ ממערכת התנהגותית זו: איך הוא הגיע למערכת התנהגותית זו? פשוט, מתוך חיקוי הסביבה ומתוך אימוץ התחושה / אמונה שזוהי הדרך היחידה. עכשיו, הוא יכול להגיד לעצמו: בסדר, אז אנשים רבים סביבי עושים כך וכך, וחשים / מאמינים שאין דרך אחרת, ואני באופן טבעי קיבלתי זאת - אבל עכשיו אני נעצר רגע, מפסיק לחקות את כולם ומנסה להתחבר אל המציאות ואל עצמי, כי כרגע אני מנותק משני הדברים האלה... איך להיחלץ ממערכת התנהגותית זו: או-קיי, אז המציאות היא... (ופה הוא צריך לחשוב ולהרגיש בעצמו ולא רק ``לאשר`` את מה שכולם אומרים, כמו חותמת גומי, מתוקף כך שאין שום ``הצעה`` אחרת לתיאור המציאות) או-קיי, אז אני רוצה... (ופה הוא צריך להודות בינו לבין עצמו, מה הוא רוצה בעצם) או-קיי, אז אני בוחר ב... (ופה הוא צריך לבחור מה לעשות ומה לא לעשות ולזכור שהבחירה לעשות דברים מסויימים ולא לעשות דברים אחרים הינה שלו ורק שלו - והוא חופשי לבחור בכל דבר, בהתאם לתוצאות הרצויות או לכל דבר אחר שבהתאם אליו הוא רוצה לבחור) איך ליהנות מהחיים החדשים שלו, שהינם לגמרי-לגמרי שלו: או-קיי, אז עכשיו הוא נהנה מהחיים, כי הם שלו, הוא בחר והוא ממשיך לבחור מחדש בכל רגע ורגע, הוא יכול לשנות את דעתו, לתקן, להגיד ``לא``, להגיד ``כן``, לבקש את מה שהוא צריך ובעצם לעשות את כל מה שהוא רוצה לעשות בשדה החיים. מרגע לרגע הוא גם מגלה עוד ועוד אפשרויות בשדה החיים - דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר, כאשר הוא אימץ לעצמו מערכת סופית ומוגבלת של תיאור אודות החיים, שהוא קיבל על עצמו רק מכוח החיקוי וההנחה שאין דבר אחר בנמצא. הוא נהנה ממה שקורה עכשיו, כי אם הוא לא נהנה ממה שקורה עכשיו, הוא לא מנצל את האפשרויות של עכשיו. לא ליהנות ממה שקורה עכשיו (בשניה זו ממש) פירושו להיות חי למחצה - וזה מוביל בדיוק לאותו סוג של תסכול שממנו הוא סובל כרגע. נהניתי מאוד לכתוב תגובה זו. תודה! באהבה, בן