סטרפטיז של הנשמה
בשנת 1671 הופיעו בספר הנימוסין ההנחיות הבאות לגבי התנהגות דיסקרטית: *אל תדבר בחברה על עניינים עצובים כמו פצעים,כאבים,משפטים,בתי סוהר,מלחמה ומוות. אל תספר את חלומותיך... אל תביע את דעותיך אלא אם כן נשאלת... אל תנסה לתקן משגים של אחרים,זהו תפקידם של הורים ולורדים... אל תדבר לפני שחשבת מה אתה מתכוון לומר. - אני מביאה לכם חלק קטן ממאמר גדול שקראתי,ומצאתי עצמי מהרהרת בנדון. לא מעט פעמים הזהירו אותי מהמקום הזה שנקרא "פורום" ועל כך שיש צורך וחשיבות גדולה לשמירה על הדיסקרטיות. תמיד טוב להקשיב לעיצות,ואני באופן אישי מאוד סומכת על עצמי. הנה נימוקים טובים נגד: *אדם החושף את עצמו מאבד עמדת כח,מסגיר את חולשותיו ומאפשר לאנשים לנצל אותו. *דיבור על חוויות אישיות יקרות עלול להפחית מערכן ולהשאיר תחושת ריקנות *במקרים רבים גוררת ההיחשפות תגובות של ביקורת ולעג *אדם המגלה על עצמו דברים רבים מאבד ממסתוריותו ומהעניין שבו *חשיפה על נושאים פרטיים מדי איננה אסטתית.כשם שאנו מצניעים את תהליך עשיית הצרכים ואיננו מזדווגים בפומבי,כן יש נושאים שהצנעה יפה להם, והדיבור עליהם מעיד על טעם רע. כפי שהפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה,כן גם הסטרפטיז של הנשמה הנו, בין השאר,עניין חברתי.בתרבויות מסויימות אנשים החושפים את עצמם נחשבים לטיפשים. אבל רגע רגע,מה עם יתרונות החשיפה העצמית? *חשיפה עצמית מסייעת לאנשים להבין טוב יותר את עצמם.עצם ההתנסחות מבהירה מחשבות ורגשות. *בדרך כלל אנשים שנחשפים גורמים לזולתם להיחשף לפניהם.החשיפה העצמית מובילה בדרך כלל לאינטימיות רבה יותר עם העולם,וכתוצאה מכך להיכרות טובה יותר עם מחשבות ורגשות של אנשים אחרים.היכרות זו מסייעת לבנות אמות-מידה מציאותיות לגבי רגשות,צרכים,דחפים ועוד... *חשיפה עצמית ביחסים קרובים מביאה ליתר הבנה-וכתוצאה מכך להעמקת הקירבה הנפשית ולמניעת אי הבנות. *כאשר אנשים חושפים קשיים ובעיות הם מאפשרים לאחרים לעזור להם. *אנשים נוטים להיות בריאים יותר ככל שקטן הפער בין הדימוי הפנימי שלהם- מה שהם יודעים וחושבים על עצמם-ובין הדימוי החברתי-הדברים שאחרים יודעים וחושבים עליהם.חשיפה עצמית מסייעת להקטנת הפער בין שני הדימויים. מאחורי אקט החשיפה יש,במקרים רבים,דרישה סמויה ללגיטימציה של המציאות הפנימית.לפעמים,המתח הנובע מהפער בין הדימוי הפנימי ובין הדימוי החיצוני הינו הרסני. *חשיפה עצמית תורמת לפורקן ולירידת מתח.(כן,שחררתי פה מתח לפניי מ'ס ימים
) *חשיפה עצמית גוררת בדרך כלל תגובות שונות ומגוונות.ההתמודדות עם תגובות אלו היא לעיתים קשה,אבל היא מאפשרת לאנשים להתחסן וללמוד לחיות עם ביקורת ועם היזון חוזר. אז קדימה חבר'ה,שחררו... ובעיקר תגיבו... מה דעתכם?
בשנת 1671 הופיעו בספר הנימוסין ההנחיות הבאות לגבי התנהגות דיסקרטית: *אל תדבר בחברה על עניינים עצובים כמו פצעים,כאבים,משפטים,בתי סוהר,מלחמה ומוות. אל תספר את חלומותיך... אל תביע את דעותיך אלא אם כן נשאלת... אל תנסה לתקן משגים של אחרים,זהו תפקידם של הורים ולורדים... אל תדבר לפני שחשבת מה אתה מתכוון לומר. - אני מביאה לכם חלק קטן ממאמר גדול שקראתי,ומצאתי עצמי מהרהרת בנדון. לא מעט פעמים הזהירו אותי מהמקום הזה שנקרא "פורום" ועל כך שיש צורך וחשיבות גדולה לשמירה על הדיסקרטיות. תמיד טוב להקשיב לעיצות,ואני באופן אישי מאוד סומכת על עצמי. הנה נימוקים טובים נגד: *אדם החושף את עצמו מאבד עמדת כח,מסגיר את חולשותיו ומאפשר לאנשים לנצל אותו. *דיבור על חוויות אישיות יקרות עלול להפחית מערכן ולהשאיר תחושת ריקנות *במקרים רבים גוררת ההיחשפות תגובות של ביקורת ולעג *אדם המגלה על עצמו דברים רבים מאבד ממסתוריותו ומהעניין שבו *חשיפה על נושאים פרטיים מדי איננה אסטתית.כשם שאנו מצניעים את תהליך עשיית הצרכים ואיננו מזדווגים בפומבי,כן יש נושאים שהצנעה יפה להם, והדיבור עליהם מעיד על טעם רע. כפי שהפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה,כן גם הסטרפטיז של הנשמה הנו, בין השאר,עניין חברתי.בתרבויות מסויימות אנשים החושפים את עצמם נחשבים לטיפשים. אבל רגע רגע,מה עם יתרונות החשיפה העצמית? *חשיפה עצמית מסייעת לאנשים להבין טוב יותר את עצמם.עצם ההתנסחות מבהירה מחשבות ורגשות. *בדרך כלל אנשים שנחשפים גורמים לזולתם להיחשף לפניהם.החשיפה העצמית מובילה בדרך כלל לאינטימיות רבה יותר עם העולם,וכתוצאה מכך להיכרות טובה יותר עם מחשבות ורגשות של אנשים אחרים.היכרות זו מסייעת לבנות אמות-מידה מציאותיות לגבי רגשות,צרכים,דחפים ועוד... *חשיפה עצמית ביחסים קרובים מביאה ליתר הבנה-וכתוצאה מכך להעמקת הקירבה הנפשית ולמניעת אי הבנות. *כאשר אנשים חושפים קשיים ובעיות הם מאפשרים לאחרים לעזור להם. *אנשים נוטים להיות בריאים יותר ככל שקטן הפער בין הדימוי הפנימי שלהם- מה שהם יודעים וחושבים על עצמם-ובין הדימוי החברתי-הדברים שאחרים יודעים וחושבים עליהם.חשיפה עצמית מסייעת להקטנת הפער בין שני הדימויים. מאחורי אקט החשיפה יש,במקרים רבים,דרישה סמויה ללגיטימציה של המציאות הפנימית.לפעמים,המתח הנובע מהפער בין הדימוי הפנימי ובין הדימוי החיצוני הינו הרסני. *חשיפה עצמית תורמת לפורקן ולירידת מתח.(כן,שחררתי פה מתח לפניי מ'ס ימים