סיבה לחיות

סיבה לחיות

כל החיים שלי שיקרו לי , במיוחד המשפחה והאנשים הקרובים אליי. אני כבר לא יכולה להיפתח לאנשים ולבטוח בהם,קשה לי להיות עם אנשים ובמיוחד עם קבוצה של אנשים,אני מרגישה ממש לא בנוח לידם כאילו כל מה שאני אומרת לא טוב. זה כ"כ גרוע שאני אפילו התחלתי לשנוא את עצמי. יש לי רק כמה חברות מגיל צעיר אבל אני חושבת שאני כבר נמאסתי עלהין למרות שהן אומרות לי שזה ממש לא נכון.. לא יודעת אם זה רק בראש שלי או שזה נכון. אני לא יכולה לבטוח באף-אחד מהמשפחה שלי ויעוץ פסיכולוגי לא עוזר לי ,אני מרגישה לא בנוח ליד מישהו שאני לא מכירה ואני יודעת שכל מה שאני אגיד לו הוא יספר להורים שלי,וגם אם הוא יבין אותי לא יהיה מה לעשות כי המשפחה שלי בחיים לא תשתנה. אני כבר הבנתי לבד שאני זו שצריכה להשתנות ושיהיה לי יותר ביטחון עצמי (כי אין לי בכלל ביטחון)..אבל בינתיים אני לא מצליחה ואין לי מושג מה לעשות! אני כבר ניסתי להתאבד פעם אחת אבל עצרו אותי,אני לא מוצאת כבר סיבות לחיות ,במיוחד כשאני בדיכאון עמוק וזה קורה לי הרבה פעמים,אני לא יכולה לשלוט בעצמי ואני עלולה להכאיב לעצמי . אני מנסה לפעמים לברוח מהמציאות ואני פונה לטלווזיה או לחברות כדי לא לחשוב על ההדברים שקורים לי אבל זה ברור לי שלא משנה כמה אני אברח הצרות לא ילכו. אני כ"כ הרבה פעמים בדיכאון שאפילו אם אין לי סיבה אני לא יכולה לשמוח כי אני לא זוכרת כבר איך שמחים,אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל זה קשה לי לחייך ,קשה לי להינות מדברים. אני ניסיתי להכיר אנשים אבל לא היה לי ביטחון ולא ידעתי איך להתחיל לדבר איתם כי כל פעם שרציתי להגיד משו(אם בכלל היה לי מה להגיד)לא היה לי את האומץ להגיד! אין לי מושג גם איך להכיר אנשים,אני מרגישה לפעמים ממש בודדה כי אני רואה שלחברות שלי יש מעגל חברתי גדול ואני בלי אף-אחד! אני מרגישה שאני צריכה מישו שיואהב אותי אבל בחיים לא יהיה לי אומץ לדבר עם מישו.. מה כבר אפשר לעשות??בבקשה עזרה!
 

LoveRo

New member
סיבה לחיות...

בדיוק רציתי לכתוב על כמה שכואב לי לחיות... וקראתי את ההודעה שלך. הרגשתי הזדהות. החיים שלי כל כך משעממים וחסרי חוויות שאני לא מבינה מה יש לי לעשות בעולם הזה בכלל. אמנם לא ניסיתי להתאבד אבל מודה שחשבתי על זה... אני לא עובדת גם כשעבדתי פיטרו אותי... בקיצור לא היה לי מזל בכלום עד עכשיו ואני לא יודעת איך להמשיך. בינתיים אני יושבת בבית משתעממת (אני אחרי צבא ), לעבודות רוצים לקחת רק אנשים עם נסיון ואין לי כבר בטחון האמת ללכת לראיונות עבודה אחרי הנסיונות הכושלים שהיו לי עם עובודות. חברים אין לי, יש לי מספר אנשים שאני מכירה וחברה אחת , אבל זה לא נחשב, כי אין לי אפילו עם מי לצאת... אני כמעט כל ישיש "מבלה" בבית. על חבר בכלל אין מה לדבר... אני לא מענינת אותם. אין לי יופי ולכן גם אין לי בטחון בעצמי. אין לי בטחון ובגלל זה הרבה דברים שאולי היית ייכולה להשיג בחיים אני לא אוכל להשיג. כאוב לי לחיות ככה , אני פשוט לא יכולה. לכל מי שאני מכירה מהחברות יש חבר... אני היחידה שלבד. למה לא הולך לי בכלום? אני ממש מרגישה כאילו אלוהים הטיל עליי קללה כלשהי.לפעמים אני אפיחו חושבת שעדיף ללכתל ישון ולא להתעורר ולסיים עם זה. אני בכלל לא נהנת מהחיים. החיים שלי סתם... אין לי כלום. ואני לא יודעת כמה זמן עוד אני אוכל לסבול את הקיום הזה, ואת הבכי. אין סיבה לקום בבוקר בכלל... פשוט אין סיבה...
 
סיבה לחיות

קודם כל תודה על ההבנה. שנית-יופי זה לא משו חשוב בחיים! אני חושבת שאת בטח יפה ואת פשוט כ"כ חסרת ביטחון עד שאת לא אוהבת את המראה שלך(כמוני),אני חושבת שכדי לך לפחות לנסות להתקבל לעבודה ולהתראיין(מה כבר יש להפסיד),אני יודעת שזה קשה אבל אם תעשי את זה ותצלחי אני בטוחה שזה ישנה לך משו בחיים[: ואז השמים הם הגבול,בטח בעבודה תכירי אנשים ואפילו ייתכן שתכירי דרך זה את המישהו שלך,ובקשר לזה: אם את תמציאי משיהו שבאמת יקשיב לך ויהיה לך נחמד איתו תלכי על זה,החיים עוד לפנייך את לא חייבת מישהו בשביל להראות לכולם שאת בסדר ! בקשר לימי שישי אני ממש מבינה ,גם אני לא אוהבת לצאת לבלות עם הרבה אנשים כי זה גורם לי לחוסר ביטחון ואני נורא ביישנית,אבל תאמיני לי אם תלכי רק עם חברה או שתים זה יכול להיות יותר נחמד, את גם יכולה להזמין כמה אנשים לבית שלך וסתם לשכור סרט . אני מקווה שלפחות תנסי כי אף-פעם לא מאוחר ,ואם לא תנסי איך תדעי? מחכה לתגובה ממך אחרי שתעשי את זה או סתם אם את צריכה משו
 

LoveRo

New member
היי

תודה על התגובה החמה! בקשר ליציאות, רוב הזמן אין לי עםמ ילצאת גם אם אני רוצה... וחברה שלי לא תרצה ששתינו נצא , היא תמיד צריכה אדם שלישי... וזהו ככה יוצא שאני רוב הזמן בבית. ככה אני "מבלה" את חיי הצעירים... מעניין מה יקרה כשאהיה בת 30 לא רוצה אפילו לחשוב על זה... ובקשר לבנים הם פשוט לא אוהבים אותי... אין מה לעשות, זה המזל שנפל בחלקי צריך רק ללמוד להתמודד איתו.
 
נמנמ

אני מציעה לך ללכת למקומות ולפגוש אנשים,יש בחוץ מלא ,אבל מלא אנשים נחמדים שידברו איתך ותוכלי לצאת איתם! וגם מלא בנים שתוכלי להסתדר איתם,את פשוט צריכה להאמין,בזמן האחרון גם אני כמוך ואני ממשיכה לקוות שאני אמצא את ה"חברים" שלי.. הכי חשוב זה לנסות! אפילו תתחילי לדבר עם המוכר פיצה או סתם עם מישו שיושב לידך באוטובוס..תאמיני לי זה יכול להסתדר[-: עובדה:עכשיו הכרת אותי ויש לך עם מי לדבר אם את צריכה עזרה או סתם לדבר אז קחי הכל בקלות..ובקשר לגיל 30..אמא שלי בת 41 ורק לפני שנה היא מצאה את החברות האמיתיות שלה זה אף-פעם לא מאוחר! מקווה ביחד איתך[: ותמיד פה בשבילך!
 
תגובה

בודאי שיש סבה לחיות, כדי לעשות דברים מענינים. עליך להכיר בעצמך כאדם מענין וללמוד להעריך את החלקים הטובים בך. עם אנשים כדאי בהתחלה לפנות אליהם ולהכירם בעדינות ובהדרגה, ואחר-כך להתענין בהם ובחייהם הרגשיים, לאט להפוך את הנושאים יותר ויותר אישיים. פסיכולוג אמין וישר חיב לשמור על דיסקרטיות ולא לספר לאחרים על הקורה בטפול, וכדאי לודא שיהיה כזה. אם קשה לך לסמוך על אנשים, זכרי שצריך תמיד גם להיות קצת חשדן וזהיר אבל גם לסמוך במדה סבירה. צריך לסמוך אבל גם להתחשב באפשרות שירמו אותך ולהזהר ממנה מראש. האדם שהכי תוכלי בעולם לסמוך עליו הוא את. אהבי את עצמך וסמכי על עצמך.
 
למעלה