ב-22 ביולי, 2022, וינס מקמהן פרש מה-WWE והודה לקהל. זה אחרי 53 שנים בתעשייה. הוא היה האדם הכי משפיע בתולדות ההיאבקות, אולי החשוב שיהיה אי פעם, ועזב בגלל האשמות בהטרדות מיניות. ההאשמות הובילו לחקירה ממשלתית לגבי תשלומים של 14.6 מיליון דולר לנשים מאז 2006. ב-39 השנים האחרונות, וינס עיצב את ההיאבקות המודרנית, והפך את WWE לארגון של מיליארד דולר, מעצמת טלוויזיה. הוא נלחם מול המון אנשים, הפסיד קצת אבל תמיד שרד. הוא היה שנוי במחלוקת, היה שנוא, אבל גם שיפר את החיים של כולם. התגובה לעזיבתו הייתה בולטת ורבים שיבחו אותו. הוא היה עובד מסור, פרומוטר טוב, גאון יצירתי, והיה לו מזל וזמן טוב. זה שהשיג מספרים טובים יומיים בשבוע בפריים טיים וקהל נאמן עזר לו להשיג זיכיונות גדולים. האהדה של ה-WWE הייתה בשיאה בין 1984-1991 עם האלק הוגאן, ו-1998-2001 עם סטיב אוסטין ורוק. העסקים המודרניים לא ברמות האלה, אבל זה חשוב מאוד לטלוויזיה. אחרים הרגישו שהשבחים כלפיו היו בתזמון רע. אבל חייבים להכיר בווינס. הוא שינה את החיים של כולם. הוא יצר המון אנשים, ואנשים ידעו שבזכותו הם מרוויחים. הוא היה אכזרי, היה שנוי במחלוקת, היו לו ריאיונות גרועים וטובים, הוא היה שקרן ושתלטן, והתנגד לדעות אחרות. הוא היה עוצמתי אבל נכנע להאלק הוגאן, שון מייקלס, אולטימייט ווריור וברוק לסנר. אחרי שערוריית הסטרואידים הוא אמר שיערוך מבדק נוקשה, ואז הביא את ווריור שבכלל לא הושעה. והמשיך להשתמש בסטרואידים. היו גם השערוריות של ההטרדות המיניות ב-1992. השאלות היו מה הוא ידע, והוא פיטר והחזיר אנשים. העסקים נבנו על סטרואידים ומעריצים ילדים, אבל ככה זה היה גם בהוליווד. האשימו אותו באספקת סטרואידים והוא זוכה ב-1994. לינדה מקמהן קיבלה הדלפה לגבי דוקטור ג'ורג' זהוריאן והחקירה שלו, והם ידעו שמדובר בסוחר סטרואידים. אלמלא זה, הכול היה שונה. אם WCW לא הייתה קוברת את הצעירים, אם טד טרנר לא היה מאבד כוח, אם סטיב אוסטין ורוק לא היו קיימים. הכול קשור למזל. אפשר להיות טוב מאוד, אבל בלי מזל, זה לא עובד. ההצלחה של וינס הייתה במזל אבל הוא הבין תמיד את התמונה הגדולה. היה לו יתרון ענק עם ניו יורק והמדיסון סקוור גארדן. הוא שודר ב-USA וב-TBS, וגם ב-MTV, והפך ללוהט. NBC ורסלמניה שמו אותו בפסגה עד 1996, וב-1998 הוא חזר לפסגה סופית. אבל וינס דפק את וינס. במשך 40 שנים ניסו להוריד אותו- הפרומוטרים הישנים שעבדו עם אביו, הממשלה, טרנר, ואנשים בתעשיות אחרות שבהן הוא נכשל. בהיאבקות הוא תמיד שלט. והוא הוריד את עצמו. הוא בא מתקופה שונה. המון אנשים ניצלו את כוחם וגישתם לנשים. וכדי לשמור על עצמם, הם שילמו דמי שתיקה. נשיאים עשו את זה. וינס תמיד היה רודף נשים והודה בכך. הוא אמר שלא יעשה את זה שוב- כמו סטרואידים. אבל הוא המשיך, למרות השינויים בעולם. קשה לאנשים להשתנות, בעיקר כשהם מוצלחים. ועד שטריפל אייץ' איבד כוח וחטף התקף לב, ציפינו שזה יקרה. וינס הזדקן, ו-NXT הייתה טובה ממנו. אבל לאחר מה שקרה, נדמה שזה לא יקרה. ותוך כמה שבועות זה קרה- סטפני וטריפל אייץ' בשליטה.
התעשייה השתנתה בגלל וינס. אי אפשר להגזים בהשפעה שלו. לא ידוע איפה ההיאבקות הייתה בלעדיו. המערכת הטריטוריאלית עמדה ללכת בכל מקרה, למרות שהוא חיסל אותן, אבל זה היה קורה ובטח לא ברמה שלו. המערכת הישנה עם האיכות המקומית והאירועים החיים אמנם הייתה טובה, אבל עוד לפני 1984 הם היו בירידה והיה ברור שתהיה ריכוזיות. אף אחד לא היה מסתכן כמו וינס ומפרסם ב-NBC, או ברסלמניה ובאירועים. השכר כנראה לא היה צומח. אבל הייתה היאבקות. שאר הטריטוריות ברחבי העולם היו שורדות ללא שידורי ה-WWF שגרמו להן להיראות סוג ב'. בארה"ב ובקנדה, בטח מעט היו שורדים. המתחרים שלו לא עמדו בהפקה שלו ובכוכבים שלו- ביל וואטס מכר, ורן גאנייה פשט רגל, ולאחר שג'ים קרוקט נפל, בלי טד טרנר לא הייתה חלופה. פרט ל-1996-98 כשאריק בישוף ו-WCW ניצחו אותו, וינס שלט בתחום. לאחר WCW, לא אתגרו אותו. TNA הפסידו כסף, וספייק TV רק שמרו עליהם. לאחר מכן הם הידרדרו. ROH וניו ג'פאן היו מספר 2 בשוק ו-AEW הפכה לתחרות הכי גדולה מאז 1999, אבל WWE היו חזקים מדי בכל העולם ואי אפשר היה להוריד אותם. NXT נועדה להביא את המעריצים המסורתיים, והם הצליחו פי 12 מ-AEW. וינס גדל בצפון קרוליינה עם אמו, שנפרדה מווינסנט ג'יימס מקמהן. אחיו הגדול רודריק, שמת לאחרונה, גר עם האבא. וינס הפך לווינס ג'וניור או ג'וניור. הוא שנא את זה ולכן מתאבקים לא השתמשו בשם ג'וניור. הוא גדל עם אמו ויקי ואביו החורג לאו לופטון, אותו שנא. הוא נולד ב-1945, ולמען האמת, עד 1991 הוא לא ממש ידע בן כמה הוא... למרות שהוא ידע מה שנת הלידה שלו. הוא הלך לפנימייה צבאית אבל בניגוד לשמועות לא היה כזה מורד. הוא הלך לתיכון והתאבק ושיחק בייסבול. חברו לכיתה היה ג'וני וליאנט. הוא סיים תואר במנהל עסקים ב-1968. את אביו פגש בגיל 12. הוא התחיל לעבוד אצלו בגיל 24, בניהול האוס שואוז במיין וככרוז. בגיל 25, אביו החליט לפטר את הפרשן ריי מורגן שדרש כסף רב, והחליט שבנו יחליף אותו. הוא הצליח לבסוף לתפקיד, והצטיין בלהוציא אנשים אובר ובהבעות הפנים שלו. אחרי שנים רבות בתחום, הוא היה פרשן אפקטיבי. זה לא היה סוד, אבל אף אחד לא אמר שהוא הבעלים. הוא זה שדיבר בתקשורת והיה חלק ממשפט הסטרואידים, אבל זה לא היה בסטוריליין עד 1996 כשריאיין את ברט הארט, וב-1997 כשדפק אותו ווינס רוסו הפך אותו להיל גדול ב-1998. הוא הפך להילי ענק כמר מקמהן, מול סטיב אוסטין. קרוקט לא היה מצליח ככה להתרחב במדינה. וינס התחיל את ההתרחבות לאחר שהטריטוריה בלוס אנג'לס מתה והוא נכנס לשם, וב-1983 זה קרה סופית. ב-1982 הוא רכש מאביו את קפיטול ספורטס, ה-WWF. הוא שילם 250,000 דולר מראש, ועוד 250,000 בשלושה מקרים אחרים, עד למיליון, אחרת הארגון יחזור לבעלים הקודמים. הוא השתמש ברווחי הארגון כדי לשלם. מיליון דולר היו פחות ממה שהארגון הכניס בשנה במדיסון סקוור גארדן לבד, וזה היה כלום בהתחשב בזה שהארגון יכניס פי שבעה עד עשרה כל שנה. אבל זה היה שונה אז.
וינס שלט בטריטוריה הכי חזקה במדינה, עם ניו יורק, בוסטון, פילדלפיה, פיטסבורג, וושינגטון, עיר הבירה, בולטימור, פרובידנס ועוד. הארגון הרוויח כסף מזכויות שידור לאירועים שלו, ו-USA נטוורק הייתה הגרסה הלאומית של רשת MSG, מה שאפשר לארגון חשיפה. וינס ניסה לעשות עסקים לפני כן, והוא ולינדה פשטו רגל מתרגיל בו איוול קניבל ניסה לקפוץ מעל סנייק ריבר קניון. הוא רכש אולם והייתה לו נבחרת הוקי והוא קידם קונצרטים. גם לאחר שהיה ב-WWE, הוא לא הצליח לקדם את הרולינג סטונס, אגרוף, ה-XFL פעמיים וה-WBF. הוא ניסה סרטים ומוזיקה, הוא השקיע 100 מיליון דולר בריצות של אשתו לסנאט, ולבסוף אשתו הפכה לתומכת של טראמפ והארגון התרחק ממנו. הוא לא התרברב בזה שהנשיא היה חבר בהיכל התהילה ובאירועים שלהם. ג'ו בלנשארד, אז הבעלים של סאות'ווסט צ'מפיונשיפ רסלינג, שילם ל-USA על שידור בבוקר. הכבלים הלאומיים החלו ב-1976 אצל טד טרנר ששידר את הערוץ שלו באטלנטה בכל המדינה. התכנית הכי נצפית ב-1981 הייתה ג'ורג'יה צ'מפיונשיפ רסלינג, עם 6.4% ביום שבת ו-6.6% ביום ראשון. ההיאבקות הייתה התכנית היחידה שמשכה בין מיליון לשני מיליון צופים באופן קבוע. בלאנשארד הבין את זה ורצה להתרחב גם הוא עם שידור לאומי, אבל לא היה לו ארגון מתאים לכך, והוא הפסיד המון כסף ונסגר. לאחר אנגל שנוי במחלוקת ואי תשלום, הוא בוטל. אבל הרייטינג כן היה חזק. וינס, שכבר היה לו קשר עם הרשת, שילם על השידור לאול אמריקן רסלינג. הוא שידר קרבות סקוואש של מיין איבנטרים אזוריים שונים, שארגונים שלחו לו קלטות שלהם במחשבה שככה הכוכבים שלהם יתפרסמו. וינס התמקד ב-WWF, אבל כבר התכונן. הוא, אביו וג'ים בארנט שעבר אליהם מ-GCW, אותה ניהל מאז 1974 כשחזר מאוסטרליה, פרשו מה-NWA בוועידה של 1983. בדצמבר 1983, ה-WWF נולדו. סנט לואיס הייתה העיר הכי חזקה מחוץ לטריטוריה, עם היסטוריה אדירה. סם מוצ'ניק פרש שנתיים קודם לכן מהעיר שהייתה השיא של ה-NWA, ומכר אותה לבוב גייגל, ורן גאנייה, הארלי רייס ופאט או'קונור. השותפים ניהלו את העיר כמו את קנזס סיטי שהייתה פחות מוצלחת. הרייטינג התחיל לרדת והתכנית בוטלה. הקהל ירד. וינס החליט ללכת לעיר הכי חזקה של ה-NWA. בגלל מוצ'ניק, השידור שם היה מצוין. וינס רצה את זה. הוא נפגש עם הבן של מנהל התחנה שניהל אותה עכשיו, והציע לו סכום עצום של 2,100 דולרים לשבוע כדי לשדר את התכנית ולהרוויח כסף. הפעם וינס נלחם מול ארגון קיים, ובעיקר- מול ורן גאנייה, שהיה מהאנשים החזקים בתעשייה. האלק הוגאן, המתאבק המוביל שלו, נתן התראה ל-AWA. ועדיין פרסמו שיופיע במופעים. בדצמבר 1983, הוגאן הפייס, רודי פייפר ההיל מג'ים קרוקט, דייוויד שולץ- היריב הגדול של הוגאן, וג'ין אוקרלנד המראיין, הגיעו ל-WWF. המלחמה החלה. הוגאן כבר היה מושך הקהל הכי גדול אז ב-AWA ולא היה לו חוזה. הוא היה כוכב גדול יותר ביפן, בניו ג'פאן. פייפר הפך להיל ענק בשנתיים הבאות וזה מכר את רסלמניה. רוב הכוכבים מאול אמריקן רסלינג הגיעו לארגון של וינס. הוא לא עשה טובה לפרומוטרים ופרסם להם מתאבקים- הוא התכוון לקחת להם אותם ואת השידור.
