שולץ היחיד
New member
סטלגים
ציטוט מתוך הספר "מטרזן ועד זבנג"/ אלי אשד. "ברוכים הבאים לסטלג 13: סקס, עינויים, ומחנות ריכוז. בראשית שנות השישים יצאו בישראל עשרות ספרים בסוגה מושמצת זו, שלדעת רבים היא המתועבת ביותר שהופיעה אי-פעם בספרות העברית. הסטלגים בעיקרם הם סיפורים על מלה"ע 2. הם עוסקים במחנות השבויים של הנאצים, "סטלגים", כפי שנקראו בגרמנית; אלא שמחנות ריכוז אלו נשלטו על-ידי נשים, שומרות יפהפיות וסקסיות, לרוב בלונדיניות, אריות טהורות וסדיסטיות מטורפות. עלילת כל ספר כזה היא פשוטה לכאורה: שבוי מערבי מגיע לסטלג גרמני ומהר מאוד מגלה שסטלג זה איננו ככל הסטלגים ששמע עליהם. במחנה זה שולטות נשים, נשות האס.אס. השבוי, שמקווה שהחיים במחנה המנוהל ע"י נשים יהיו קלים יותר, מגלה עד מהרה שטעה טעות מרה: הנשים מתגלות כשילוב של נימפומניות וסדיסטיות. מכאן ממשיך הסיפור להתנסויותיו של השבוי, העובר סדרה של השפלות מיניות, כולל אונס ועינויים שונים ומשונים. הסיפור מסתיים, בדרך-כלל, בנקמתם האיומה של השבויים בנשים המתעללות, נקמה המשלבת גם היא אונס ועינויים." עד כאן הציטוט מתוך הספר. הספרונים האלה היו פופולריים מאוד, ושברו את השוק. החברה הוקיעה את הספרים "המתועבים", אבל הרייטינג של המכירות אמר את ההפך הגמור. הביקוש היה כל כך גדול, עד שמוציאים לאור אחרים התחילו לחקות את ההוצאה הראשונה (נרקיס, נדמה לי) ולהוציא לאור סטלגים משלהם. אחד הסטלגים, שהוא הספר הנודע ביותר לשמצה שיצא אי פעם בישראל: "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ", הוצא מחוץ לחוק כמה שבועות לאחר שיצא לאור. איך אתם מסבירים את הגינוי הפומבי מחד והרייטינג הגבוה מאידך? אתם חושבים שגם היום התופעה היתה זוכה לאותו יחס אמביולנטי? בכלל יש סיכוי שיגנו אותה היום בכזו עוצמה (עד כדי הוצאה מחוץ לחוק)? יש סיכוי שיהיה לסגנון ספרותי כזה רייטינג כ"כ גבוה גם היום? ועוד שאלה: למיטב ידיעתי "הייתי כלבתו של..." הוא הסטלג היחיד שהוחרם ע"י החוק. ומה שונה בו מהסטלגים האחרים? שהוא מספר על אישה צרפתיה צעירה שסופגת התעללות מקצין נאצי, ולאחר המלחמה מגיעה אליו ונוקמת בו. הטיעון של הסנגוריה בבית המשפט היה שהמדינה דורשת להחרים את הספר רק בגלל שובניזם: שהאישה יוצאת כשידה על העליונה. אתם מסכימים עם הטיעון הזה? האם גם כיום זאבי הפטריארכיה מפריעים לספרים של נשים נוקמות ומסרסות לתפוס את מקומם על המדף?
ציטוט מתוך הספר "מטרזן ועד זבנג"/ אלי אשד. "ברוכים הבאים לסטלג 13: סקס, עינויים, ומחנות ריכוז. בראשית שנות השישים יצאו בישראל עשרות ספרים בסוגה מושמצת זו, שלדעת רבים היא המתועבת ביותר שהופיעה אי-פעם בספרות העברית. הסטלגים בעיקרם הם סיפורים על מלה"ע 2. הם עוסקים במחנות השבויים של הנאצים, "סטלגים", כפי שנקראו בגרמנית; אלא שמחנות ריכוז אלו נשלטו על-ידי נשים, שומרות יפהפיות וסקסיות, לרוב בלונדיניות, אריות טהורות וסדיסטיות מטורפות. עלילת כל ספר כזה היא פשוטה לכאורה: שבוי מערבי מגיע לסטלג גרמני ומהר מאוד מגלה שסטלג זה איננו ככל הסטלגים ששמע עליהם. במחנה זה שולטות נשים, נשות האס.אס. השבוי, שמקווה שהחיים במחנה המנוהל ע"י נשים יהיו קלים יותר, מגלה עד מהרה שטעה טעות מרה: הנשים מתגלות כשילוב של נימפומניות וסדיסטיות. מכאן ממשיך הסיפור להתנסויותיו של השבוי, העובר סדרה של השפלות מיניות, כולל אונס ועינויים שונים ומשונים. הסיפור מסתיים, בדרך-כלל, בנקמתם האיומה של השבויים בנשים המתעללות, נקמה המשלבת גם היא אונס ועינויים." עד כאן הציטוט מתוך הספר. הספרונים האלה היו פופולריים מאוד, ושברו את השוק. החברה הוקיעה את הספרים "המתועבים", אבל הרייטינג של המכירות אמר את ההפך הגמור. הביקוש היה כל כך גדול, עד שמוציאים לאור אחרים התחילו לחקות את ההוצאה הראשונה (נרקיס, נדמה לי) ולהוציא לאור סטלגים משלהם. אחד הסטלגים, שהוא הספר הנודע ביותר לשמצה שיצא אי פעם בישראל: "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ", הוצא מחוץ לחוק כמה שבועות לאחר שיצא לאור. איך אתם מסבירים את הגינוי הפומבי מחד והרייטינג הגבוה מאידך? אתם חושבים שגם היום התופעה היתה זוכה לאותו יחס אמביולנטי? בכלל יש סיכוי שיגנו אותה היום בכזו עוצמה (עד כדי הוצאה מחוץ לחוק)? יש סיכוי שיהיה לסגנון ספרותי כזה רייטינג כ"כ גבוה גם היום? ועוד שאלה: למיטב ידיעתי "הייתי כלבתו של..." הוא הסטלג היחיד שהוחרם ע"י החוק. ומה שונה בו מהסטלגים האחרים? שהוא מספר על אישה צרפתיה צעירה שסופגת התעללות מקצין נאצי, ולאחר המלחמה מגיעה אליו ונוקמת בו. הטיעון של הסנגוריה בבית המשפט היה שהמדינה דורשת להחרים את הספר רק בגלל שובניזם: שהאישה יוצאת כשידה על העליונה. אתם מסכימים עם הטיעון הזה? האם גם כיום זאבי הפטריארכיה מפריעים לספרים של נשים נוקמות ומסרסות לתפוס את מקומם על המדף?