סיבה לחייך בבוקר..

  • פותח הנושא Kaya
  • פורסם בתאריך

Kaya

New member
סיבה לחייך בבוקר..

שלום לכולם, אני מקווה שתוכלו לעזור לי בבעיה קטנה: מישהו שאל את חבר שלי אם הוא קם כל בוקר עם חיוך.. כמובן שהשאלה העלתה בעקבותיה הרבה שאלות נוספות מכיוון שהתשובה אליה היתה שלילית. איך אני מצליחה להוציא אותו מהסבך בו הוא נמצא בשלב הזה של חייו: קמים בבוקר, הולכים לעבודה, פוגשים חברים הכל אותו הדבר. הרוטינה שוחקת ואני לא מצליחה להסביר לו שאלה החיים. הוא בחור עם ראיית עולם נהדרת - שנינו אנשים רוחניים אך כנראה שהוא קצת בריגרסיה. תודה, אני.
 

Mאיה

New member
השגרה...

כולנו חיים בשגרה,כל אחד והשגרה שלו. אם נתבונן טוב נבין שהשגרה לא בהכרח דבר רע. השגרה היא הבטחון שלנו,היא המקום שבו נוח לנו,אחרת לא היינו נשארים בה. אבל לעיתים,כשיושבים וחושבים ביננו לבין עצמנו...מרגישים שחסר משהו בתוך השגרה הזאת. לעיתים רוצים לשנות דברים קטנים,לעיתים דברים גדולים. ואז מגיע הפחד מהשינוי,החשש שמא השינוי לא יהיה טוב,שמא נאבד את השגרה למשהו חדש,משהו שאין ערבות שהוא יהיה טוב יותר. כנראה שהחבר שלך הגיע למצב חשיבה כזה...(אני רק מנחשת), ואם כן,רצוי להכניס שינוי לשגרה בה הוא חי. השינוי לא חייב להיות גדול...רצוי להתחיל עם שינוי קטן,על מנת לראות ש``השד לא נורא``.על מנת שהפחד מהשינוי יעלם מהר,כאשר החבר יראה שהשינוי הצליח. מעבר לזאת,אפשר לשנות שגרה גם בכיוון הבילויים,לעשות דברים חדשים... קטנים כגדולים,מה שיעשה לך ולו טוב...אם בבית,אם בחוץ. להכניס עניין.. ו...מאחלת שהוא יקום עם חיוך בבוקר שלמחרת. Mאיה.
 

גיל.

New member
הסוד שלי, שתמיד יהיה למה לחכות.

אני למשל חולה על קומיקסים. כבר כתבתי את זה פה פעם, נכון? לא יודע מה כל כך מושך אותי בהם, אבל אני פשוט מת עליהם. עשיתי לי מנוי לכמה קומיקסים מארצות הברית (ממש לא עניין יקר, מאה ₪ לשנה), ועכשיו כל יום כשאני הולך לתיבת הדואר, יש את ההתרגשות הקטנה הזו של ``יהיה או לא יהיה`` אם יש, אני מאושר (כן, לא צריך הרבה כדי לשמח אותי בימים אלו...), אם אין אני מאוכזב, אבל מחכה למחר... ככה העבודה עוברת יותר מהר, היום רץ, הלילה עף וכן הלאה. זו לא ההתרגשות מקפיצת בנג`י, זה לא ממש מקפיץ את האדרנלין, אבל בכל זאת... משהו קטן לחכות לו... היתה תקופה שאלו היו אוגרים (כן, כמו עכברים, אבל עם שקים בלחיים :) ) הייתי מחכה כל היום לראות אם נולדו כבר גורים חדשים, לראות אם הם גדלים ואם אמא שלהם לא אכלה אותם... בימים אלו אני גם מצפה להפוך לדוד, שלא לדבר על ההכנות לחתונה שלי עצמי... (עוד חלק מחיי שלא ידעתם עליו, נכון?). אז זהו. תמיד, אבל תמיד יש למה לחכות. אם נראה לכם שאין לכם למה לצפות, הרי שפשוט שכחתם על מה להסתכל... אנשים שהגשימו את כל חלומותיהם, את כל מה שרצו, רוצים ויכלו לרצות, הם האנשים האומללים באמת... רק להם אין למה לצפות. כל עוד לא הגשמתם את *כל* מה שרציתם בחיים, עוד יש לכם למה לצפות, ואם נראה לכם שאין, תצרו משהו כזה! זה לא קשה!!! הוא שם! רק שכחתם ממנו...
 

Kaya

New member
למה נותר לצפות?

האם זה מה שנשאר לעשות? בכלל בחיים.. אחרי שאתה מוצא עבודה מעניינת, אך בשלב מסויים אם זה לא עסק פרטי שאיתו אתה מתפתח וגדל ואם זאת לא עבודה עם אתגרים וגירויים מנטליים/מקצועיים - אתה משתעמם בשלב מסויים ואם ארחיק לכת - אני אשליך זאת גם על מערכת זוגית. אין קיום למערכות יחסים ולו רק מהסיבה הזאת !! צריכים למצוא אינסוף ``סיבות`` לקום בגללם בבוקר - וביחד.. והרי לך המרדף המוכר לכולנו: עוברים את השלבים הראשונים שכל זוג עובר, אח``כ עוברים לגור יחד - עוד חודשיים עוברים בחיפושים, אח``כ חושבים על חתונה - עוד חצי שנה/שנה עוברת, אח``כ מתכננים את הילד הראשון- עוד 4 שנים עברו והרי לך הילד השני מגיע - הכל מתקתק כמו שעון. Boring !!!! האם בזה זה נגמר?? האם חיינו נידונו מראש. כי יש לי הרגשה שאני יודעת את כל הדברים האלה ומומנט ההפתעה פשוט נעלם. אני מקווה שעכשיו אני לא נשמעת בדיפרסיה.. כי אני ממש לא- אלו הגיגים שמקקנים אצלי המון זמן.. אולי בגלל זה אני לא מצליחה להוציא אותו מהמצב בו הוא נמצא - כי אולי גם לי אין מענה. אני יודעת שאני לא ממציאה את הגלגל ולא האחרונה שתשאל שאלות מסוג זה. אך בכל זאת - דברים מעטים מאוד מצליחים להפתיע אותי כיום. אני אשמח אם תפתיע אותי בתשובה שתענה לי על השאלות B-) אני.
 

גיל.

New member
אני מקווה שתופתעי...

בו!!! הפתעה!!! תודי שלזה לא ציפית! נכון, זו לא הפתעה שתזרים לך את האדרנלין בגוף, זו אפילו לא הפתעה מעניינת במיוחד, אבל החיים הם הפתעה אחת גדולה!!! את צריכה לזכור שכל הדברים הלא צפויים שקורים לך (וקורים לך...) כל יום, הם הפתעות קטנות ששוברות לך את השיגרה! את אומרת ``ילד ראשון, ילד שני, Boring!!!!`` וכו` אבל אל תשכחי לרגע שכשהילד אומר את המילה הראשונה שלו, את מופתעת ונדהמת למרות שזה ``היה צפוי``. כשהוא בא הביתה ומביא לך פרח, גם אז את תופתעי למרות שאולי זה היה צפוי! כשבעלך יקנה לך תכשיט, או יפתיע אותך בנשיקה פתאומית בצוואר, את תחייכי! נכון, לחיים יש תוכנית דיי מוכרת, אבל את שוכחת שהחיים הם הרבה יותר מסך כל חלקיהם... קאיה, אל תופתעי לגלות שלחיים עוד נשארו כמה הפתעות בשרוול... צאי מהגישה הצינית ותראי כמה שאת מופתעת, למרות שלאחר מעשה את מנתחת את מה שקרה כצפוי. גם דברים צפויים יכולים להתרחש באופן מפתיע, לא? ולסיום אומר רק דבר אחד: אחד נכנס למכולת ואומר למוכר ``זובדה שיבה פיל מגגש חלב``, אז המוכר שואל אותו ``שקית של מה?``. תודי שהופתעת... אולי לא צחקת, אבל זה היה מפתיע...
 

Kaya

New member
אז זהו ש....

צחקתי והופתעתי B-) טוב הגישה שלי כנראה נובעת מהסביבה שאני נמצאת בה (אנשים צינים) שמן הסתם מהווים החלק הכי גדול בחיי (האחים שלי..) משהו במה שרשמת הזכיר לי שלא פעם ולא פעמיים הגעתי הביתה (בתור ילדה) עם התלהבות ממשהו שקרה לי באותו יום...והתגובות שלהם (``ממה את כל כך מתלהבת`` וכיו``ב) כנראה השפיעו עליי בסופו של דבר. אני נהנת מהחיים, אני מ כ ו ר ה לחיים!! אני מוצאת בציפור שיושבת על גג של רכב מחזה מדהים! כבר מזמן שחררתי אחיזה בסלעים ונתתי לזרם הנהר לקחת אותי איתו. אך שוב, לפעמים באמת אני מוצאת את עצמי שוכחת... תודה על האיזכור, אני. p.s ההפתעה הכי גדולה היתה לראות את תשובתך למרות שאתה מת מעייפות.... אז הנה - הצלחת B-)
 

גיל.

New member
איזה כיף! היה שווה לקום!

ציניות היא דבר נפלא כשמשתמשים בה במקומות הנכונים. כשהיא מתפשטת היא מסוכנת... המון המון אושר, קאיה! שמחתי להפתיע אותך! נשמח לראות אותך שוב!
 
סיבה לחייך בבוקר!

קודם כל: האם הוא באמת בריגרסיה? אולי זוהי הזדמנות פז? כמו, נניח, שסיכה נתקעת ברגל, אז הכאב שחשים מכך הוא ההזדמנות לגלות שהסיכה נתקעה ברגל ולהוציא אותה. הכאב שלו: הוא מרגיש לא טוב מכך שהוא שוחק את עצמו ברוטינה שלא הוא בחר בה ושלא תורמת לו באמת; שהוא לא מרגיש בה לגמרי חי. הסיכה עליה מצביע כאב זה: הוא כלוא בתוך מערכת התנהגותית שנכפתה עליו, שנדמה לו שאין הוא יכול להיחלץ ממנה וכי אין ברירה אחרת. עם זאת, הוא מרגיש שהוא לא לגמרי חי בתוכה - כי זה פשוט נכון: הוא לא לגמרי חי בתוכה. במציאות, כמובן, הוא יכול להיחלץ ממנה - וההבנה שהוא יכול להיחלץ ממנה שווה בעצם להתחלה של תנועת הסיכה החוצה מהרגל. הוצאת הסיכה מהרגל: 1. להבין שהוא יכול להיחלץ ממערכת התנהגותית זו; 2. להיחלץ ממערכת התנהגותית זו; 3. ליהנות מהחיים החדשים שלו, שהינם לגמרי-לגמרי שלו. איך להבין שהוא יכול להיחלץ ממערכת התנהגותית זו: איך הוא הגיע למערכת התנהגותית זו? פשוט, מתוך חיקוי הסביבה ומתוך אימוץ התחושה / אמונה שזוהי הדרך היחידה. עכשיו, הוא יכול להגיד לעצמו: בסדר, אז אנשים רבים סביבי עושים כך וכך, וחשים / מאמינים שאין דרך אחרת, ואני באופן טבעי קיבלתי זאת - אבל עכשיו אני נעצר רגע, מפסיק לחקות את כולם ומנסה להתחבר אל המציאות ואל עצמי, כי כרגע אני מנותק משני הדברים האלה... איך להיחלץ ממערכת התנהגותית זו: או-קיי, אז המציאות היא... (ופה הוא צריך לחשוב ולהרגיש בעצמו ולא רק ``לאשר`` את מה שכולם אומרים, כמו חותמת גומי, מתוקף כך שאין שום ``הצעה`` אחרת לתיאור המציאות) או-קיי, אז אני רוצה... (ופה הוא צריך להודות בינו לבין עצמו, מה הוא רוצה בעצם) או-קיי, אז אני בוחר ב... (ופה הוא צריך לבחור מה לעשות ומה לא לעשות ולזכור שהבחירה לעשות דברים מסויימים ולא לעשות דברים אחרים הינה שלו ורק שלו - והוא חופשי לבחור בכל דבר, בהתאם לתוצאות הרצויות או לכל דבר אחר שבהתאם אליו הוא רוצה לבחור) איך ליהנות מהחיים החדשים שלו, שהינם לגמרי-לגמרי שלו: או-קיי, אז עכשיו הוא נהנה מהחיים, כי הם שלו, הוא בחר והוא ממשיך לבחור מחדש בכל רגע ורגע, הוא יכול לשנות את דעתו, לתקן, להגיד ``לא``, להגיד ``כן``, לבקש את מה שהוא צריך ובעצם לעשות את כל מה שהוא רוצה לעשות בשדה החיים. מרגע לרגע הוא גם מגלה עוד ועוד אפשרויות בשדה החיים - דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר, כאשר הוא אימץ לעצמו מערכת סופית ומוגבלת של תיאור אודות החיים, שהוא קיבל על עצמו רק מכוח החיקוי וההנחה שאין דבר אחר בנמצא. הוא נהנה ממה שקורה עכשיו, כי אם הוא לא נהנה ממה שקורה עכשיו, הוא לא מנצל את האפשרויות של עכשיו. לא ליהנות ממה שקורה עכשיו (בשניה זו ממש) פירושו להיות חי למחצה - וזה מוביל בדיוק לאותו סוג של תסכול שממנו הוא סובל כרגע. נהניתי מאוד לכתוב תגובה זו. תודה! באהבה, בן
 

Kaya

New member
היי בן !!!

קודם כל תודה על התגובה!!! הספקתי רק לקרוא את תגובתך בבוקר וכבר לספר לשתי חברות שבמקרה נמצאות גם בריגרסיה, את תאוריית ``הסיכה הנעוצה`` B-) ....וזה עזר... מנסיוני האישי למדתי לקבל את `נפילות המתח` האלה. למדתי שעד שלא אלמד לאזן את כל מה שעובר עליי ולנווט את המחשבות שלי לכיוונים הנכונים - אני צפויה לעליות ונפילות והאמן לי - הנפילות היו כ ו א ב ו ת !!! נכון שקודם כל הידיעה היא כבר חלק נכבד מתהליך ה``החלמה``, הבעיה מתחילה כשאתה פונה למישהו שמכיר את כל הדברים האלה - יודע במה מדובר - מבין מהיכן הכאב שלו נובע וגם יודע איך לטפל בעצמו - אך עדיין לא מסוגל ליישם. זה הכי משגע אותי - אם כבר אתה מגיע למודעות עצמית גבוהה כזאת - כמו שהוא נמצא - איך ייתכן מצב בו הוא לא מיישם את כל הדברים האלה? אני מוצאת את עצמי משוחחת איתו על `זימונים`, `הקופסה שאנו חיים בה`, `כוחו של התת-מודע` ועוד הרבה נושאים שאני לא יכולה לשוחח עם אנשים אחרים (ובמידה ולא ציינתי - הוא בן 20 בלבד..) ובכל זאת כשהוא סיפר לי מה הוא מרגיש - לא הצלחתי להוציא אותו מהמצב בו הוא היה נתון. כשכל מה שנותר היה לי להציע הוא לבוא אליו ולחבק אותו כל הלילה. שוב, מנסיוני (והיום אני יכולה להוסיף גם: ``הרב``) כל מה שאני שהייתי צריכה היה איזושהי תיזכורת לגבי דברים ששכחתי. איך בכל זאת אני יכולה לעזור לו? או פשוט לתת לו את הזמן שלו. <<<אהבה>>> אני.
 
קאיה יקרה,

אם להרגיש טוב זה מטרה, אז בכל פעם שאני מרגיש רע, אני מרגיש רע פעמיים: גם ההרגשה הרעה עצמה וגם בגלל שאני לא משיג את מטרתי להרגיש טוב. מנסיוני, אחד מהדברים שהכי עוזרים במצב כזה הוא קודם כל להרגיש טוב עם זה שאנחנו מרגישים רע. זה עוזר, כי האפשרות האחרת היא לדחות את עצמנו / מצבנו הנוכחי. מנסיוני, כאשר אני מרגיש באמת טוב, מי שמרגיש רע לידי, מרגיש יותר טוב - זאת בתנאי שאני מודע לכך שהוא מרגיש רע. באותם מקרים שבהם לא הייתי מודע לכך שמישהו לידי הרגיש רע, הרגשתי הטובה רק גרמה לו להיות מתוסכל (לא תמיד). יוצא מנסיוני הדל, אם כן, שכדי לעזור למישהו להרגיש טוב, אנחנו יכולים להרגיש טוב בעצמנו + להיות מודעים להרגשתו. ``להרגיש טוב`` זה לא מרץ פנימי, חיוניות פנימית וחיוכים לכל עבר. ``להרגיש טוב`` זה לקבל את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו. להרגיש נהדר זה לקבל גם את החלק הדחוי שבנו (שאנחנו דוחים בעצמנו). אז כן, נראה לי שלתת לזמן לעשות את שלו, לחבק אותו, להיות שם בשבילו ולקבל בתוך עצמנו את החלק שלא מרגיש טוב לפעמים, זה בהחלט זה. לגבי ``זימונים``, ``הקופסה שאנו חיים בה`` ו``כוחו של התת מודע`` - האם הוא מיישם את הדברים האלה בחייו? לי זה מאוד כיף ומרגש ליישם את הדברים האלה. האם את מיישמת אותם? באהבה, בן
 

Kaya

New member
בן

קראתי את תגובתך אחרי שכתבתי את ה``אווווף`` כך שזה הגיע בדיוק בזמן... אך מהו זמן.. :) קיבלתי את מה שכתבת וכל מה שנותר לי באמת הוא לחבק אותו. זה גם חלק מהעניין האישי שלי - בפעם הראשונה אני פוגשת מישהו שכל מה שאני רוצה זה להעניק!! זה מתחיל מחולצה וכלה בלהביא ממנו ילד !!!! כשברבנות הטענה היתה שבעלי (לשעבר כמובן) רוצה ילדים ואני לא!! אבל בוא לא נכנס לזה B-) בכל אופן אם פעם חשבתי שכשהוא במצב הזה (לצערי יש לו הרבה נפילות כי כנראה הוא עובר את התהליך) אז גם אני צריכה להיות במצב כזה - היום אני יודעת אחרת. אמנם אני לא מתחילה לצחוק לו על כל משפט שהוא אומר אך בהחלט נותנת לו לשמוע בקולי את ההרגשה הטובה - ונכון לעד לפני שעה - זה עבד - סיימנו את השיחה באומרו - `` אני הולך לישון ועכשיו בזכותך החלומות שלי יהיו וורודים``.. ועוד שאלה - תמיד כשהוא במצב הזה הוא מרחיק אותי מעליו - הוא לא רוצה לבוא ולא רוצה שאגיע אליו - ובטלפון זה כ ל כ ך קשה!! אני לא רוצה לכפות עצמי עליו - אך גם לא מוכנה לוותר!! ולעניין היישום - נפגשנו בפורום הרוחני - אז תגיד לי אתה מה נראה לך? (ממש לא בציניות) ומקווה גם שה``וואו, את חכמה`` שרשמת לי לא היה בציניות :) מהמעט שקראת, איך אני נשמעת לך - כאחת שמיישמת או עדיין מרצה בנושא? <<<אהבה ורק אהבה>>> אני.
 
היי, קאיוש!

אני אוהב לקרוא את מה שאת כותבת. נראה לי שאת נורא רוצה לספר עוד על עצמך, על חייך וכולי. אז אני אשמח לשמוע / לקרוא (ואני בטוח שלא רק אני, אלא כולם כאן). אני חש שאת יותר מדי מתאמצת לגרום לו ``להרגיש טוב`` ו``שהוא יפתור את הבעיות שלו``, עד כדי כך שזה מעין דרמה שבתוכה את בוחרת להיות. אני מקבל את הרושם שאת חשה אליו המון אהבה, אבל גם שאהבה זו מתפרצת מתוכך בצורה שמפתיעה אפילו אותך ושלמעשה את לא לוקחת אחריות על נוכחותך איתו (כאשר תפסיקי להרגיש כלפיו כפי שאת מרגישה כיום, איזה חלק ממערכת היחסים הנוכחית יישאר על כנו?). אני בהחלט ``מריח`` מכך מצב של ``הארה - פרק ב``` (או ג`) שבו את תגלי משהו חדש על עצמך ותגיעי לשורשי ההזדקקות הנוכחיים שלך, דבר אשר יגרום לך ``לוותר`` על ההזדקקות הנוכחית (שבשלב זה עדיין לא נראית לך כהזדקקות, אבל זה נראה לי מהצד כהזדקקות בריבוע). אמרתי ``נראה לי``, ``אני חש``, ``אני מקבל את הרושם`` - וזה המון ניחושים והשערות מצידי. יכול להיות שאני מה-זה התרחקתי ממך תוך כדי כל האינטרפטציות האלה, אז את מוזמנת לתקן את ראייתי ולהחזיר לי את עצמך אל העיניים (במקום שאני אראה את ``קאיה יצירת דמיוני``. אני בטוח שאת הרבה יותר מעניינת ממנה). לא, לא הייתי ציני. למעשה, אני לא זוכר מתי בשנים האחרונות הייתי ציני. את מצטיירת לי כאדם מאוד חכם. לגבי שאלתך ביחס ליישום של הדברים, את מצטיירת לי מצד אחד כאדם שמיישם, אבל גם כאדם אשר האנרגיה שלו ``עסוקה`` עד תום בדברים שונים כך ש``אף פעם אין לך זמן`` או משהו דומה לזה; כאילו את פוחדת להיות עם עצמך לבד באמת מבלי להעסיק את עצמך במשהו מעניין, או אולי פשוט משתעממת מכך (אני יודע שזה נוגד כמה דברים שכתבת בעבר, אבל זו תחושתי). זה מרגיש לי כאילו שאת בתוך דרמה גדולה שיצרת לעצמך כדי שלא יהיה לך משעמם. עם יד על הלב, את חושבת שיש בזה משהו? אגב, זה מעצבן לקבל ``קאיוש`` או נעים לך? מצפה לתשובתך, באהבה, בן
 
למעלה