זה שהסיפור של ספיר סבח כלל לא עוסק במזרחים ובאשכנזיים, אלא בעתיד החינוך במדינה הזאת, אותו חינוך שאנחנו כולנו, בלי הבדל צבע, עדה או דת, מעניקים לילדים שלנו,( ללא הבדל צבע, עדה או דת )
הוא לא הצליח לחנך להסביר או להגיע לליבה של התלמידה.
אלא להמשיך את המלחמה שהיא התחילה בה.
בכדי להסביר את עצמך, התפקיד של המחנך הוא לפגוש את עולמו של האחר ולא לבוז לו.
בנתיים מי שעשתה פה בית ספר לאזרחות היא התלמידה שהדגימה כיצד שימוש נכון בתקשורת
מניעים לפעולה את בית הספר או את מערכת החינוך.
לא עזרו לורטה שני מאמרי מערכת
הדפוס הברור הוא שיש שמאל אליטסטי אשר אוהב להוכיח קבוצות אחרות גם בנושא הפליטים
וגם בכלל. וצריך לתהות אם זה צרוף מקרים או הבניה תרבותית.
האחר צריך לאהוב את הזולת
האחר צריך לתרום צדקה
האחר צריך לעשות חסד עם המסתננים
האחר צריך לפנות התנחלויות
האחר צריך לאהוב את שכנו הערבי
האחר צריך לעשות מעשה על מנת שיהיה שלום
או על התלמידים להביע את דעתם, היה דיון וכל אחד הביע את דעתו וגם הוא הביע את דעתו. מה לא בסדר בזה?
מה הקשר לכל השמאל? מה המורה מייצג את כל השמאל במדינה?
לא משנה מה היא. יש דיון וכל אחד רשאי להביע את דעתו הכנה.
מקצועות כאלה הם לא מדעים מדוייקים כל המטרה של המקצוע הוא הדיון.
הלא התלמידים האלה יכול להיות שיהיו בעתיד חברי כנסת או פוליטיקאיים וזו הלמידה שלהם שיש דיעות שונות יש השקפות שונות וזה בסדר. זה קיים בכל העולם.
ולא רואים בעצם על מה מדובר. מדובר על חופש הביטוי על דעות שונות על שונות ולא משנה מה הנושא. זו מטרתו של הדיון שגם בין התלמידים יהיו דיעות שונות וילמדו להקשיב להן להתווכח עליהן ולדעת שהן קיימות ואין פתרון אחד ואין צדק אחד כל צד מרגיש את הקשיים שלו את הצרכים שלו.